טים ברטון, אומן החושך הקולנועי, חרט את שמו בהיסטוריה של הקולנוע בזכות העולמות המוזרים והקסומים שיצר. סגנונו האופייני, המשלב פנטזיה גותית, הומור שחור ואסתטיקה ויזואלית ייחודית הפך אותו לאחד הבמאים המזוהים ביותר בהוליווד. עם יציאת הסרט החדש “ביטלג’וס ביטלג’וס”, הזוהר חוזר אל המסך הגדול. לרגל האירוע נערוך מסע אל עולמו של ברטון ונדרג את שמונת סרטיו הטובים ביותר.

מקום 8: “הפלישה ממאדים” (1996)
בפרודיה הזו, ברטון ניסה לשלב קומדיה ומדע בדיוני, ויצר קוקטייל קולנועי ייחודי שמצליח להפתיע ולהצחיק. הסרט מציג פלישה חייזרית בצורה שונה מכל מה שראינו קודם לכן, בשילוב הומור שחור ואירוניה על סרטי מדע בדיוני קלאסיים. סצנות הקרב הופכות למסיבות תחפושות, והחייזרים עצמם הם יצורים אבסורדיים ומגוחכים. שילוב זה יוצר חוויה קולנועית בלתי נשכחת שמצליחה להיות מצחיקה ומותחת בו זמנית.

אק אק אק! | מתוך “הפלישה ממאדים”

מקום 7: “סליפי הולו” (1999)
הסרט בכיכובו של ג’וני דפ, המבוסס על הסיפור הקצר “האגדה של סליפי הולו” מאת וושינגטון אירווינג, מספר על איכבוד קריין, חוקר משטרה בניו יורק של סוף המאה ה־18, שנשלח לעיירה סליפי הולו כדי לחקור סדרת רציחות מסתוריות שביצע פרש חסר ראש. “סליפי הולו” הוא דוגמה מצוינת ליכולתו של ברטון לשלב בין פנטזיה ואימה בצורה מרתקת בזכות ויזואליזציה גותית.

ראש קטן | מתוך “סליפי הולו”

מקום 6: “חתונת רפאים” (2005)
סרט האנימציה הגותי רומנטי הזה עוקב אחר ויקטור (בקולו של ג’וני דפ), גבר צעיר שנאלץ להתחתן עם אישה שאינו אוהב. במהלך טקס החתונה המתוחה הוא בורח ליער ועורך בטעות את טקס הנישואין עם אמילי, כלת רפאים (בקולה של הלנה בונהם קרטר) הממתינה לאהובה זה שנים. אמילי, שלא מודעת למצב האמיתי, בטוחה שוויקטור הוא בעלה ומסרבת לוותר עליו. ויקטור מוצא את עצמו נקרע בין אהבתו האמיתית, ויקטוריה, לבין התחייבותו לאמילי בעולם המתים. הסרט משלב הומור שחור, רומנטיקה אפלה ועיצוב ויזואלי מרהיב, האופייני לסרטיו של ברטון.

תחת חופה, קידושין וצחנת מוות | מתוך “כלת רפאים”

מקום 5: “סוויני טוד” (2007)
מחזמר אפל ומקאברי שבו ג’וני דפ מגלם את הספר המפורסם שרוצח את לקוחותיו בלונדון של המאה ה־19. ייחודיות הסרט נובעת מהשילוב בין מחזמר למותחן אימה ומפסקול מרשים ושירים שמשאירים רושם עמוק. ברטון מצליח להפוך את הסיפור הטראגי והאכזרי הזה לאומנות חזותית מרהיבה, עם תפאורה קודרת וצילום מרהיב. זהו אחד הסרטים האפלים ביותר של ברטון, אך הוא בכל זאת מצליח להעביר את הקסם הייחודי שלו, מה שהופך את הסרט ליצירה בלתי נשכחת.

