
תני חיוך, הכל לטובה. מתוך "סמייל 2". באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
חיוך הוא משהו מדבק. כשמישהו מחייך הוא מפיץ תחושה נעימה שהכול בסדר, השמש זורחת, הציפורים מצייצות ואולי יש סיבה לחייך. אפילו צ׳פלין נהג לומר כי “יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז”. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וידוע שבסרטי אימה חיוכים לא תמיד מסמלים משהו נעים וטוב. סרטו הראשון של פארקר פין, “סמייל”, שיצא ב־2022, הציב בקדמת הבמה את החיוך כמשהו מאיים ומפחיד. הוא גרף שבחים והוכתר כסרט אימה מוצלח שמערבב ז’אנרים שונים. כנראה היה זה רק עניין של זמן שיופק לו סרט המשך, ואף על פי שכבר הוכח שלא תמיד יש טעם בהמשכים (היי חואקין), פין מראה שיש לו עוד הרבה מה להציע לקהל מבחינת אימה.
“סמייל 2” עוקב אחר סקיי ריילי (נעמי סקוט, “אלאדין”), זמרת פופ מצליחה שעברה שנה לא קלה בחייה. היא התמכרה לסמים ולאלכוהול והייתה מעורבת בתאונת דרכים נוראה שהותירה אותה מצולקת בגוף ובנפש וללא בן זוגה וכוכב הסרטים המפורסם פול האדסון (ריי ניקולסון). סקיי מנסה לעשות קאמבק בעזרת צוות שכביכול תומך בה ובעזרת אימא שלה, שרוצה שהיא תמשיך להתכונן לסיבוב הופעות חדש וגדול, בלי באמת להתחשב במצב של בתה. כאשר סקיי דוחפת את עצמה לקצה בחזרות, היא יוצרת קשר עם לואיס, הסוחר שלה (לוקאס גייג’, “הלוטוס הלבן”), כדי שיארגן לה משכך כאבים חזק, אך כשהיא מגיעה אליו לדירה היא מוצאת אותו רדוף ומבוהל. לואיס מתאבד מול עיניה של סקיי בסצנה מצמררת ואחת מיני רבות שיש בסרט, ומאותו הרגע סקיי נרדפת על ידי ישות על טבעית המשקפת לה, בין השאר, את הפחדים הכי גדולים שלה וגורמת לה לאבד כל אחיזה במציאות.
כבר ראינו מספיק סרטים בז’אנר האימה העל טבעי, וכביכול אנחנו כבר אמורים להכיר את הנוסחה בעל פה: “אל תלכי לשם! למה לעזאזל את לא מדליקה את האורות?! תברחי, ביץ’, תברחי!!!” למרות זאת “סמייל 2” מצליח להפחיד גם ברגעים הצפויים שלו. הרי ברור שמשהו מסתתר שם בחושך, וברור שמשהו עומד לקפוץ על המסך, אבל ההצלחה של הסרט טמונה בעובדה שהוא לא נותן מנוח לצופים. גם ברגעים הלא צפויים, שאמורים להיות רגעי הנחת שהקהל זקוק להם, משהו יחכה שם כדי להבהיל אותו. וזה עובד. בכל סצנה וסצנה זה עובד, עד כדי כך שבאולם הקולנוע שורה שלמה קפצה בו זמנית בבהלה היסטרית.
אפשר להרהר עד מחר מה רצה הבמאי להעביר לצופים. אולי הוא התכוון לעסוק בנפש האדם, בפחדים העמוקים שקיימים אצלנו ואנחנו לא רוצים להתמודד איתם, אבל הם שם, תמיד מחכים להשתלט. אולי הוא רצה לתת את הטון על המחיר שבני אדם מוכנים לשלם עבור הצלחה, כסף ופרסום. וייתכן שגם לו יש ביקורת כלפי דור הטיקטוק והאינסטגרם שהולך עיוור כמו עדר אחרי כוכבים נערצים, בלי לדעת אילו שדים מסתתרים בארונות שלהם. לא משנה איזה מסר ניסה הבמאי להעביר, מפני שאי אפשר להישאר אדישים לסרט, גם שעות לאחר הצפייה בו.
“סמייל 2” מצליח לקלוע בכל נקודה שכתובה בתבנית של “איך לעשות סרט אימה מוצלח” – עלילה מצמררת, צילום מותח, מוזיקה מאיימת וכמובן משחק אמין. הסרט נע בין צילומי ואן שוט (או עריכה שנותנת את התחושה הזו) ועד שוטים מלאי תנועה וקאטים שמשקפים את נקודת המבט של הדמות הראשית. הצילום מצליח להעביר מצד אחד את העולם הזוהר של הפופ ומנגד ליצור לאורך כל הסרט אווירה מטרידה שגורמת לצופים לחוש את החרדה של סקיי. תוסיפו לכך את הפסקול, שמשלב בין שירי פופ שנשמעים לפתע צורמים לאוזן לבין סאונדים מקריפים ודוחים, ותקבלו שני מרכיבים נוספים וחשובים בסרט אימה – צילום ומוזיקה – שמשלימים זה את זה ומעצימים את חוסר הנוחות והחרדה שהסרט מנסה להעביר.
