התינוקות האהובים חוזרים! Rugrats Adventures In Gameland
A Baby’s Gotta Do What a Baby’s Gotta Do – זהו המשפט המפורסם ביותר של טומי פיקלס, תינוק יהודי אמריקאי בן שנה שכבש את ליבנו בשנות התשעים בסדרה “ראגרטס”. יחד עם טומי וחבריו, התאומים פיליפ וליליאן (או בשמם המקוצר – פיל וליל), שההבדל היחיד ביניהם הוא רק בגומיית שיער, וכן צ’אקי, התינוק הג’ינג’י הממושקף והפחדן, יצאנו למסעות מרתקים בעולמם של התינוקות. החבורה כיכבה בסדרה בת תשע עונות בערוץ ניקלודיאון, שלושה סרטים, וכן בסדרת ריבוט חדשה בת שתי עונות בתלת־ממד. מעת לעת נוספו דמויות ועלילות, אבל חבורת התינוקות המקורית תמיד נשמרה. אפילו הופקו שתי סדרות ספין אוף שאחת מהן עסקה בעתיד שבו כל החבורה לומדת בבית ספר. זו הסדרה אהובה עליי בכל הזמנים, ולכן שמחתי לגלות שיצא חידוש למשחק ישן שנקרא “ראגרטס: הרפתקאות במדינת המשחקים”.
תינוק תינוק, אבל לפניך. מתוך Rugrats Adventures In Gameland
עלילה
המשחק מתחיל באימון שבו הדמות יכולה ללכת ימינה שמאלה, לזחול, לטפס או לקפוץ, לקחת אובייקטים ולזרוק אותם בעת הצורך. בסיום נגיע לטלוויזיה, ותופיע פרסומת שבה הדינוזאור המפורסם רפטאר רוצה שנאסוף מטבעות כדי להיכנס לארץ המשחקים. אז תוכלו להסתובב ברחבי הבית והגינה של משפחת פיקלס, להביס את הבוסים השונים כדי לאסוף את כל המטבעות עבור טומי ולהגיע לארץ המשחקים כדי לנצח את הבוס האחרון.
במשחק שישה שלבים בסך הכול:
- הסלון – לשם חוזרים עם המטבעות שאספתם בכל השלבים כדי להילחם בבוס הסופי.
- חדר השינה של טומי – דרכו נכנסים לעולם החלומות, ובסיומו נלחמים בבוס הבקבוק.
- עליית הגג – שם חוקרים את האזור, ובסיום נילחמים בצעצוע המפטי דמפטי.
- המטבח – בו נכנסים למקרר לעבר עולם קפוא, ונילחמים בדובוני אכפת לי וואנאבי.
- ארגז החול – עולם בסגנון מצרי שם נלחמים בבריון שנקרא Big Baby.
- גינת המשחק – כשמה כן היא ובה נילחמים בסוג של קינג קינג.
מכניקה
זהו משחק פלטפורמר נטו המשלב קרב בוס בסיום כל שלב. בכל עת ניתן להחליף בין כל אחת מארבע דמויות החבורה המקורית – טומי, צ’אקי, פיל וליל. לכל אחד מהם יכולות שונות של קפיצה או הרמת אובייקטים. ליל וצ’אקי הם המצטיינים בקפיצה, בעוד שטומי מאוזן יחסית, ופיל הכי חזק בהרמת אובייקטים, כלומר מרים הכי מהר את האובייקטים השונים – יכולת שמסייעת רבות בקרבות מול הבוסים השונים. את המשחק אפשר לשחק גם במוד קו־אופ, שבו שני התינוקות הנבחרים צריכים ללכת יחדיו לכל מקום ברחבי השלב הנבחר ומדי פעם יכולים להרים זה את זה ולהיזרק ממקום למקום כדי להילחם בבוסים.
