זהירות, פוקימון נושך! מתוך "פוקימון"
גראולית’ הוא פוקימון בדמות כלב עם השפעות מהמיתולוגיה היפנית. תרבות יפן הפיאודלית הושפעה מתרבות המערב. אריות וטיגריסים, למשל, לא דרכו מעולם על אדמת יפן, ובדיוק כמו באירופה של ימי הביניים אומנים יפנים ציירו המון חיות על סמך תיאורים כתובים בלבד. זוהי תופעה שהיסטוריונים מכירים היטב, והיא אפילו די משעשעת. גראולית’, ככל הנראה, מבוסס על מה שהיפנים מכנים “שיסה” (Shisa), שזה מעין אריה או כלב שמעטר מקדשים באוקינאווה, ולמעשה נראה כמו פומריניאן שנצבע כטיגריס. בואו פשוט נערוך ניתוח מלא לפוקימון הזה.
אז לראשו יש רעמה שמכל החיות דווקא מזכירה רעמה של סוס. יש לו אוזניים שמזכירות דווקא אוזניים של אריה, ופה שבנוי כמו פה של כלב. בתוך הראש הזה יש מוח מפותח מאוד, יש לציין, והאף, קטן ככל שיהיה, חד מספיק כדי למפות את כל הטריטוריה שלו על פי ריח בלבד. גם אם גראולית’ יתעוור, הוא יצליח למצוא את דרכו באמצעות הרחה.
מהגחון דרך החזה ועד הבטן צומחת פרווה עבה שזהה בצבעה לרעמה, וגם לזנב המפואר, שצבעו שמנת. שאר הגוף של גראולית’ בצבע כתום, והוא מעוטר בתשעה פסים שחורים שנמצאים במקומות קבועים. יש לו שלוש אצבעות בכל רגל אחורית, ושתיים עם שתי ציפורניים חדות בכל רגל קדמית.
השמיעה של גראולית’ טובה לא פחות מחוש הריח שלו. הם מסוגלים להשמיע צלילים בתדר גבוה שנישא למרחקים (כאשר במציאות תדרים נמוכים הם אלה שיכולים להגיע רחוק ולא ההפך, אבל נוותר להם), ועל פי מה שידוע לנו כיום, הם אפילו מסוגלים להעביר הוראות זה לזה ממרחק רק באמצעות שימוש ביכולת הזו. זה אולי מעט משונה שפוקימון אש לא מסוגל להזיע כשחם לו, אבל בדומה לכלבים, גראולית’ לא יכול להזיע; הוא מתקרר באמצעות הלחתה בלבד.
הם דורשים יד דומיננטית באימונים, אחרת הם נעשים נשכנים איומים. ואם חשבתם שזה נורא – תוחלת החיים שלהם נעה בין שנה לארבע שנים בלבד.
להתראות בפוקימון הבא!
זהירות, פוקימון נושך! מתוך "פוקימון"
גראולית’ הוא פוקימון בדמות כלב עם השפעות מהמיתולוגיה היפנית. תרבות יפן הפיאודלית הושפעה מתרבות המערב. אריות וטיגריסים, למשל, לא דרכו מעולם על אדמת יפן, ובדיוק כמו באירופה של ימי הביניים אומנים יפנים ציירו המון חיות על סמך תיאורים כתובים בלבד. זוהי תופעה שהיסטוריונים מכירים היטב, והיא אפילו די משעשעת. גראולית’, ככל הנראה, מבוסס על מה שהיפנים מכנים “שיסה” (Shisa), שזה מעין אריה או כלב שמעטר מקדשים באוקינאווה, ולמעשה נראה כמו פומריניאן שנצבע כטיגריס. בואו פשוט נערוך ניתוח מלא לפוקימון הזה.
אז לראשו יש רעמה שמכל החיות דווקא מזכירה רעמה של סוס. יש לו אוזניים שמזכירות דווקא אוזניים של אריה, ופה שבנוי כמו פה של כלב. בתוך הראש הזה יש מוח מפותח מאוד, יש לציין, והאף, קטן ככל שיהיה, חד מספיק כדי למפות את כל הטריטוריה שלו על פי ריח בלבד. גם אם גראולית’ יתעוור, הוא יצליח למצוא את דרכו באמצעות הרחה.
מהגחון דרך החזה ועד הבטן צומחת פרווה עבה שזהה בצבעה לרעמה, וגם לזנב המפואר, שצבעו שמנת. שאר הגוף של גראולית’ בצבע כתום, והוא מעוטר בתשעה פסים שחורים שנמצאים במקומות קבועים. יש לו שלוש אצבעות בכל רגל אחורית, ושתיים עם שתי ציפורניים חדות בכל רגל קדמית.
השמיעה של גראולית’ טובה לא פחות מחוש הריח שלו. הם מסוגלים להשמיע צלילים בתדר גבוה שנישא למרחקים (כאשר במציאות תדרים נמוכים הם אלה שיכולים להגיע רחוק ולא ההפך, אבל נוותר להם), ועל פי מה שידוע לנו כיום, הם אפילו מסוגלים להעביר הוראות זה לזה ממרחק רק באמצעות שימוש ביכולת הזו. זה אולי מעט משונה שפוקימון אש לא מסוגל להזיע כשחם לו, אבל בדומה לכלבים, גראולית’ לא יכול להזיע; הוא מתקרר באמצעות הלחתה בלבד.
הם דורשים יד דומיננטית באימונים, אחרת הם נעשים נשכנים איומים. ואם חשבתם שזה נורא – תוחלת החיים שלהם נעה בין שנה לארבע שנים בלבד.
להתראות בפוקימון הבא!
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: אביאם בן-דוד