מלבד דמות אחת מהסרט הראשון שחוזרת לסצנה שעושה את הספתח, הסרט השני מפגיש אותנו עם דמויות חדשות ומגוונות שמגלמים דווקא שחקנים לא גדולים או מוכרים במיוחד (חוץ מהופעת קמאו אחת מוכרת מאוד), אבל כל אחד ואחת מהם משחקים בצורה כל כך אותנטית ואמינה, גם אם הם זכו לזמן מסך של שתי דקות או שתפקידם הסתכם בחיוך בלבד. המשחק המצוין של השחקנים מעורר קשת של רגשות – פחד ואימה, תסכול ואפילו רגעים של צחוק, גם אם לפני שנייה הלב ירד לתחתונים. כל הרגשות האלה מחזקים את המציאות האבסורדית והמזויפת שבה סקיי ריילי חיה (יש מצב שהיא רצחה בן אדם, אבל בואו רגע נחשוב איזה משקה מוגז אפשר להביא לפופ סטאר!). נעמי סקוט, שמגלמת את דמותה של סקיי ריילי, משכנעת כל כך בתפקיד הסופרסטארית השבורה והמצולקת שמתמודדת עם טראומה נוראה. סקוט לא יוצאת מהדמות אפילו לא לשנייה וגורמת לקהל להזדהות איתה ולהרגיש את הפחד שלה, התסכול שלה והאימה שלה. היא כל כך אותנטית שקשה לדמיין אותה יוצאת מהדמות אחרי שהבמאי צועק “קאט”.
“סמייל 2” הוא סרט אימה מצוין שמשאיר אבק לסרטים אחרים בז’אנר הודות לעלילה מותחת, צילום ומוזיקה סוחפים ומטרידים, הופעות משחק אמינות ומצמררות ובימוי מוצלח של במאי שיודע ממה עשוי סרט אימה איכותי. הסרט יגרום לכם לפחד ולהרגיש מוטרדים, ולא יצא לכם מהראש גם שעות אחרי צפייה בו, אבל הכי חשוב – הוא יגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתחייכו בחזרה למישהו.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:

תני חיוך, הכל לטובה. מתוך "סמייל 2". באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
חיוך הוא משהו מדבק. כשמישהו מחייך הוא מפיץ תחושה נעימה שהכול בסדר, השמש זורחת, הציפורים מצייצות ואולי יש סיבה לחייך. אפילו צ׳פלין נהג לומר כי “יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז”. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וידוע שבסרטי אימה חיוכים לא תמיד מסמלים משהו נעים וטוב. סרטו הראשון של פארקר פין, “סמייל”, שיצא ב־2022, הציב בקדמת הבמה את החיוך כמשהו מאיים ומפחיד. הוא גרף שבחים והוכתר כסרט אימה מוצלח שמערבב ז’אנרים שונים. כנראה היה זה רק עניין של זמן שיופק לו סרט המשך, ואף על פי שכבר הוכח שלא תמיד יש טעם בהמשכים (היי חואקין), פין מראה שיש לו עוד הרבה מה להציע לקהל מבחינת אימה.
“סמייל 2” עוקב אחר סקיי ריילי (נעמי סקוט, “אלאדין”), זמרת פופ מצליחה שעברה שנה לא קלה בחייה. היא התמכרה לסמים ולאלכוהול והייתה מעורבת בתאונת דרכים נוראה שהותירה אותה מצולקת בגוף ובנפש וללא בן זוגה וכוכב הסרטים המפורסם פול האדסון (ריי ניקולסון). סקיי מנסה לעשות קאמבק בעזרת צוות שכביכול תומך בה ובעזרת אימא שלה, שרוצה שהיא תמשיך להתכונן לסיבוב הופעות חדש וגדול, בלי באמת להתחשב במצב של בתה. כאשר סקיי דוחפת את עצמה לקצה בחזרות, היא יוצרת קשר עם לואיס, הסוחר שלה (לוקאס גייג’, “הלוטוס הלבן”), כדי שיארגן לה משכך כאבים חזק, אך כשהיא מגיעה אליו לדירה היא מוצאת אותו רדוף ומבוהל. לואיס מתאבד מול עיניה של סקיי בסצנה מצמררת ואחת מיני רבות שיש בסרט, ומאותו הרגע סקיי נרדפת על ידי ישות על טבעית המשקפת לה, בין השאר, את הפחדים הכי גדולים שלה וגורמת לה לאבד כל אחיזה במציאות.
