הנשק האולטימטיבי למלחמה? מתוך "פוקימון"
אולי זכיתם לקרוא את כל הדיאלוגים במשחקים הראשונים של פוקימון, ואולי אתם עדיין משחקים בהם היום. זכורות לכם כמה שורות מפה ומשם שהפרו את ההרמוניה של העלילה? ישנה תאוריה שעלילת “פוקימון” מתנהלת במציאות לאחר מלחמה, והיום אתן לה במה בעברית כדי לשמוע את דעתכם.
ראשית, זכרו כי אתם משחקים ילד או ילדה, והפרספקטיבה של המשחק שייכת לעיניים צעירות, ולכן כל העלילה מסופרת בדרך מעט נאיבית, גם בצורה שבה מבוגרים מדברים אליכם, וגם בחוויה האישית שלכם.
אתם ילדים שמקבלים מפלצת כיס במתנה מפרופסור שעובד במכון מחקר אזורי. המפלצת הזו לכודה במין מכשיר כדורי שיכול לאחסן אותה בצורה קומפקטית למדי. האם היא מומרת לצורה דיגיטלית כלשהי? האם היא משוגרת לאתר אחסון באמצעות טכנולוגיית קוונטים? אולי היא בכלל יצור גשמי? מה שבטוח הוא שאתם משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת מאוד ומקבלים המון דברים בחינם. הפוכדורים שאתם קונים זולים מאוד בהשוואה לכל מכשור מתקדם אחר. המרכזים שבהם מטפלים בפוקימונים נותנים שירות חינמי לחלוטין וללא כל התניה. כל קרב שבו אתם מנצחים מקנה לכם סכום נאה של כסף מהיריב, ואם הקרב מתרחש במועדון פוקימונים – אתם גם תקבלו תג מיוחד, מה שמצביע על התערבות ממלכתית מצד המדינה, שמעודדת את הקרבות הללו.
חוץ מזה, אני בטוח שכבר שמתם לב שמפלצות הכיס האלה מסוכנות מאוד. כלומר, הן מסוגלות לשחרר פרצים של אנרגיה חשמלית, אש, מים או גלי מוח, והיכולות של חלקן לא נחקרו עדיין, ולא ידוע כיצד הן עושות זאת. ובכן, אם זה נכון, בדומה לנשקים בעולם האמיתי, מדוע המדינה מעודדת את הציבור הרחב להתאמן ולשפר את יכולות הלחימה שלהם? ועוד מגיל צעיר כל כך?
רוצה אני להיות גיבור? | מתוך “פוקימון”
רמזים שנאספו במשחקים מעידים שאכן התחוללה מלחמה בין מחוזות קאנטו וג’וטו בעבר. סגן סרג’, מנהיג מועדון הפוקימונים של העיר ורמיליון, אמר שהפוקימון שלו “הציל אותו לא אחת בזמן המלחמה”, אבל לא מפרט באיזו מלחמה. הוא צעיר למדי, וחדי האבחנה ביניכם יכולים לשים לב שכמעט ואין גברים צעירים בעולם הפוקימונים. ישנן בעיקר נשים בשלל הגילים, וגברים (אם בכלל) מופיעים במשחקים בגיל מבוגר מאוד, כמעט כאילו כל האנשים שגרים במחוזות הללו, כמו במלחמת העולם השנייה ביפן, הם הפרטים באוכלוסייה שאינם כשירים לגיוס לצבא. אם לא די בזאת, אנחנו פוגשים המון ילדים בדרך, לכולם יש אימא, ולכולם אין דמות אב בבית. למה? איך ייתכן שכל מרכזי הפוקימונים, המשטרה, והחנויות – כולם מאוישים על ידי נשים בלבד?
חשוב לזכור שבמציאות אנשים שחזרו ממלחמות נתקלו לרוב באטימות מצד המדינות שעבורן לחמו כאשר ניסו להחזיר את חייהם למסלול נורמלי (ולצערי, בישראל אנחנו יודעים היטב שזה לא תמיד אפשרי, גם עם כל העזרה שבעולם). זו תופעה מוכרת וידועה ברחבי העולם – חיילים לשעבר מידרדרים לרוב לפשע מאורגן. הרי יש להם את הכישורים והיכולת המנטלית, ומה עוד יש לחייל משוחרר חסר עבודה או כישורי חיים אזרחיים שחי מהיד לפה? וכך, חברים, נולדו צוותים של עריקים, כמו צוות אקווה, צוות מאגמה וצוות רוקט – ארגוני פשיעה שמטרתם לגנוב, לשדוד ולהשתלט על נכסים כדי לייצר הכנסה בצורה פלילית.
