איך פספסתם את זה? תמונה באדיבות יח"צ, אפל טיוי +

 

“אף אחד לא יציל אותך” (2023)

אם צריך להמליץ רק על סרט אחד מהרשימה – אז זה. מדובר בסרט מד”ב־אימה המספר על ברין (קייטלין דוור, “האחרונים מבינינו”), צעירה פוסט־טראומטית שמתבודדת בביתה, וחייה השקטים מופרים כשחייזרים פולש לביתה. רוב סרטי הסטרימינג נראים כמו מוצר אלגוריתמי חסר תשוקה ולא יצירה קולנועית מושקעת. זה “תוכן”. אבל לא במקרה הזה. הצילום, הבימוי והפייסינג גורמים לסרט להיות כמו משהו שספילברג הצעיר היה מביים או מפיק ב”אמבלין”. הג’אמפסקרס מוצלחים, המתח עובד, והכי מפתיע – זה עטוף בסיפור מרגש שמתעסק בטראומות באפס קיטש. מעל הכול זורחת קייטלין דוור, שכבר הוכיחה את עצמה בעיקר בקומדיות, ופה, בשורת טקסט בודדה – מתעלה על עצמה בהופעה מרגשת המבוססת כולה על מימיקה ופיזיות. “אף אחד לא יציל אותך” יצא ישירות לרשת HULU (ולדיסני פלוס) בזמן שביתת השחקנים – תזמון שפגע בשיווק שלו – ולמרות זאת זכה לביקורות חיוביות מצופיו.

 

 

“לייט נייט עם השטן” (2024)

לרוב, הסרטים הכי המפחידים בז’אנר האימה הם אלה המבוססים על סיפור אמיתי או לפחות נראים אמיתיים. אומנם “לייט נייט עם השטן” הוא לא ביוגרפי או ריאליסטי במאת האחוזים, אבל לכל אורכו הוא מייצר תחושה שהסיפור שלו לא רחוק מהמציאות. דייוויד דסטמלצ’יאן מגלם את ג’ק דלרוי, מנחה לייט נייט מוצלח לשעבר המנסה לחזור לפסגת הרייטינג לאחר מות אשתו. הסרט עוקב אחרי ספיישל ההאלווין שלו, מול ומאחורי הקלעים, כשהוא מארח בתוכנית ילדה בת 13 שלכאורה נשלטת ע”י דיבוק. הצילום הדוקומנטרי והפאונד פוטג’ מעניקים לסרט אותנטיות. הבמאים ידעו לא לקפוץ מעל הכריש, וגם כשהעלילה עוברת למחוזות על טבעיים, האמינות נשמרת. מי שיהיה מוכן להשהות את האמונה שלו, ירגיש שהחוויה היא קצת כמו לחקור את הסיפורים האמיתיים מאחורי “לזמן את הרוע”. הפייסינג שנותן לכל ביט עלילתי לנשום, הצילום והבלוקינג מכניסים לעולם התוכנית, לשואו ביזנס בסבנטיז ולאווירת ההאלווין. דסטמלצ’יאן, שגילם לאורך הקריירה תפקידים קטנים בלהיטים כמו “האביר האפל”, וגנב את ההצגה ב”יחידת המתאבדים” של גאן בתפקיד האיש המנוקד, מקבל הפעם את התפקיד הראשי, ויוצר מעין ג’וקר – פרפורמר כריזמטי שמסתיר המון מאחורי החיוך שלו.

 

 

“הזאבים” (2024)

אם אהבתם את סרטי “אושן”, אפילו בלי הסיקוול של סנדרה בולוק – זה הסרט בשבילכם. ג’ורג’ קלוני ובראד פיט הוכיחו כבר שלוש פעמים את הכימיה ביניהם. הבמאי ג’ון ווטס זיהה אותה, ומייד כשסיים עם טרילוגיית ספיידרמן כתב קומדיית אקשן במיוחד בשבילם. השניים מגלמים שני מתקנים מעולם הפשע שנאלצים לעבוד יחד לאחר שנשלחו לעזור לפוליטיקאית (איימי ריאן) להיפטר מגופת בחור בחדר המלון שלה. העלילה פשוטה ומפתיעה והסרט מלא בעקיצות ומריבות בין השניים, שמנסים להסתדר זה עם זה.