כבר ראינו מספיק סרטים בז’אנר האימה העל טבעי, וכביכול אנחנו כבר אמורים להכיר את הנוסחה בעל פה: “אל תלכי לשם! למה לעזאזל את לא מדליקה את האורות?! תברחי, ביץ’, תברחי!!!” למרות זאת “סמייל 2” מצליח להפחיד גם ברגעים הצפויים שלו. הרי ברור שמשהו מסתתר שם בחושך, וברור שמשהו עומד לקפוץ על המסך, אבל ההצלחה של הסרט טמונה בעובדה שהוא לא נותן מנוח לצופים. גם ברגעים הלא צפויים, שאמורים להיות רגעי הנחת שהקהל זקוק להם, משהו יחכה שם כדי להבהיל אותו. וזה עובד. בכל סצנה וסצנה זה עובד, עד כדי כך שבאולם הקולנוע שורה שלמה קפצה בו זמנית בבהלה היסטרית.
אפשר להרהר עד מחר מה רצה הבמאי להעביר לצופים. אולי הוא התכוון לעסוק בנפש האדם, בפחדים העמוקים שקיימים אצלנו ואנחנו לא רוצים להתמודד איתם, אבל הם שם, תמיד מחכים להשתלט. אולי הוא רצה לתת את הטון על המחיר שבני אדם מוכנים לשלם עבור הצלחה, כסף ופרסום. וייתכן שגם לו יש ביקורת כלפי דור הטיקטוק והאינסטגרם שהולך עיוור כמו עדר אחרי כוכבים נערצים, בלי לדעת אילו שדים מסתתרים בארונות שלהם. לא משנה איזה מסר ניסה הבמאי להעביר, מפני שאי אפשר להישאר אדישים לסרט, גם שעות לאחר הצפייה בו.
“סמייל 2” מצליח לקלוע בכל נקודה שכתובה בתבנית של “איך לעשות סרט אימה מוצלח” – עלילה מצמררת, צילום מותח, מוזיקה מאיימת וכמובן משחק אמין. הסרט נע בין צילומי ואן שוט (או עריכה שנותנת את התחושה הזו) ועד שוטים מלאי תנועה וקאטים שמשקפים את נקודת המבט של הדמות הראשית. הצילום מצליח להעביר מצד אחד את העולם הזוהר של הפופ ומנגד ליצור לאורך כל הסרט אווירה מטרידה שגורמת לצופים לחוש את החרדה של סקיי. תוסיפו לכך את הפסקול, שמשלב בין שירי פופ שנשמעים לפתע צורמים לאוזן לבין סאונדים מקריפים ודוחים, ותקבלו שני מרכיבים נוספים וחשובים בסרט אימה – צילום ומוזיקה – שמשלימים זה את זה ומעצימים את חוסר הנוחות והחרדה שהסרט מנסה להעביר.
מלבד דמות אחת מהסרט הראשון שחוזרת לסצנה שעושה את הספתח, הסרט השני מפגיש אותנו עם דמויות חדשות ומגוונות שמגלמים דווקא שחקנים לא גדולים או מוכרים במיוחד (חוץ מהופעת קמאו אחת מוכרת מאוד), אבל כל אחד ואחת מהם משחקים בצורה כל כך אותנטית ואמינה, גם אם הם זכו לזמן מסך של שתי דקות או שתפקידם הסתכם בחיוך בלבד. המשחק המצוין של השחקנים מעורר קשת של רגשות – פחד ואימה, תסכול ואפילו רגעים של צחוק, גם אם לפני שנייה הלב ירד לתחתונים. כל הרגשות האלה מחזקים את המציאות האבסורדית והמזויפת שבה סקיי ריילי חיה (יש מצב שהיא רצחה בן אדם, אבל בואו רגע נחשוב איזה משקה מוגז אפשר להביא לפופ סטאר!). נעמי סקוט, שמגלמת את דמותה של סקיי ריילי, משכנעת כל כך בתפקיד הסופרסטארית השבורה והמצולקת שמתמודדת עם טראומה נוראה. סקוט לא יוצאת מהדמות אפילו לא לשנייה וגורמת לקהל להזדהות איתה ולהרגיש את הפחד שלה, התסכול שלה והאימה שלה. היא כל כך אותנטית שקשה לדמיין אותה יוצאת מהדמות אחרי שהבמאי צועק “קאט”.
“סמייל 2” הוא סרט אימה מצוין שמשאיר אבק לסרטים אחרים בז’אנר הודות לעלילה מותחת, צילום ומוזיקה סוחפים ומטרידים, הופעות משחק אמינות ומצמררות ובימוי מוצלח של במאי שיודע ממה עשוי סרט אימה איכותי. הסרט יגרום לכם לפחד ולהרגיש מוטרדים, ולא יצא לכם מהראש גם שעות אחרי צפייה בו, אבל הכי חשוב – הוא יגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתחייכו בחזרה למישהו.