גרפיקה ופסקול
מטרת הרימייק הייתה לספק משחק ותיק שבמקור נעשה בו שימוש בגרפיקת 8 ביט ומוזיקה בהתאם, ולהפיח בו חיים מחודשים בגרפיקת דו־ממד. המשחק מאפשר בכל רגע נתון לעבור בין שני מצבי הגרפיקה או המוזיקה. פסקול המשחק בסך הכול נעים לאוזן, אבל יותר מרגש וסוחף בקרבות הבוס, שבהם מתנגנת מנגינת הפתיח האייקונית של הסדרה בווליום גבוה יותר ובגרסה רוקיסטית ומגניבה יותר. כששומעים את המנגינה הכה נוסטלגית הזאת, מייד עולה חיוך ענק על הפרצוף.
רמת קושי
אני פחות טוב במשחקי פלטפורמה למיניהם. אנשים זריזים יותר וכאלה שמתמצאים במפה טוב יותר ממני יסיימו את המשחק כולו בשעה בלבד, אבל לי נדרש יותר זמן. הקושי נובע משילוב של אי הכרת המפה מראש והאויבים שמסתובבים בחופשיות בה באופן מעיק. השילוב הזה גרם למשחק להיות טיפה קשה, עבורי בכל אופן. בכל שלב חייבים למצוא ברחבי המפה את כל ארבעת מטבעות הרפטאר והמברג של טומי כדי לפתוח את הגישה החסומה למעבר לבוס. אפשר למצוא ברחבי השלב שלושה מטבעות, אך הרביעי תמיד יהיה בחלק של הבוס. את הבוסים עצמם לא קשה להביס – צריך לחמוק מהם ולזרוק עליהם פריטים כמה פעמים עד לניצחון, אך אין ספק שהדרך אליהם לא תמיד סימפטית.
תישן סבאל’ה. מתוך Rugrats Adventures In Gameland
סוף המשחק
הבוס הסופי של המשחק הוא ספוילר, אך חדי העין ביניכם ישימו לב שיש דמות שלא ניתן לשחק בה, אף על פי שגם היא נחשבת לחלק מחבורת התינוקות המקורית. זה הרמז היחיד שאספק לכם. מה קורה בסוף המשחק? כלום, המשחק נגמר. אין מודים נוספים, אין אתגרים חדשים, מעין משחק חד־פעמי של “שחק ושכח”.
במהלך המשחק כולו יש איסטר אגס לעונה הראשונה של הסדרה: החל מאזכורים (סבא לו ישן כהרגלו בספה; ספייק הכלב מאפשר לתינוקות לקפוץ על גבו; דידי, אימו של טומי, כרגיל בטלפון ולא משגיחה על התינוקות) ועד לבוסים עצמם ועיצוב השלבים. מוזיקת הבוסים כאמור היא מנגינת הפתיחה בסגנון רוק מהיר מגניב, והגרפיקה המחודשת פשוט מכניסה אותנו, השחקנים, פעם אחת נוספת לעולם הסדרה. אבל רגעי הנוסטלגיה הם רגעי החסד היחידים של המשחק. המשחק משרה אווירת ריימן וקאפ הד, הן במכניקות והן בקושי, אך ברמה רדודה הרבה יותר. הייתי מעדיף שכל תינוק יקבל פריט משלו או כוח על או משהו ייחודי יותר מאשר סתם קפיצה וזריקת פריטים. בגרפיקת המשחק המקורית של 8 ביט המשחק אפילו משרה אווירת מריו או זלדה, ולא לחיוב.