קלוני ופיט עדיין יכולים ללמד את כולם איך נראים כוכבי קולנוע אמיתיים. “הזאבים” יועד להקרנה רגילה, אבל מכיוון שאפל נבהלה לאחר הכישלונות של סרטיה הקודמים, “ארגייל” ו”קח אותי לירח”, הסרט קיבל שבוע אחד של הקרנות מצומצמות ונזרק לסטרימינג מייד לאחר מכן. חבל, כי הוא נוצר עבור קהל שיצחק וייהנה ביחד. ווטס תכנן המשך, אבל ביטל בעקבות שינוי התוכניות של אפל. אפשר להתנחם בעובדה שבחודש הראשון לצאתו “הזאבים” נעשה הסרט הנצפה ביותר בהיסטוריית הרשת.

 

 

“פאלם ספרינגס” (2020)

קומדיה רומנטית שמספרת על שרה (כריסטין מיליוטי), בחורה מדוכאת שנוסעת לחתונת אחותה ומתחברת שם עם ניילס (אנדי סמברג). האירועים שמתרחשים לאחר החתונה מובילים לכך ששניהם נתקעים יחד בלולאת זמן. הסרט מצליח להיות מצחיק ורומנטי, ניהיליסטי וטיפה פילוסופי בלי להיות מעצבן, וגם לרענן תת־ז’אנר מוכר. סמברג הוא סמברג, עם כל השתוטניקיות שלו. אבל כריסטין מיליוטי, לנצח “האימא”, היא התגלית האמיתית. מעבר לצ’ארם שתמיד הביאה לתפקידי משנה, פה היא מראה לראשונה, לפני “הפינגווין”, שהיא הרבה מעבר לבחורה בדלת ממול.

“פאלם ספרינגס” הופק עצמאית ונרכש ע”י הולו וניאון בינואר 2020, ותוכננה לו הפצה קיצית. כמו לכל העולם, התוכניות השתנו חודשיים אחר כך, והוא יצא לסטרימינג ולהקרנות בודדות. בישראל הוא עלה רק באוגוסט 2021, כשבתי הקולנוע נפתחו, התרסק בקופות אבל הצליח בהולו, וזכה לביקורות מצוינות מהקהל ומהמבקרים. מצחיק שסרט על יום שחוזר על עצמו יצא דווקא בסגר, כשנדמה היה שכל יום זהה לקודמו.

 

 

“אתמול בלילה בסוהו” (2021)

אדגר רייט נטש את הקומדיה ויצר מותחן פסיכולוגי על אלי (תומאסין מקנזי), נערה בריטית הסובלת מבעיות נפשיות, שעוזבת ללונדון כדי להגשים את חלומה ללמוד עיצוב אופנה. היא חווה נידוי מצד חבריה לכיתה, ונאלצת לשכור חדר בביתה של קשישה. שהותה בחדר מחזירה אותה בזמן אל הנוסטלגיה של ה”סווינגינג סיקסטיז” ומפגישה אותה עם זמרת מתחילה בשם סנדי (אניה טיילור ג’וי).

הסרט מוכיח עד כמה ורסטילי הוא אדגר רייט. לאחר שהצטיין בקומדיות אימה, בסרט הגיימרים האולטימטיבי ובאחד מסרטי האקשן הכי מוצלחים בשנים האחרונות, הוא עובר למגרש המתח והאימה. רייט מוביל את מקנזי ליצירת דמות אמפתית ומראה עד כמה סטארית היא אניה טיילור ג’וי. מי שהחזירה לשחמט את הפופולריות שלו מוכיחה לכל הספקנים שכוכבת קולנוע היא לא נחלת העבר, ושיש לה המון כישרון כדי לגבות את הטענה הזו. היא מרתקת את הקהל בכל מימיקה ובשיריה, שמצטרפים לפסקול שחוגג את הסיקסטיז. השילוב של קאסט האנסמבל, הוויזואליות והטוויסט הטרגי הופך את הסרט לחובת צפייה.