גלח”צ מסוכן | מתוך “סוויני טוד”

מקום 4: “באטמן חוזר” (1992)
המשך ראוי למקור המעמיק את היקום הגותי של גות’האם ומציב רף חדש לסרטי גיבורי על. העיצוב האומנותי המרהיב, המשלב בין גותיקה וסוריאליזם, יוצר עולם ויזואלי ייחודי שסוחף את הצופה אל תוך מעמקי נפשו של באטמן. מייקל קיטון מצליח להעביר את הסבל הפנימי של באטמן, שמתמודד עם טראומת רצח הוריו בצורה עמוקה יותר, לצד האחריות הכבדה המוטלת על כתפיו בתור הגיבור של גות’אם. דני דה ויטו יוצר דמות של פינגווין מעוררת רחמים ומפחידה כאחד, ומישל פייפר מגלמת קאטוומן מורכבת וסוחפת יותר מכל עיבוד קולנועי אחר לדמות.

מיאו, חתולה | מתוך “באטמן חוזר”

מקום 3: “ביטלג’וס” (1988)
קומדיה אפלה וסוריאליסטית המזמינה את הצופים למסע מטורף בעולם המתים. הסרט מספר על זוג נשמות, ברברה ואדם מייטלנד (ג’ינה דייוויס ואלק בולדווין), שמתוסכלים מהדיירים החדשים בביתם, ומזמנים את השד הפרוע והאנרכיסט ביטלג’וס, בגילומו של מייקל קיטון. ביטלג’וס, המניפולטיבי הופך את חייהם של הזוג לסיוט קומי, תוך שהוא מתמודד עם בירוקרטיה של העולם שמעבר ומנסה לשחרר את הזוג מהתחייבותם. הסרט מתאפיין בהומור שחור אבסורדי, בדמויות מורכבות ובוויזואליה מרהיבה. ביטלג’וס, עם הופעתו המוזרה וקוויו האיקוניים, הפך לאחד האנטי־גיבורים המפורסמים והאהובים בקולנוע.

אנרכיסט ושוביניסט | מתוך “ביטלג’וס”

מקום 2: “באטמן” (1989)
טים ברטון שינה את פני הקולנוע הקומיקסי עם יצירת מופת אפלה ומרתקת. הוא הצליח לתפוס את האווירה הגותית והקודרת של גות’האם סיטי בצורה שלא נראתה מעולם על המסך, והפך אותה לדמות פעילה בסיפור. הקרב הפסיכולוגי בין באטמן לג’וקר, בגילומו המבריק של ג’ק ניקולסון, הוא הלב הפועם של הסרט. המתח המתמשך ביניהם מושך את הצופה אל תוך עולם אפל ומסוכן ומעלה שאלות עמוקות על צדק, נקמה והשפעת הכאוס על החברה. ברטון בנה עולם ויזואלי עשיר ומורכב המשלב בין אסתטיקה גותית לאווירה קרקסית. התפאורה המרשימה, התלבושות המיוחדות והאיפור המדהים של ג’וקר יוצרים חוויה קולנועית עוצמתית ובלתי נשכחת.

מורכב ואפלולי | מתוך “באטמן”

מקום 1: “המספריים של אדוארד” (1990)
הסרט האייקוני ביותר של טים ברטון, המספר את סיפורו המרגש של אדוארד, יצור מלאכותי השונה מכולם. הסרט משלב בין אגדה מודרנית לסיפור אהבה טראגי בין שתי נפשות בודדות, שכל אחת מהן מחפשת חיבור אמיתי בעולם שונה משלה. העיצוב החזותי הגותי והסוריאליסטי של הסרט, המשלב בין נופים שלגיים לבתים צבעוניים, יוצר אווירה קסומה ומסתורית. ג’וני דפ מגלם בצורה מרגשת את אדוארד, דמות שמסמלת את הזרות והבדידות בעולם שמתקשה לקבל את השונה. ברטון הצליח ליצור סרט נוגע ללב שמדבר על אנושיות, אהבה וקבלת השונה, והשפעתו ניכרת עד היום בתרבות הפופ.

קארה או פזור? | מתוך “המספריים של אדוארד”