ברור לי שהמשחק צועק רק “אני כאן לשם נוסטלגיה”, וזה נהדר, אך מצד שני המשחק הוא גם הרימייק. אנחנו בשנת 2024, שנה עמוסה ברימייקים לסרטים, סדרות וכמובן גם משחקים. טרחתם? השקעתם? מבורך! אבל לוקה בחסר. אי אפשר רק להיצמד לנוסטלגיה כנוסחה להצלחה.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: מורן אבילאה
התינוקות האהובים חוזרים! Rugrats Adventures In Gameland
A Baby’s Gotta Do What a Baby’s Gotta Do – זהו המשפט המפורסם ביותר של טומי פיקלס, תינוק יהודי אמריקאי בן שנה שכבש את ליבנו בשנות התשעים בסדרה “ראגרטס”. יחד עם טומי וחבריו, התאומים פיליפ וליליאן (או בשמם המקוצר – פיל וליל), שההבדל היחיד ביניהם הוא רק בגומיית שיער, וכן צ’אקי, התינוק הג’ינג’י הממושקף והפחדן, יצאנו למסעות מרתקים בעולמם של התינוקות. החבורה כיכבה בסדרה בת תשע עונות בערוץ ניקלודיאון, שלושה סרטים, וכן בסדרת ריבוט חדשה בת שתי עונות בתלת־ממד. מעת לעת נוספו דמויות ועלילות, אבל חבורת התינוקות המקורית תמיד נשמרה. אפילו הופקו שתי סדרות ספין אוף שאחת מהן עסקה בעתיד שבו כל החבורה לומדת בבית ספר. זו הסדרה אהובה עליי בכל הזמנים, ולכן שמחתי לגלות שיצא חידוש למשחק ישן שנקרא “ראגרטס: הרפתקאות במדינת המשחקים”.
תינוק תינוק, אבל לפניך. מתוך Rugrats Adventures In Gameland
עלילה
המשחק מתחיל באימון שבו הדמות יכולה ללכת ימינה שמאלה, לזחול, לטפס או לקפוץ, לקחת אובייקטים ולזרוק אותם בעת הצורך. בסיום נגיע לטלוויזיה, ותופיע פרסומת שבה הדינוזאור המפורסם רפטאר רוצה שנאסוף מטבעות כדי להיכנס לארץ המשחקים. אז תוכלו להסתובב ברחבי הבית והגינה של משפחת פיקלס, להביס את הבוסים השונים כדי לאסוף את כל המטבעות עבור טומי ולהגיע לארץ המשחקים כדי לנצח את הבוס האחרון.
במשחק שישה שלבים בסך הכול:
- הסלון – לשם חוזרים עם המטבעות שאספתם בכל השלבים כדי להילחם בבוס הסופי.
- חדר השינה של טומי – דרכו נכנסים לעולם החלומות, ובסיומו נלחמים בבוס הבקבוק.
- עליית הגג – שם חוקרים את האזור, ובסיום נילחמים בצעצוע המפטי דמפטי.
- המטבח – בו נכנסים למקרר לעבר עולם קפוא, ונילחמים בדובוני אכפת לי וואנאבי.
- ארגז החול – עולם בסגנון מצרי שם נלחמים בבריון שנקרא Big Baby.
- גינת המשחק – כשמה כן היא ובה נילחמים בסוג של קינג קינג.
מכניקה
זהו משחק פלטפורמר נטו המשלב קרב בוס בסיום כל שלב. בכל עת ניתן להחליף בין כל אחת מארבע דמויות החבורה המקורית – טומי, צ’אקי, פיל וליל. לכל אחד מהם יכולות שונות של קפיצה או הרמת אובייקטים. ליל וצ’אקי הם המצטיינים בקפיצה, בעוד שטומי מאוזן יחסית, ופיל הכי חזק בהרמת אובייקטים, כלומר מרים הכי מהר את האובייקטים השונים – יכולת שמסייעת רבות בקרבות מול הבוסים השונים. את המשחק אפשר לשחק גם במוד קו־אופ, שבו שני התינוקות הנבחרים צריכים ללכת יחדיו לכל מקום ברחבי השלב הנבחר ומדי פעם יכולים להרים זה את זה ולהיזרק ממקום למקום כדי להילחם בבוסים.
