תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת!

דע מאין באת

כולנו מכירים את חברת פאנקו ובובות ה”פופ” מוויניל שנמכרות בכל חנות. מדובר בבובות קטנות בעלות עיניים גדולות בתוך קופסאות מעוצבות ומכל פרנצ’ייז אפשרי, כך שכל אחד ואחת, ללא קשר לדת, גזע ומין, יוכלו למצוא לפחות בובה אחת שהם אוהבים ולהניח אותה בסלון בפינה קטנה ויפה במקרה הטוב, או להקדיש קירות וחדרים שלמים במקרים טובים אחרים. בובות הפופ נחלו הצלחה כה מסחררת שפאנקו פשוט איבדה שליטה והחלה להוציא כל מוצר אפשרי בכיכובן של בובות ה”פופ”, כולל ספלים, חולצות ומשחקי קופסה. זה היה רק עניין של זמן עד שפאנקו תפזול לכיוון עולם משחקי הווידאו, והיום, בשנת 2024, כ־14 שנים לערך מאז יציאת ליין הפופים הראשון (ידעתם שהפופים הראשונים היו דמויות DC והוצגו בקומיק-קון סאן דייגו בשנת 2010?) יצא המשחק Funko Fusion, שמבטיח שעות של הנאה, ובו נשחק מבחר רחב מאוד של דמויות מפרנצ’ייזים שונים, כמו מלתעות, אינבינסיבל, פארק היורה ואקדמיית המטריה. פאנקו הצליחה ללכוד ברק בבקבוק עם בובות הפופ, וודאי יצליחו לתרגם את הקסם לפורמט משחקי הווידאו, נכון?… נכון?

מה עושים כאן לעזאזל?! מתוך Funko Fusion

ולאן אתה הולך

הדרך להצלחה הייתה סלולה עבור פאנקו. הפופים אהובים, ולכן כל מה שנשארו לה זה להדביק את העולמות השונים יחד, להוסיף מוזיקה קצבית ומקפיצה וליצור משחק לכל המשפחה שילדים ייהנו ממנו כמבוגרים, בדיוק כמו אסטרובוט, שיצא לא מזמן. אז מה נמצא בחבילה הזו ששמה פאנקו פיוז’ן? משחק אקשן גוף שלישי שכולל חמישה עולמות מרכזיים (פארק היורה, הדבר, אקדמיית המטריה, שליטי היקום ו־Hot Fuzz), ובכל עולם חמישה שלבים שונים. הנבל אדי פורץ מעולם אחר לעולם שלנו, ואחרי שהוא ממיס את העור לשועל חביב וכמעט רוצח באותה צורה את פרדי, הפופ הג’ינג’י המוכר של פאנקו, וגונב את הכתר שלו, עלינו לרדוף אותו ולהחזיר את הכתר לפרדי.

אם גם אתם התעכבתם קצת על “ממיס את העור” ו”רוצח” שכן משחק על בובות פאנקו נשמע בדיוק הדבר ההפוך מתיאורים אלה, תיווכחו לגלות שהמשחק לא מתאים לילדים, לא רק מפאת התכנים שמופיעים בו (כמו רצח מוכרת פרחים בדקירה או רצח של אדם תמים נוסף בריסוק ראשו באמצעות הטלת אבן מראש מבנה גבוה – שכמובן מלווים בשלוליות דם על הרצפה), אלא גם מפאת רמת הקושי שלו. פעם אחר פעם המשחק יזרוק עליכם ערמות אויבים שגורמים הרבה נזק וללא איזון לפעמים, מה שמקשה מאוד ליהנות מהמשחק.

נדבך קושי נוסף מגיע בצורת המדריכים. בכל משחק אחר ישנם מדריכים שמסבירים את המכניקות השונות, את היכולות של הדמויות ואת ההבדלים ביניהן, את השימוש בחפצים שניתן לאסוף ועוד. בפאנקו פיוז’ן אין שום דבר מהדברים האלה, ואפילו המשימה הנוכחית שלכם מוסתרת עד שלוחצים על כפתור שמציג אותה, ומובן שלא ברור שצריך ללחוץ עליו. בגלל זה מצאתי את עצמי מסתובב במשחק, אוסף חפצים שאני לא יודע מה הם עושים ולמה הם משמשים, בניסיון לבצע פעולות אקראיות שאולי לחלק מהן תהיה משמעות כלשהי.

רפטטיבי. מתוך Funko Fusion

אחד הדברים שעליהם נבנה המשחק הוא שילוב הרבה כותרים ודמויות, בדיוק כמו בובות הפופ שאנחנו מכירים. כדי לפתוח שלבים נוספים (שלבי קמאו) ודמויות, נצטרך למצוא את הדלתות אליהם ולהיכנס דרכן. הבעיה היא שכל דלת כזו נעולה, וכדי לפתוח אותה נצטרך להשתמש בסימונים המופיעים על שלט מחוץ לדלת. בשלב של Hot Fuzz, למשל, ניתן לפתוח את שלב “מלתעות”, ועל השלט מחוץ לדלת היו קרן לייזר ומשהו שנראה כמו פיצוץ. הבעיה היא שלא ידעתי באילו חפצים או דמויות עליי להשתמש ולא היה לי מושג מה פשר הסימונים האלה, כי הדברים לא מוסברים כלל ועלינו לנחש כמעט הכול.

כדי להוסיף חטא על פשע, לא רק שהמשחק קשה, הוא גם רפטטיבי להחריד, וכולל פאזלים משעממים מאוד שמתוכננים רע. בעולם Hot Fuzz, למשל, צריך לפתור “תעלומות רצח”. בפועל צריך לקחת מקרן אור, לכוון אותו לנקודה מסוימת בזירת הרצח עד לקבלת אינדיקציה שמצאנו משהו, לחכות כמה שניות עד שזה יתגלה ולחזור על כך כמה פעמים עד סיום ה”תעלומה”.

בזמן שאנחנו “נהנים” מאוד מהמשחקיות הרפטטיבית והקשה הזו, אציין גם שהמוזיקה חלשה להחריד, רפטטיבית ומעצבנת – דבר נוסף שתרם לחוויית הסבל הכללית. נקודת האור היחידה היא מבחר הדמויות השונות ועיצוב העולמות שבהם נשחק.

ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון

כדי לוודא שאני לא היחיד שמבין משהו לא נכון במשחק, נתתי גם לחבר לנסות, והגענו לאותה המסקנה – המשחק בפאנקו פיוז’ן הוא כמו מטלה. הגיימפליי רע, האויבים מאתגרים מאוד, המשחק לא ברור, הפאזלים משעממים, המוזיקה לא מקפיצה, ובאחד הפאזלים, כשנאלצנו בפעם החמישית להרים בטרייה, לקחת אותה לטעינה, לחכות כמה שניות ולקחת אותה למקום אחר – פשוט הרמנו ידיים. בית ספר סיימנו, וגם אז לא אהבנו להכין שיעורי בית.