 

פחות

אהבתי

נכתב על ידי:

About the Author: שחר קפילי

שחר קפילי
שחקן מתחיל ובוגר לימודי תסריטאות באוניברסיטה הפתוחה

איך פספסתם את זה? תמונה באדיבות יח"צ, אפל טיוי +

 

“אף אחד לא יציל אותך” (2023)

אם צריך להמליץ רק על סרט אחד מהרשימה – אז זה. מדובר בסרט מד”ב־אימה המספר על ברין (קייטלין דוור, “האחרונים מבינינו”), צעירה פוסט־טראומטית שמתבודדת בביתה, וחייה השקטים מופרים כשחייזרים פולש לביתה. רוב סרטי הסטרימינג נראים כמו מוצר אלגוריתמי חסר תשוקה ולא יצירה קולנועית מושקעת. זה “תוכן”. אבל לא במקרה הזה. הצילום, הבימוי והפייסינג גורמים לסרט להיות כמו משהו שספילברג הצעיר היה מביים או מפיק ב”אמבלין”. הג’אמפסקרס מוצלחים, המתח עובד, והכי מפתיע – זה עטוף בסיפור מרגש שמתעסק בטראומות באפס קיטש. מעל הכול זורחת קייטלין דוור, שכבר הוכיחה את עצמה בעיקר בקומדיות, ופה, בשורת טקסט בודדה – מתעלה על עצמה בהופעה מרגשת המבוססת כולה על מימיקה ופיזיות. “אף אחד לא יציל אותך” יצא ישירות לרשת HULU (ולדיסני פלוס) בזמן שביתת השחקנים – תזמון שפגע בשיווק שלו – ולמרות זאת זכה לביקורות חיוביות מצופיו.

 

 

“לייט נייט עם השטן” (2024)

לרוב, הסרטים הכי המפחידים בז’אנר האימה הם אלה המבוססים על סיפור אמיתי או לפחות נראים אמיתיים. אומנם “לייט נייט עם השטן” הוא לא ביוגרפי או ריאליסטי במאת האחוזים, אבל לכל אורכו הוא מייצר תחושה שהסיפור שלו לא רחוק מהמציאות. דייוויד דסטמלצ’יאן מגלם את ג’ק דלרוי, מנחה לייט נייט מוצלח לשעבר המנסה לחזור לפסגת הרייטינג לאחר מות אשתו. הסרט עוקב אחרי ספיישל ההאלווין שלו, מול ומאחורי הקלעים, כשהוא מארח בתוכנית ילדה בת 13 שלכאורה נשלטת ע”י דיבוק. הצילום הדוקומנטרי והפאונד פוטג’ מעניקים לסרט אותנטיות. הבמאים ידעו לא לקפוץ מעל הכריש, וגם כשהעלילה עוברת למחוזות על טבעיים, האמינות נשמרת. מי שיהיה מוכן להשהות את האמונה שלו, ירגיש שהחוויה היא קצת כמו לחקור את הסיפורים האמיתיים מאחורי “לזמן את הרוע”. הפייסינג שנותן לכל ביט עלילתי לנשום, הצילום והבלוקינג מכניסים לעולם התוכנית, לשואו ביזנס בסבנטיז ולאווירת ההאלווין. דסטמלצ’יאן, שגילם לאורך הקריירה תפקידים קטנים בלהיטים כמו “האביר האפל”, וגנב את ההצגה ב”יחידת המתאבדים” של גאן בתפקיד האיש המנוקד, מקבל הפעם את התפקיד הראשי, ויוצר מעין ג’וקר – פרפורמר כריזמטי שמסתיר המון מאחורי החיוך שלו.

 

 

“הזאבים” (2024)

אם אהבתם את סרטי “אושן”, אפילו בלי הסיקוול של סנדרה בולוק – זה הסרט בשבילכם. ג’ורג’ קלוני ובראד פיט הוכיחו כבר שלוש פעמים את הכימיה ביניהם. הבמאי ג’ון ווטס זיהה אותה, ומייד כשסיים עם טרילוגיית ספיידרמן כתב קומדיית אקשן במיוחד בשבילם. השניים מגלמים שני מתקנים מעולם הפשע שנאלצים לעבוד יחד לאחר שנשלחו לעזור לפוליטיקאית (איימי ריאן) להיפטר מגופת בחור בחדר המלון שלה. העלילה פשוטה ומפתיעה והסרט מלא בעקיצות ומריבות בין השניים, שמנסים להסתדר זה עם זה.