גרפיקה ופסקול
מטרת הרימייק הייתה לספק משחק ותיק שבמקור נעשה בו שימוש בגרפיקת 8 ביט ומוזיקה בהתאם, ולהפיח בו חיים מחודשים בגרפיקת דו־ממד. המשחק מאפשר בכל רגע נתון לעבור בין שני מצבי הגרפיקה או המוזיקה. פסקול המשחק בסך הכול נעים לאוזן, אבל יותר מרגש וסוחף בקרבות הבוס, שבהם מתנגנת מנגינת הפתיח האייקונית של הסדרה בווליום גבוה יותר ובגרסה רוקיסטית ומגניבה יותר. כששומעים את המנגינה הכה נוסטלגית הזאת, מייד עולה חיוך ענק על הפרצוף.
רמת קושי
אני פחות טוב במשחקי פלטפורמה למיניהם. אנשים זריזים יותר וכאלה שמתמצאים במפה טוב יותר ממני יסיימו את המשחק כולו בשעה בלבד, אבל לי נדרש יותר זמן. הקושי נובע משילוב של אי הכרת המפה מראש והאויבים שמסתובבים בחופשיות בה באופן מעיק. השילוב הזה גרם למשחק להיות טיפה קשה, עבורי בכל אופן. בכל שלב חייבים למצוא ברחבי המפה את כל ארבעת מטבעות הרפטאר והמברג של טומי כדי לפתוח את הגישה החסומה למעבר לבוס. אפשר למצוא ברחבי השלב שלושה מטבעות, אך הרביעי תמיד יהיה בחלק של הבוס. את הבוסים עצמם לא קשה להביס – צריך לחמוק מהם ולזרוק עליהם פריטים כמה פעמים עד לניצחון, אך אין ספק שהדרך אליהם לא תמיד סימפטית.
תישן סבאל’ה. מתוך Rugrats Adventures In Gameland
סוף המשחק
הבוס הסופי של המשחק הוא ספוילר, אך חדי העין ביניכם ישימו לב שיש דמות שלא ניתן לשחק בה, אף על פי שגם היא נחשבת לחלק מחבורת התינוקות המקורית. זה הרמז היחיד שאספק לכם. מה קורה בסוף המשחק? כלום, המשחק נגמר. אין מודים נוספים, אין אתגרים חדשים, מעין משחק חד־פעמי של “שחק ושכח”.
במהלך המשחק כולו יש איסטר אגס לעונה הראשונה של הסדרה: החל מאזכורים (סבא לו ישן כהרגלו בספה; ספייק הכלב מאפשר לתינוקות לקפוץ על גבו; דידי, אימו של טומי, כרגיל בטלפון ולא משגיחה על התינוקות) ועד לבוסים עצמם ועיצוב השלבים. מוזיקת הבוסים כאמור היא מנגינת הפתיחה בסגנון רוק מהיר מגניב, והגרפיקה המחודשת פשוט מכניסה אותנו, השחקנים, פעם אחת נוספת לעולם הסדרה. אבל רגעי הנוסטלגיה הם רגעי החסד היחידים של המשחק. המשחק משרה אווירת ריימן וקאפ הד, הן במכניקות והן בקושי, אך ברמה רדודה הרבה יותר. הייתי מעדיף שכל תינוק יקבל פריט משלו או כוח על או משהו ייחודי יותר מאשר סתם קפיצה וזריקת פריטים. בגרפיקת המשחק המקורית של 8 ביט המשחק אפילו משרה אווירת מריו או זלדה, ולא לחיוב.
ברור לי שהמשחק צועק רק “אני כאן לשם נוסטלגיה”, וזה נהדר, אך מצד שני המשחק הוא גם הרימייק. אנחנו בשנת 2024, שנה עמוסה ברימייקים לסרטים, סדרות וכמובן גם משחקים. טרחתם? השקעתם? מבורך! אבל לוקה בחסר. אי אפשר רק להיצמד לנוסטלגיה כנוסחה להצלחה.
גרפיקה יפה, אך ממצה את עצמו מהר מאוד
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: מורן אבילאה
