בוסרי אבל מבטיח. מתוך Undisputed. צילום: יח"צ
תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת
מי שגדל באזור רחוב ז’בוטינסקי בבני ברק יודע שבמשך שנים עמד בפינת ז’בוטינסקי ובן גוריון שלד ענק של בניין שלא הושלם. פיל לבן עשוי בטון אפור שעמד איתן במשך עשור לפחות עד שבנו עליו משהו והוא הפך למגדל. מה הקשר של בניין בבני ברק למשחק אגרוף לפלייסטיישן? מוזמנים לקרוא ולדעת.
יסודות איתנים
הבניין שדיברתי עליו נבנה על יסודות איתנים שמחזיקים מעמד עד עצם היום הזה, ו־Undisputed בעצם מהווה את הבסיס הזה. מדובר במשחק בוסרי יחסית אבל בעל פוטנציאל להפוך למותג בפני עצמו בקרב חובבי האגרוף. כל היסודות של משחק טוב נמצאים שם, אבל תוך כדי המשחק מתגלים דברים שצורמים לשחקן הניטרלי ואף עלולים לפגום בהנאה שלו מהמשחק.
נתחיל מהטוב: Undisputed עושה הרבה כבוד לעולם האגרוף המקצועני. סגל המתאגרפים מרשים מאוד וכולל אגדות כמו מוחמד עלי ושוגר ריי רובינסון, וכן מתאגרפים מובילים כיום, כמו קאנלו אלבארס, טייסון פיורי ודיונטיי ג’ונס. מצד שני, חסרים לי שמות כמו מייק טייסון, פלויד מייוות’ר ומני פקיאו. ברור לי שמדובר בעניין של זכויות וחוזים, אבל צורמת לי העובדה ששמות גדולים כל כך בענף לא נמצאים במשחק.
אם אתם מחפשים חוויית אגרוף אותנטית, הגעתם למקום הנכון. Undisputed מבסס את המשחקיות שלו על ריאליזם ופחות נוטה לצד הארקיידי, שהרבה משחקי ספורט מתבססים עליו. לא מספיק פשוט לפוצץ את היריב שלך במכות (שלום לך, סדרת UFC מבית EA) – אתה צריך גם לפגוע ביריב שלך. פספסת יותר מדי אגרופים? הניקוד שלך ירד ואתה עלול להפסיד בקרב. לכותב שורות אלה נדרשו כמה קרבות עד שהבין מה לא בסדר במה שהוא עושה.
מנוחת הלוחם
נכון לכתיבת שורות אלה, ישנם שני מצבים עיקריים למשחק הזה: מצב קריירה, שבו אתם יוצרים מתאגרף ובונים לו את הקריירה, ומצב Multiplayer, שבו אתם נלחמים מול אנשים אחרים.
מצב הקריירה מפורט מאוד ומנסה להיות כמה שיותר ריאליסטי וקולע לחיי היום־יום של מתאגרף מקצועי. אתם תצטרכו לבחור את אנשי המקצוע שאתם עובדים איתם, לסגור חוזים לקרבות, להתאושש מפציעות ולדעת מתי לנוח ולכמה ימי מנוחה אתם זקוקים. תנוחו יותר מדי? תעלו במשקל ולא תוכלו להילחם. תתאמנו יותר מדי? תרדו במשקל ולא תוכלו להילחם. מצב המשחק הזה מתבסס על הניסיון של השחקן לאזן את חיי היום־יום שלו כמה שיותר כדי להימנע מפציעות וגם להרוויח כסף על הדרך. יחד עם זאת, אי אפשר לקחת את השחקן שיצרת ולהתחרות איתו ברשת מול שחקנים אחרים – דבר די בסיסי ברוב משחקי הספורט.
נכנסים לזירה
עכשיו אנחנו מגיעים ללב של המשחק – הקרבות. מבחינה ויזואלית לא מדובר במשחק הכי יפה שתראו, בטח בהשוואה למשחקי ספורט שבהם הגרפיקה משחקת תפקיד משמעותי יותר מאשר במשחקים אחרים. הלוחמים נראים כאילו נלקחו מתחילת עידן ה־PS4, ומשום מה הידיים של השופט קטנות באופן מטריד יחסית לשאר הגוף שלו. חתכים, דם ונפיחויות קיימים במשחק ואף מובילים לסיומם של קרבות, אבל הרמה הוויזואלית לא מתקרבת לזו שהתרגלנו אליה ממשחקים אחרים.