אם מלחמה שכזאת אכן התרחשה (או עודנה מתרחשת), הרי שצפוי שפוקימונים יהיו הנשק האולטימטיבי למלחמה. מוזר שרוב הפוקימונים שומרים על רצף התפתחותי של שלוש צורות, למעט אלה שמופיעים רק בשתי צורות. למשל, מאנצ’לקס מתפתח לסנורלקס, אבל אחרי סנורלקס אין שום צורה אחרת. השבירה של התבנית הזו הביאה את המעריצים לחשוב שישנה צורה שלישית, Warlax, פוקימון עצום וחזק מאוד, ג’אגרנוט אמיתי שמגויס על ידי המדינה כנשק, או שאולי בכלל לא חוקי להחזיק בו באופן פרטי בדיוק כפי שאזרח פשוט לא יכול להחזיק טנק בבית.
עוד נקודה למחשבה – אם פוקימונים בטבע חיים בצורה אקולוגית בערך כמו בעולם האמיתי, מדוע החזקים ביניהם כה נדירים בטבע? טכנית, הם אמורים לשגשג יותר מהחלשים. אבל זפדוס, מולטרס, וארטיקונו, למשל, נדירים מאוד בעולם הפוקימונים, ממש כאילו נלכדו עד כדי הכחדה.
מגדל הפליז של ג’וטו נשרף כליל לפני מאה שנים ב”מתקפה” לא מפורטת. במשחקים ובסדרה ישנם בתי גידול שלמים של פוקימונים ממש כמו המגדל הזה, שהוחרבו עד היסוד, והפוקימונים שגרו שם לא יכלו לשוב ולחיות שם. אבל איך זה קרה? מה גרם לכך?
ואם זה אכן קרה, הגיוני מאוד שהאנשים ששולטים במחוזות הללו ירצו למפות מחדש את תפוצת הפוקימונים לאחר המלחמה עם מכשיר אלקטרוני כלשהו שמאפשר שליחת נתונים על כל פוקימון שאתה פוגש בדרך, כולל המיקום הנוכחי שלו – הפוקדקס.
התיאוריה הזו מהווה קרקע פורייה לריבוט מעט בוגר יותר של הסדרה מפרספקטיבה אחרת, ואולי יום אחד נזכה לקבל את האנימה שלה מהזווית הזו.
הנשק האולטימטיבי למלחמה? מתוך "פוקימון"
אולי זכיתם לקרוא את כל הדיאלוגים במשחקים הראשונים של פוקימון, ואולי אתם עדיין משחקים בהם היום. זכורות לכם כמה שורות מפה ומשם שהפרו את ההרמוניה של העלילה? ישנה תאוריה שעלילת “פוקימון” מתנהלת במציאות לאחר מלחמה, והיום אתן לה במה בעברית כדי לשמוע את דעתכם.
ראשית, זכרו כי אתם משחקים ילד או ילדה, והפרספקטיבה של המשחק שייכת לעיניים צעירות, ולכן כל העלילה מסופרת בדרך מעט נאיבית, גם בצורה שבה מבוגרים מדברים אליכם, וגם בחוויה האישית שלכם.
אתם ילדים שמקבלים מפלצת כיס במתנה מפרופסור שעובד במכון מחקר אזורי. המפלצת הזו לכודה במין מכשיר כדורי שיכול לאחסן אותה בצורה קומפקטית למדי. האם היא מומרת לצורה דיגיטלית כלשהי? האם היא משוגרת לאתר אחסון באמצעות טכנולוגיית קוונטים? אולי היא בכלל יצור גשמי? מה שבטוח הוא שאתם משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת מאוד ומקבלים המון דברים בחינם. הפוכדורים שאתם קונים זולים מאוד בהשוואה לכל מכשור מתקדם אחר. המרכזים שבהם מטפלים בפוקימונים נותנים שירות חינמי לחלוטין וללא כל התניה. כל קרב שבו אתם מנצחים מקנה לכם סכום נאה של כסף מהיריב, ואם הקרב מתרחש במועדון פוקימונים – אתם גם תקבלו תג מיוחד, מה שמצביע על התערבות ממלכתית מצד המדינה, שמעודדת את הקרבות הללו.
חוץ מזה, אני בטוח שכבר שמתם לב שמפלצות הכיס האלה מסוכנות מאוד. כלומר, הן מסוגלות לשחרר פרצים של אנרגיה חשמלית, אש, מים או גלי מוח, והיכולות של חלקן לא נחקרו עדיין, ולא ידוע כיצד הן עושות זאת. ובכן, אם זה נכון, בדומה לנשקים בעולם האמיתי, מדוע המדינה מעודדת את הציבור הרחב להתאמן ולשפר את יכולות הלחימה שלהם? ועוד מגיל צעיר כל כך?
