Space Marine 2. יח"צ
גם המשחק הזה, כמו הרבה אחרים, זמין עכשיו בספריית ההחלפות של GoodGame.
פטיש המלחמה
משחק המיניאטורות הפופולרי ביותר בעולם, וורהאמר 40K, יצא אי שם בשנת 1987, ועד היום פורסמו 10 מהדורות שלו. המשחק אהוב כל כך, שזה היה רק טבעי שיופקו לו ספין אופים במדיות השונות, כמו סדרת הטלוויזיה בניצוחו של הגיק הראשי הנרי קאוויל, מעריץ מושבע של המשחק. מובן שהשיגעון לא פסח גם על עולם הגיימינג, ובשנת 2011 יצא המשחק Space Marine, שמגולל את סיפורו של טיטוס, אולטראמארין המבקש להציל את עולם האדפטוס מכניקוס גראיה מקבוצת אורקים.
המשחק Space Marine 2 מחזיר אותנו לנעליו המתכתיות והכבדות של טיטוס לאחר אירועי המשחק הראשון, והפעם הוא נשלח לשמור על “פרויקט אורורה” מפלישת צבא טיראנידים. זהו משחק בגוף שלישי, האק אנד סלאש ויריות, שמזכיר מאוד את משחקי God Of War.
על מה ולמה?
אם קראתם את הפסקה הקודמת ולא הבנתם שום דבר מהעלילה – מי אלה המארינס, אדפטוס מכניקוס, טיראנידים – אתם לא לבד. המשחק לא עושה מאומה כדי להציג לנו את העולם שבו הוא מתרחש, ואף לא מסכם לנו את אירועי המשחק הקודם, שיצא לפני יותר מעשור. שחקנים ותיקים כנראה לא יזכרו דבר, ושחקנים חדשים יהיו מבולבלים לחלוטין בכניסה לעולם העשיר כל כך המתפתח זה כמעט 40 שנים. אפילו אם תרצו להכיר את העולם תיאלצו לחפש פתרון במקומות אחרים, שכן הוא לא כולל אפילו אנציקלופדיה, בניגוד למשחקים רבים כל כך. העובדה הזו מורגשת מאוד ומלווה אותנו בתחושת מחסור בכל מונח שנזרק לאוויר שאנחנו לא מכירים.
איפה כל השאר?
תחושת המחסור הזו מורגשת מאוד בכל תחומי המשחק. מגוון נשקים מצומצם להחריד (ארבעה סוגי חרבות, למשל), רק שישה סוגי אויבים שונים, ללא יכולות כלשהן לדמות, ללא קוסטומיזציה, ללא צורך בחקר המפה ואפילו ללא כל אפשרות להתחזק. מתחילת המשחק עד לסופו נגלם את טיטוס, שיודע לירות, להניף חרב ולזרוק רימונים. אבל לא נוכל לעלות רמות, לשפר את הנשקים שלנו, לשדרג את השריון או את מד החיים שלנו. כל מה שנעשה זה להתקדם וללחוץ על כפתור בודד של שימוש בחרב, מה שמוביל לחוויית משחק מחרידה במונוטוניות שלה.
מובן שיש מולטיפלייר
מצב מרובה המשתתפים של המשחק יצוות אותנו עם שני שחקנים נוספים וישלח אותנו לאחת משש משימות שונות. הרפטטיביות של מצב העלילה לא תוכל לשמר שחקנים לזמן רב, ומצב המולטיפלייר רענן הרבה יותר ממנו. נוכל לבחור מתוך מגוון של שישה מקצועות, כל אחד עם יכולת מיוחדת ונשק משלו. נוכל להעלות את רמת הדמות והנשקים, לפתוח יכולות חדשות ולשנות את הנראות שלנו, ובמשחק הזה יש את הקוסטומיזציות הכי מגניבות שראיתי זה זמן רב.
העושר היחסי במצב מרובה המשתתפים מעלה תהייה – מדוע אותן מערכות לא הועתקו למצב השחקן היחיד? יש פה פספוס משמעותי.
