“רבל רידג'” (Rebel Ridge), הסרט החדש של נטפליקס, כבר מככב בראשי טבלאות הצפייה וקוצר שבחים מהרבה כיוונים. זה מסלול אופייני לסרטים שנטפליקס מפיקה או מפיצה, אבל מעניין שזה קורה דווקא לסרט הזה, שהוא לא סרט נטפליקס טיפוסי שצופים בו אחרי ארוחת שישי כי חיפשתם במשך שעה במה לצפות וזה מה שמצאתם בסוף הרשימה.

על מלאכת הבימוי הופקד הבמאי־תסריטאי ג’רמי סולנייה, שזהו סרטו המשמעותי ביותר מאז המותחן המדמם “גרין רום” מ־2015, בהנחה שלא מחשיבים את הסרט הזניח והלא מוכר שביים ב־2018. אם “רבל רידג'” הוא הסרט שהתבשל בקנה במהלך שש השנים האחרונות, המצב לא ממש מזהיר. לזכות סולנייה ייאמר שהוא כנראה השקיע ונתן עבודה מקצועית במהלך השנים הללו, וזה משתקף בתוצאה הסופית של הסרט, אבל יש אלמנטים שהיו יכולים לקבל עוד קצת זמן, או אפילו עבודה מחדש.

העלילה עוקבת אחרי טרי ריצ’מונד, חייל מארינס לשעבר, שמגיע לעיירה קטנה במדינה אמריקאית לא מזוהה במטרה לשלם ערבות לשחרור דודן שלו על פשע קטן שלא ביצע. היתקלות ארעית עם שוטר חטטן ברכב משטרה מובילה להחרמה של הכסף שטרי הביא איתו ואזהרה על רישום פלילי. טרי מנסה להשיג את הכסף בחזרה בדרכים נעימות והגיוניות ככל הניתן כאזרח שומר חוק שהרגע הואשם על פשע שלא ביצע, שבכלל לא ניתן גם להגדיר כפשע, אך המשטרה המקומית ממשיכה לנפנף אותו. לאחר שטרי מפספס פגישה עם הדודן שלו רגע לפני שזה נשלח לכלא, הוא מתחיל להבין שמשהו כאן לא תקין, והוא ייאלץ לעבור לדרכים חוקיות פחות. טרי חובר לעובדת בית משפט שגם נכוותה מהמערכת, ויחד הם חושפים פרשת שחיתות במשטרה המקומית שמחלחלת עמוק יותר משחשבו – כל זאת בזמן שהמשטרה לא מפסיקה לעקוב אחריהם ולנסות לחבל במאמציהם לגלות את האמת המכוערת.

“רבל רידג'” משווק כסרט אקשן, אבל כבר מהשעה הראשונה של הסרט מבינים שזה שיווק די מטעה. מדובר במותחן פשע לכל דבר עם מעט מאוד רגעי אקשן מפוזרים במרווחי זמן די גדולים. סצנות האקשן עשויות ומבוימות בצורה מקצועית ויעילה, אבל אל תצפו להרבה פיצוצים, מכות ויריות. זה לא סרט אקשן קלאסי לצפות בו עם החבר’ה, והוא גם די חריג מסרטי אקשן אחרים שנעשו בשנים האחרונות. גם כמותחן פשע הסרט קצת שונה בנוף הקולנועי – זה סרט איטי מאוד ומינימליסטי בעל אווירה קודרת ורצינית. על אף שסרט “אקשן” שמתנהל לכל אורכו על אש קטנה בלי הרבה רעש וצלצולים נשמע כמו קונספט מעניין, זה בא על חשבון הקצב והאורך. אתם כנראה תאבדו קצת תחושת זמן מתישהו במהלך הסרט, ונדמה שהוא מתחיל להימרח בשלב מסוים, במיוחד באמצע ולקראת השיא. התסריט עצמו מציג רעיון מעניין עם דמויות מעניינות, אבל אין הרבה בשר לנגוס בו. כל ההתרחשות העלילתית של הסרט מתחילתו ועד סופו די מבלבלת ומופרכת. הניסיון לריאליזם והעיסוק בהאשמות לא מוצדקות ושחיתויות במשטרה אומנם ניכרים, אבל הסרט מתחיל להסתרבל כשהוא יורד לרזולוציות משפטיות, חוקתיות וצבאיות. בשלב מסוים התסריט קצת מתחיל להסתובב סביב עצמו, ועל אף רגעי הסימפתיה לדמויות פה ושם, יש מעין תחושת ניכור באווירה של הסרט.

טרי כדמות ראשית לא אומר הרבה ולא עושה הרבה, באיפוק כמעט רובוטי. אבל כשצריך מתפרצים ממנו אנרגיה וכוח מרשימים שגורמים לצופים להזדהות עם המניע שלו, התסכול והעצבים הנבנים בהדרגה, שלא לדבר על כך שהעיניים והקול של השחקן ארון פייר יחדרו לכם לנשמה, והוא משחק מעולה. נחמד גם לראות שוב את אנה סופיה רוב על המסך, ועוד אחרי שגדלה כל כך. מי שפרצה כשחקנית ילדה מצליחה מאוד, משחקת כאן תפקיד בוגר ורציני, וגם היא מעולה. כיף לראות שהיא חזרה למשחק, בתקווה שתופיע לעיתים קרובות יותר על המסך הגדול ותחזור לככב בשוברי קופות. לעומתה, דמות מפקד המשטרה המקומי, בגילומו של דון ג’ונסון, קצת תלושה. המניעים שלו לא ברורים לחלוטין, ולמעשה גם לשאר דמויות השוטרים בסרט אין מניעים ברורים, חוץ מהרצון להיות מושחתים ולהחרים רכוש וממון של התושבים. משהו על לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלמה? זה כנראה נתון לפרשנות הצופה. גם הסיום של הסרט פתאומי ולא ממש מספק, על אף שחלק מקווי העלילה נסגרים (בלי לספיילר, כמובן).

מבחינה טכנית מדובר בסרט שונה מאוד מהארסנל הקבוע והגנרי של סרטי נטפליקס, והוא נמצא כמה רמות מעליהם. הצילום נקי מאוד ולא צבוע בגוונים מכוערים של אפור (תודה לאל), אין מסך ירוק וצילומי הלוקיישן יפים ומיוחדים. יש שימוש מוצלח מאוד ויצירתי בתאורה טבעית ומשחקי ניגודים בין אור לחושך. אם כבר מצלמים סרט במצלמה דיגיטלית, לפחות שייראה ככה. הפסקול עצמו מבולבל כמו התסריט – מתחיל בכמה שירי מטאל ורוק כבד, ועובר בהדרגה לצלילים קודרים של סרט מתח גנרי. למה לא ללכת עם המקוריות והתעוזה עד הסוף?

“רבל רידג'” הוא סרט די טוב שעשוי מעולה ברובו, אבל לגמרי לא חף מפגמים. הוא דורש לא מעט סבלנות ותשומת לב, כמו האופי של הדמות הראשית שלו. לא משהו שחייבים לרוץ לצפות בו, אבל אם בכל זאת הסתקרנתם אתם לא תסבלו – פשוט תתאמו ציפיות, וייתכן שגם תיהנו.