הזירות עצמן מגוונות מאוד וכוללות מגוון רחב של תפאורות. תוכלו להילחם במכונים קטנים בלי קהל, בטירות, בעיירות אירופאיות ובאולמות ענקיים. לכל זירה יש את המאפיינים הייחודיים שלה, כולל המעטפת של הקרב, החל מהפרשנים ועד לקרבות עצמם.
אחד הדברים שהכי הפריעו לי הוא העובדה שאין בכלל מוזיקה במשחק – לא בתפריטים ולא בקרבות. הכול מתנהל במין דממה מוזרה שלפעמים גורמת לך להשתעמם תוך כדי משחק.
נדמה שהלוחמים טיפה כבדים בזירה, אולי כי התרגלנו למשחקים מהירים יחסית, כמו UFC, שמסתמכים מאוד על מהירות, לפחות במשקלים קלים. Undisputed, לעומתם מסתמך כאמור על טקטיקה ומכות מדויקות ומחושבות. מול הכובד של התנועה ברגליים מגיעה הקלילות היתרה של הידיים. האגרופים מהירים מאוד יחסית, והרבה פעמים אפשר להרגיש שהידיים והגוף של השחקן הם שני יחידות נפרדות שאמורות לעבוד יחד, אבל עבורי זה היה מוזר ופחות זורם.
נקודה אחרונה שכדאי להתמקד בה היא המצלמה. פעמים רבות יש זום אין מוגזם על הלוחמים, וכאשר משנים צד תוך כדי קרב גם המצלמה עושה סיבוב מהיר לצד השני, דבר שעלול להוביל להרבה סיבובי מצלמה מהירים שגורמים לבלגן מיותר על המסך.
בסופו של דבר, ל־Undisputed יש בסיס טוב שאפשר לקחת קדימה ולשפר במשחקים הבאים בסדרה, אם יהיו כאלה. כרגע מדובר במשחק בוסרי יחסית שפונה בעיקר לחובבי הענף.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ברק קילשטוק
בוסרי אבל מבטיח. מתוך Undisputed. צילום: יח"צ
תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת
מי שגדל באזור רחוב ז’בוטינסקי בבני ברק יודע שבמשך שנים עמד בפינת ז’בוטינסקי ובן גוריון שלד ענק של בניין שלא הושלם. פיל לבן עשוי בטון אפור שעמד איתן במשך עשור לפחות עד שבנו עליו משהו והוא הפך למגדל. מה הקשר של בניין בבני ברק למשחק אגרוף לפלייסטיישן? מוזמנים לקרוא ולדעת.
יסודות איתנים
הבניין שדיברתי עליו נבנה על יסודות איתנים שמחזיקים מעמד עד עצם היום הזה, ו־Undisputed בעצם מהווה את הבסיס הזה. מדובר במשחק בוסרי יחסית אבל בעל פוטנציאל להפוך למותג בפני עצמו בקרב חובבי האגרוף. כל היסודות של משחק טוב נמצאים שם, אבל תוך כדי המשחק מתגלים דברים שצורמים לשחקן הניטרלי ואף עלולים לפגום בהנאה שלו מהמשחק.
נתחיל מהטוב: Undisputed עושה הרבה כבוד לעולם האגרוף המקצועני. סגל המתאגרפים מרשים מאוד וכולל אגדות כמו מוחמד עלי ושוגר ריי רובינסון, וכן מתאגרפים מובילים כיום, כמו קאנלו אלבארס, טייסון פיורי ודיונטיי ג’ונס. מצד שני, חסרים לי שמות כמו מייק טייסון, פלויד מייוות’ר ומני פקיאו. ברור לי שמדובר בעניין של זכויות וחוזים, אבל צורמת לי העובדה ששמות גדולים כל כך בענף לא נמצאים במשחק.
אם אתם מחפשים חוויית אגרוף אותנטית, הגעתם למקום הנכון. Undisputed מבסס את המשחקיות שלו על ריאליזם ופחות נוטה לצד הארקיידי, שהרבה משחקי ספורט מתבססים עליו. לא מספיק פשוט לפוצץ את היריב שלך במכות (שלום לך, סדרת UFC מבית EA) – אתה צריך גם לפגוע ביריב שלך. פספסת יותר מדי אגרופים? הניקוד שלך ירד ואתה עלול להפסיד בקרב. לכותב שורות אלה נדרשו כמה קרבות עד שהבין מה לא בסדר במה שהוא עושה.