ויזואליה מרהיבה. מתוך Space Marine 2
השלם גדול מסך חלקיו
על אף חוסר הגיוון המשווע במשחק, הרפטטיביות והעובדה שלא הבנתי שום דבר מהעלילה, נהניתי מהמשחק כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו, ואלה שני דברים פשוטים – להרוג הרבה אויבים ולהיראות מגניב כשעושים את זה.
מבחינה ויזואלית המשחק מהמם. הנופים, האווירה והאסתטיקה של וורהאמר 40K פשוט מלאים בקסם, ובכל מקום תוכלו לראות השקעה בפרטים הקטנים.
טיטוס הוא מפלצת. מעבר לכך שהוא ושאר האולטראמארינס מתנשאים לגובה של יותר מ־2 מטרים, הוא מניף את חרב המסור שלו בקלילות וקוטל עשרות אויבים בלי להניד עפעף. לא מעט פעמים נילחם נגד נחילים של אויבים – עשרות אם לא מאות אויבים יהיו על המסך – ואת כולם אפשר לקטול מרחוק, אך כאשר הם מגיעים אליך הכיף מתחיל. אפשר לראות את הנפת החרב, שחודרת דרך כמה אויבים גם יחד, משאירה מאחורה שלוליות מדממות, ובשלב מסוים אפשר להוציא להורג את האויבים בפומבי מול חבריו. גם פה, אגב, נראה רק אנימציית הוצאה להורג בודדת בקרב מול כל אויב.
המשחק Space Marines 2 מזכיר מאוד את המשחקים של פעם בפשטות שלו, ואולי חשוב יותר – בהיעדר המודרניזציה שלו. ובמודרניזציה אני מתכוון לחנות בתוך המשחק. לא תמצאו מיקרו טרנזאקציות או באטל פאסים, ככה שברכישת המשחק תקבלו חוויה מלאה, לפחות עד שיצאו DLC. זה באמת משחק פשוט מזמנים פשוטים יותר.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: גל אביר
Space Marine 2. יח"צ
גם המשחק הזה, כמו הרבה אחרים, זמין עכשיו בספריית ההחלפות של GoodGame.
פטיש המלחמה
משחק המיניאטורות הפופולרי ביותר בעולם, וורהאמר 40K, יצא אי שם בשנת 1987, ועד היום פורסמו 10 מהדורות שלו. המשחק אהוב כל כך, שזה היה רק טבעי שיופקו לו ספין אופים במדיות השונות, כמו סדרת הטלוויזיה בניצוחו של הגיק הראשי הנרי קאוויל, מעריץ מושבע של המשחק. מובן שהשיגעון לא פסח גם על עולם הגיימינג, ובשנת 2011 יצא המשחק Space Marine, שמגולל את סיפורו של טיטוס, אולטראמארין המבקש להציל את עולם האדפטוס מכניקוס גראיה מקבוצת אורקים.
המשחק Space Marine 2 מחזיר אותנו לנעליו המתכתיות והכבדות של טיטוס לאחר אירועי המשחק הראשון, והפעם הוא נשלח לשמור על “פרויקט אורורה” מפלישת צבא טיראנידים. זהו משחק בגוף שלישי, האק אנד סלאש ויריות, שמזכיר מאוד את משחקי God Of War.
על מה ולמה?
אם קראתם את הפסקה הקודמת ולא הבנתם שום דבר מהעלילה – מי אלה המארינס, אדפטוס מכניקוס, טיראנידים – אתם לא לבד. המשחק לא עושה מאומה כדי להציג לנו את העולם שבו הוא מתרחש, ואף לא מסכם לנו את אירועי המשחק הקודם, שיצא לפני יותר מעשור. שחקנים ותיקים כנראה לא יזכרו דבר, ושחקנים חדשים יהיו מבולבלים לחלוטין בכניסה לעולם העשיר כל כך המתפתח זה כמעט 40 שנים. אפילו אם תרצו להכיר את העולם תיאלצו לחפש פתרון במקומות אחרים, שכן הוא לא כולל אפילו אנציקלופדיה, בניגוד למשחקים רבים כל כך. העובדה הזו מורגשת מאוד ומלווה אותנו בתחושת מחסור בכל מונח שנזרק לאוויר שאנחנו לא מכירים.
