זה שנים שהמותג האייקוני האהוב “הרובוטריקים” הוא עוד דוגמה לתרבות הריימיק תאוות הבצע של הוליווד. סרטי “הרובוטריקים”, בניצוחו של מייקל ביי, ששטפו את אולמות הקולנוע היו אומנם הישג טכני מרשים, ספקטקל ויזואלי, אך הם איבדו את כל השאר: את הקסם הילדי, את הפשטות ואת הנשמה של המותג. ב”רובוטריקים: ההתחלה” המותג משנה כיוון מכל בחינה – הסיפור, הביצוע וההיבט החזותי. ואף שלא מדובר בסרט מושלם, הוא בהחלט טרנספורמציה מתבקשת לזיכיון.

“רובוטריקים: ההתחלה” מתרחש, ובכן, בהתחלה. העלילה כולה מתרחשת בסייברטרון, כוכב הבית, בתקופה קשה עבור האוכלוסייה, זמן קצר אחרי מלחמת הקווינטוסונים, שבה איבדו יושבי הכוכב הן את מגיניהם המפוארים – הפריימים – והן את “מטריקס המנהיגות”, רכיב שהיה למקור השפע שלהם אך אבד במלחמה. בתקופה זו שורר שלטון עריצי משהו של מי שנותר לכאורה הפריים האחרון – סנטינל פריים. התקופה מאופיינת בצנע ובחוסר אונים ובעיקר ניכרים הבדלי מעמדות. מצד אחד המעמד הנמוך, הכורים, נחשבי לנחותים, שכן אין להם את היכולת להשתנות, ולכן נגזרו עליהם חיים של עבודה במכרות, ביזיון ומקור ללעג. מהצד השני, נראה שאלה שמחזיקים בכוח זה בעיקר מתעמרים במעמד הנמוך (ודווקא די מעניין לגלות את הדינמיקה החברתית־פוליטית בסייברטרון).

על רקע סביבה זו אחדים מאותם כורים צעירים וחסרי תועלת נקראים לדגל בעל כורחם. מי שמכיר את הזיכיון לא יתקשה לזהות את מי שיהפכו לימים לגיבורי הסדרה – אופטימוס פריים, שמאופיין כצעיר שאפתני וסקרן המניע את קו העלילה; באמבלבי, רובוט אנרגטי במיוחד אך גם חסר בורג או שניים; וכמובן מגהטרון, לימים מנהיג השקרניקים. פריים, שבהתחלה מכונה אוריון פקס, מגלה שרשרת של קנוניות והיבטים מסתוריים באשר לחברה שבה הוא וחבריו חיים ולכוכב עצמו, להיסטוריה שלו, ולתקופת השפל שבה הם נמצאים. כרובוטריקים צעירים ושאפתנים הכועסים על מה שהוסתר מהם הם יוצאים למסע התבגרות שבו הם יגלו את הניצוץ שלהם (תרתי משמע), את הסודות הנחבאים ואף דרך להשיב עטרה ליושנה בכוכב סייברטרון. אך לשם כך עליהם להתגבר על אתגרים מחוץ ומבית ולמצוא את ייעודם.

בסיכומו של דבר מדובר בסיפור תבניתי ופשוט עם קצת יותר מדי צירופי מקרים ודאוס אקס מכינה, ולכן מתאים הרבה יותר לילדים. אבל אולי זה לא דווקא דבר רע, שכן בניגוד לכל סרטי “הרובוטריקים” מעשרים השנים האחרונות שעושים דברים די דומים אך בצורה יומרנית, לפחות “רובוטריקים: ההתחלה” לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה.