מנוחת הלוחם
נכון לכתיבת שורות אלה, ישנם שני מצבים עיקריים למשחק הזה: מצב קריירה, שבו אתם יוצרים מתאגרף ובונים לו את הקריירה, ומצב Multiplayer, שבו אתם נלחמים מול אנשים אחרים.
מצב הקריירה מפורט מאוד ומנסה להיות כמה שיותר ריאליסטי וקולע לחיי היום־יום של מתאגרף מקצועי. אתם תצטרכו לבחור את אנשי המקצוע שאתם עובדים איתם, לסגור חוזים לקרבות, להתאושש מפציעות ולדעת מתי לנוח ולכמה ימי מנוחה אתם זקוקים. תנוחו יותר מדי? תעלו במשקל ולא תוכלו להילחם. תתאמנו יותר מדי? תרדו במשקל ולא תוכלו להילחם. מצב המשחק הזה מתבסס על הניסיון של השחקן לאזן את חיי היום־יום שלו כמה שיותר כדי להימנע מפציעות וגם להרוויח כסף על הדרך. יחד עם זאת, אי אפשר לקחת את השחקן שיצרת ולהתחרות איתו ברשת מול שחקנים אחרים – דבר די בסיסי ברוב משחקי הספורט.
נכנסים לזירה
עכשיו אנחנו מגיעים ללב של המשחק – הקרבות. מבחינה ויזואלית לא מדובר במשחק הכי יפה שתראו, בטח בהשוואה למשחקי ספורט שבהם הגרפיקה משחקת תפקיד משמעותי יותר מאשר במשחקים אחרים. הלוחמים נראים כאילו נלקחו מתחילת עידן ה־PS4, ומשום מה הידיים של השופט קטנות באופן מטריד יחסית לשאר הגוף שלו. חתכים, דם ונפיחויות קיימים במשחק ואף מובילים לסיומם של קרבות, אבל הרמה הוויזואלית לא מתקרבת לזו שהתרגלנו אליה ממשחקים אחרים.
הזירות עצמן מגוונות מאוד וכוללות מגוון רחב של תפאורות. תוכלו להילחם במכונים קטנים בלי קהל, בטירות, בעיירות אירופאיות ובאולמות ענקיים. לכל זירה יש את המאפיינים הייחודיים שלה, כולל המעטפת של הקרב, החל מהפרשנים ועד לקרבות עצמם.
אחד הדברים שהכי הפריעו לי הוא העובדה שאין בכלל מוזיקה במשחק – לא בתפריטים ולא בקרבות. הכול מתנהל במין דממה מוזרה שלפעמים גורמת לך להשתעמם תוך כדי משחק.
נדמה שהלוחמים טיפה כבדים בזירה, אולי כי התרגלנו למשחקים מהירים יחסית, כמו UFC, שמסתמכים מאוד על מהירות, לפחות במשקלים קלים. Undisputed, לעומתם מסתמך כאמור על טקטיקה ומכות מדויקות ומחושבות. מול הכובד של התנועה ברגליים מגיעה הקלילות היתרה של הידיים. האגרופים מהירים מאוד יחסית, והרבה פעמים אפשר להרגיש שהידיים והגוף של השחקן הם שני יחידות נפרדות שאמורות לעבוד יחד, אבל עבורי זה היה מוזר ופחות זורם.
נקודה אחרונה שכדאי להתמקד בה היא המצלמה. פעמים רבות יש זום אין מוגזם על הלוחמים, וכאשר משנים צד תוך כדי קרב גם המצלמה עושה סיבוב מהיר לצד השני, דבר שעלול להוביל להרבה סיבובי מצלמה מהירים שגורמים לבלגן מיותר על המסך.
בסופו של דבר, ל־Undisputed יש בסיס טוב שאפשר לקחת קדימה ולשפר במשחקים הבאים בסדרה, אם יהיו כאלה. כרגע מדובר במשחק בוסרי יחסית שפונה בעיקר לחובבי הענף.
משחק בוסרי עם בסיס טוב להמשך
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ברק קילשטוק