איפה כל השאר?
תחושת המחסור הזו מורגשת מאוד בכל תחומי המשחק. מגוון נשקים מצומצם להחריד (ארבעה סוגי חרבות, למשל), רק שישה סוגי אויבים שונים, ללא יכולות כלשהן לדמות, ללא קוסטומיזציה, ללא צורך בחקר המפה ואפילו ללא כל אפשרות להתחזק. מתחילת המשחק עד לסופו נגלם את טיטוס, שיודע לירות, להניף חרב ולזרוק רימונים. אבל לא נוכל לעלות רמות, לשפר את הנשקים שלנו, לשדרג את השריון או את מד החיים שלנו. כל מה שנעשה זה להתקדם וללחוץ על כפתור בודד של שימוש בחרב, מה שמוביל לחוויית משחק מחרידה במונוטוניות שלה.
מובן שיש מולטיפלייר
מצב מרובה המשתתפים של המשחק יצוות אותנו עם שני שחקנים נוספים וישלח אותנו לאחת משש משימות שונות. הרפטטיביות של מצב העלילה לא תוכל לשמר שחקנים לזמן רב, ומצב המולטיפלייר רענן הרבה יותר ממנו. נוכל לבחור מתוך מגוון של שישה מקצועות, כל אחד עם יכולת מיוחדת ונשק משלו. נוכל להעלות את רמת הדמות והנשקים, לפתוח יכולות חדשות ולשנות את הנראות שלנו, ובמשחק הזה יש את הקוסטומיזציות הכי מגניבות שראיתי זה זמן רב.
העושר היחסי במצב מרובה המשתתפים מעלה תהייה – מדוע אותן מערכות לא הועתקו למצב השחקן היחיד? יש פה פספוס משמעותי.
ויזואליה מרהיבה. מתוך Space Marine 2
השלם גדול מסך חלקיו
על אף חוסר הגיוון המשווע במשחק, הרפטטיביות והעובדה שלא הבנתי שום דבר מהעלילה, נהניתי מהמשחק כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו, ואלה שני דברים פשוטים – להרוג הרבה אויבים ולהיראות מגניב כשעושים את זה.
מבחינה ויזואלית המשחק מהמם. הנופים, האווירה והאסתטיקה של וורהאמר 40K פשוט מלאים בקסם, ובכל מקום תוכלו לראות השקעה בפרטים הקטנים.
טיטוס הוא מפלצת. מעבר לכך שהוא ושאר האולטראמארינס מתנשאים לגובה של יותר מ־2 מטרים, הוא מניף את חרב המסור שלו בקלילות וקוטל עשרות אויבים בלי להניד עפעף. לא מעט פעמים נילחם נגד נחילים של אויבים – עשרות אם לא מאות אויבים יהיו על המסך – ואת כולם אפשר לקטול מרחוק, אך כאשר הם מגיעים אליך הכיף מתחיל. אפשר לראות את הנפת החרב, שחודרת דרך כמה אויבים גם יחד, משאירה מאחורה שלוליות מדממות, ובשלב מסוים אפשר להוציא להורג את האויבים בפומבי מול חבריו. גם פה, אגב, נראה רק אנימציית הוצאה להורג בודדת בקרב מול כל אויב.
המשחק Space Marines 2 מזכיר מאוד את המשחקים של פעם בפשטות שלו, ואולי חשוב יותר – בהיעדר המודרניזציה שלו. ובמודרניזציה אני מתכוון לחנות בתוך המשחק. לא תמצאו מיקרו טרנזאקציות או באטל פאסים, ככה שברכישת המשחק תקבלו חוויה מלאה, לפחות עד שיצאו DLC. זה באמת משחק פשוט מזמנים פשוטים יותר.
מהנה מאוד, למרות מונוטוניות עגומה
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: גל אביר