רוצה אני להיות גיבור? | מתוך “פוקימון”
רמזים שנאספו במשחקים מעידים שאכן התחוללה מלחמה בין מחוזות קאנטו וג’וטו בעבר. סגן סרג’, מנהיג מועדון הפוקימונים של העיר ורמיליון, אמר שהפוקימון שלו “הציל אותו לא אחת בזמן המלחמה”, אבל לא מפרט באיזו מלחמה. הוא צעיר למדי, וחדי האבחנה ביניכם יכולים לשים לב שכמעט ואין גברים צעירים בעולם הפוקימונים. ישנן בעיקר נשים בשלל הגילים, וגברים (אם בכלל) מופיעים במשחקים בגיל מבוגר מאוד, כמעט כאילו כל האנשים שגרים במחוזות הללו, כמו במלחמת העולם השנייה ביפן, הם הפרטים באוכלוסייה שאינם כשירים לגיוס לצבא. אם לא די בזאת, אנחנו פוגשים המון ילדים בדרך, לכולם יש אימא, ולכולם אין דמות אב בבית. למה? איך ייתכן שכל מרכזי הפוקימונים, המשטרה, והחנויות – כולם מאוישים על ידי נשים בלבד?
חשוב לזכור שבמציאות אנשים שחזרו ממלחמות נתקלו לרוב באטימות מצד המדינות שעבורן לחמו כאשר ניסו להחזיר את חייהם למסלול נורמלי (ולצערי, בישראל אנחנו יודעים היטב שזה לא תמיד אפשרי, גם עם כל העזרה שבעולם). זו תופעה מוכרת וידועה ברחבי העולם – חיילים לשעבר מידרדרים לרוב לפשע מאורגן. הרי יש להם את הכישורים והיכולת המנטלית, ומה עוד יש לחייל משוחרר חסר עבודה או כישורי חיים אזרחיים שחי מהיד לפה? וכך, חברים, נולדו צוותים של עריקים, כמו צוות אקווה, צוות מאגמה וצוות רוקט – ארגוני פשיעה שמטרתם לגנוב, לשדוד ולהשתלט על נכסים כדי לייצר הכנסה בצורה פלילית.
אם מלחמה שכזאת אכן התרחשה (או עודנה מתרחשת), הרי שצפוי שפוקימונים יהיו הנשק האולטימטיבי למלחמה. מוזר שרוב הפוקימונים שומרים על רצף התפתחותי של שלוש צורות, למעט אלה שמופיעים רק בשתי צורות. למשל, מאנצ’לקס מתפתח לסנורלקס, אבל אחרי סנורלקס אין שום צורה אחרת. השבירה של התבנית הזו הביאה את המעריצים לחשוב שישנה צורה שלישית, Warlax, פוקימון עצום וחזק מאוד, ג’אגרנוט אמיתי שמגויס על ידי המדינה כנשק, או שאולי בכלל לא חוקי להחזיק בו באופן פרטי בדיוק כפי שאזרח פשוט לא יכול להחזיק טנק בבית.
עוד נקודה למחשבה – אם פוקימונים בטבע חיים בצורה אקולוגית בערך כמו בעולם האמיתי, מדוע החזקים ביניהם כה נדירים בטבע? טכנית, הם אמורים לשגשג יותר מהחלשים. אבל זפדוס, מולטרס, וארטיקונו, למשל, נדירים מאוד בעולם הפוקימונים, ממש כאילו נלכדו עד כדי הכחדה.
מגדל הפליז של ג’וטו נשרף כליל לפני מאה שנים ב”מתקפה” לא מפורטת. במשחקים ובסדרה ישנם בתי גידול שלמים של פוקימונים ממש כמו המגדל הזה, שהוחרבו עד היסוד, והפוקימונים שגרו שם לא יכלו לשוב ולחיות שם. אבל איך זה קרה? מה גרם לכך?
ואם זה אכן קרה, הגיוני מאוד שהאנשים ששולטים במחוזות הללו ירצו למפות מחדש את תפוצת הפוקימונים לאחר המלחמה עם מכשיר אלקטרוני כלשהו שמאפשר שליחת נתונים על כל פוקימון שאתה פוגש בדרך, כולל המיקום הנוכחי שלו – הפוקדקס.
התיאוריה הזו מהווה קרקע פורייה לריבוט מעט בוגר יותר של הסדרה מפרספקטיבה אחרת, ואולי יום אחד נזכה לקבל את האנימה שלה מהזווית הזו.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: אביאם בן-דוד