כמו כן, הסרט לא מנסה לחדש יותר מדי בגזרה הסיפורית, וגם לא באפיון הדמויות. די בפשטות הוא מנסה לחזור הביתה – לא רק להתחלה של סייברטרון, אלא להתחלה של הזיכיון בתמימותו. הוא עושה זאת באמצעות סיפור מקור מעניין המנסה לתת לגיבורים – וגם לנבלים – שנעשו מזוהים כל כך עם הזיכיון, רקע שיסביר את קווי האופי שלהם, את היריבויות, את אמות המוסר ועוד. קצת פשטות זה בדיוק מה שהמותג צריך, אך יש ב”רובוטריקים: ההתחלה” עוד דברים שמשחקים לטובתו: צוות מדבבים נפלא הכולל את כריס המסוורת’, סקרלט ג’והנסון ולורנס פישבורן. יש בו גם הופעות משנה שהמעריצים יוכלו להעריך, כמו סאוונד וייב, שוק וייב ואפילו סטאר סקרים (שאותו מדבב סטיב בושמי בצורה מצוינת). יש בו רפרנסים מוצלחים לימי הזוהר, לרבות רגעים מרגשים במיוחד, וכמובן יש בו המון אקשן באווירה של פעם וקרבות רובוטריקים מוגזמים לחלוטין. אך חשוב מכך – יש לו לב ובגרות במושא הבחינה בעיקרי שלו: הוא חוקר בראש ובראשונה מערכת יחסים בין חברים שהפכו לאויבים, כפי שנאמר – הגבול בין אהבה לשנאה הוא גבול דק, ו”רובוטריקים ההתחלה” מראה כיצד הגבול הזה היטשטש בין מי שהפכו לסמל הרובוטריקים והשקרניקים – אופטימוס פריים ומגהטרון.

באשר לאמצעים האומנותיים – הסרט עשוי נפלא. האנימציה חיה, ואף שיש הבדלים משמעותיים בסגנון, בעיקר באפיון הוויזואלי של הדמויות בכלל וביחס לאנימציה המקורית בפרט, הם לא גורעים מתחושת הנוסטלגיה, ומי שמצפה למנת נוסטלגיה טובה ללא ספק יבוא על סיפוקו. עם זאת, הפסקול שלו חלש – הן מבחינת האפקטים, שלוקים בחסר מבחינת הצלילים, והן במוזיקה הדלילה והלא מרשימה. ציפיתי לפסקול שמן יותר ולשירים שיוכלו להיות מזוהים בצורה ברורה יותר עם הזיכיון.

הצופה הבקי וחובב הזיכיון ודאי לא יתאכזב מ”רובוטריקים: ההתחלה”, אולם גם מי שמגיע ללא היכרות מוקדמת עם הזיכיון בעבר הרחוק והקרוב יוכל להתחבר אליו בקלות. עומק חקר הדמויות, ההומור הקליל והתבנית העלילתית הבסיסית מספיקים כדי להצטרף לנסיעה גם אם לא מבינים כל התייחסות וטריק לריצוי מעריצים. ואפרופו ריצוי מעריצים, יש בו קצת יותר מדי, אך זה כבר הפך לדבר שבשגרה בקולנוע בכלל ובתרבות הפופולרית בפרט.

“רובוטריקים: ההתחלה” לא נועז במיוחד או בוגר במיוחד, והוא משתמש ברכיבים די בסיסיים להעברת המסר החד וחלק שלו. הסיפור צנוע, המניעים העלילתיים די מובנים מאליהם ויש קצת שומן עודף וקריצות מיותרות (וגם סצנות פוסט קרדיטס לא נחוצות), אבל יחד עם זאת מדובר בסרט “הרובוטריקים” הכי מוצלח ונאמן למקור מאז הסדרה המצוירת. ואחרי הכספים הרבים שהושקעו בגרסאות הלייב אקשן והמפלצת שכולה ספקטקל נטול נשמה שיצר מייקל ביי (וראו בנושא זה גם את הרימייקים של דיסני), מרענן מאוד לראות גרסת אנימציה שמתקרבת מאוד למקור מבחינת פאן טהור. אפשר רק לקוות שזו הטרנספורמציה שתחכה לנו גם בהמשך הדרך. רול אאוט.