קלוני ופיט עדיין יכולים ללמד את כולם איך נראים כוכבי קולנוע אמיתיים. “הזאבים” יועד להקרנה רגילה, אבל מכיוון שאפל נבהלה לאחר הכישלונות של סרטיה הקודמים, “ארגייל” ו”קח אותי לירח”, הסרט קיבל שבוע אחד של הקרנות מצומצמות ונזרק לסטרימינג מייד לאחר מכן. חבל, כי הוא נוצר עבור קהל שיצחק וייהנה ביחד. ווטס תכנן המשך, אבל ביטל בעקבות שינוי התוכניות של אפל. אפשר להתנחם בעובדה שבחודש הראשון לצאתו “הזאבים” נעשה הסרט הנצפה ביותר בהיסטוריית הרשת.

 

 

“פאלם ספרינגס” (2020)

קומדיה רומנטית שמספרת על שרה (כריסטין מיליוטי), בחורה מדוכאת שנוסעת לחתונת אחותה ומתחברת שם עם ניילס (אנדי סמברג). האירועים שמתרחשים לאחר החתונה מובילים לכך ששניהם נתקעים יחד בלולאת זמן. הסרט מצליח להיות מצחיק ורומנטי, ניהיליסטי וטיפה פילוסופי בלי להיות מעצבן, וגם לרענן תת־ז’אנר מוכר. סמברג הוא סמברג, עם כל השתוטניקיות שלו. אבל כריסטין מיליוטי, לנצח “האימא”, היא התגלית האמיתית. מעבר לצ’ארם שתמיד הביאה לתפקידי משנה, פה היא מראה לראשונה, לפני “הפינגווין”, שהיא הרבה מעבר לבחורה בדלת ממול.

“פאלם ספרינגס” הופק עצמאית ונרכש ע”י הולו וניאון בינואר 2020, ותוכננה לו הפצה קיצית. כמו לכל העולם, התוכניות השתנו חודשיים אחר כך, והוא יצא לסטרימינג ולהקרנות בודדות. בישראל הוא עלה רק באוגוסט 2021, כשבתי הקולנוע נפתחו, התרסק בקופות אבל הצליח בהולו, וזכה לביקורות מצוינות מהקהל ומהמבקרים. מצחיק שסרט על יום שחוזר על עצמו יצא דווקא בסגר, כשנדמה היה שכל יום זהה לקודמו.

 

 

“אתמול בלילה בסוהו” (2021)

אדגר רייט נטש את הקומדיה ויצר מותחן פסיכולוגי על אלי (תומאסין מקנזי), נערה בריטית הסובלת מבעיות נפשיות, שעוזבת ללונדון כדי להגשים את חלומה ללמוד עיצוב אופנה. היא חווה נידוי מצד חבריה לכיתה, ונאלצת לשכור חדר בביתה של קשישה. שהותה בחדר מחזירה אותה בזמן אל הנוסטלגיה של ה”סווינגינג סיקסטיז” ומפגישה אותה עם זמרת מתחילה בשם סנדי (אניה טיילור ג’וי).

הסרט מוכיח עד כמה ורסטילי הוא אדגר רייט. לאחר שהצטיין בקומדיות אימה, בסרט הגיימרים האולטימטיבי ובאחד מסרטי האקשן הכי מוצלחים בשנים האחרונות, הוא עובר למגרש המתח והאימה. רייט מוביל את מקנזי ליצירת דמות אמפתית ומראה עד כמה סטארית היא אניה טיילור ג’וי. מי שהחזירה לשחמט את הפופולריות שלו מוכיחה לכל הספקנים שכוכבת קולנוע היא לא נחלת העבר, ושיש לה המון כישרון כדי לגבות את הטענה הזו. היא מרתקת את הקהל בכל מימיקה ובשיריה, שמצטרפים לפסקול שחוגג את הסיקסטיז. השילוב של קאסט האנסמבל, הוויזואליות והטוויסט הטרגי הופך את הסרט לחובת צפייה.

 

נכתב על ידי:

About the Author: שחר קפילי

שחר קפילי
שחקן מתחיל ובוגר לימודי תסריטאות באוניברסיטה הפתוחה