מאז ״הנוקמים: סוף המשחק״ מארוול מנסה לחזור לאמצע המגרש, במקום לקרטע בשוליים שלו. נכון, “ספיידרמן: אין דרך הביתה” היה הצלחה מסחררת כל כך עד שסחרר את המותג כולו וגרם לו לחשוב לרגע שהוא נמצא בשליטה. אך ככל שדיסני התערבה בצורה ישירה או עקיפה בתכנים וככל שמארוול איבדה את הקשר לדמויות מהקומיקס, לאט־לאט האמון של הקהל בהם הלך ופחת. למרות הרצון התמידי לחשוב שכל סדרה או סרט יהיו חבל ההצלה, מתעוררת האכזבה בכל פעם מחדש, ולא נראה שהישועה תגיע מ”אגתה לאורך כל הדרך”.

הסדרה החדשה, אותה כתבה ג’ק שייפר עבור דיסני+, מבוססת על דמותה של אגתה הארקנס מדפי הקומיקס, והיא חלק מהיקום הקולנועי הרחב של מארוול, וספין אוף לאירועי ״וונדה-ויז׳ן״. הכיוון הכללי של הסדרה הוא מתבגרות שנתקעו בזמן ולא המכשפה אגתה, שאיבדה את יכולותיה.  קהל היעד של הסדרה הוא באופן מובהק וברור בני נוער – הסדרה עטופה כך וזה הלך הרוח שלה, למרות כמה פינות אפלוליות, וניכר שהיא נעשתה ברוח ליל כל הקדושים, כאשר לאורך כל הדרך (סטגדיש!) היא מכוונת את עצמה לשיא, שהגיע בסמוך לחג שכולם, בייחוד המכשפות, אוהבים.

אז אגתה (קתרין האן) איבדה את כוחותיה, ויחד עם חבורת מכשפות ומעריץ אחד (ג’ו לוק, “עוצר נשימה”) היא יוצאת למסע להחזרתם. משם העלילה מתפתחת בשלל כיוונים, כשבמרכזה ההרפתקה שאליה יצאה החבורה. אין כאן ממש כריזמה ואנרגיות יוצאות דופן, אבל יחד עם זאת החוש האופנתי מפותח ובועט. מה עובד טוב בסדרה הזו? הדיאלוגים, הקשר בין אוברי פלזה לקתרין האן, וגם העקיצות וחוש ההומור. אבל האם הדברים האלו מצדיקים את הצפייה בסדרה בינונית כל כך? ממש לא בטוח. מאחר שהעלילה מתקדמת בקצב איטי, הצופה הממוצע לא יבין לאן הוא נכנס.

מה זה השטויות האלה? אגתה הארקנס היא אחת הדמויות הכי מיותרת בעולם של מארוול ותרומתה לו היא אפסית, לפחות לפי “אגתה לאורך כל הדרך”, שהסתיימה לא מזמן. היא אפילו לא מצליחה ליצור עניין, ולמרות שהיא מראה בהתחלה ניצוצות, הם מתפוגגים ככל שהסדרה מתקדמת .  דיסני+, שירות הסטרימינג שמתעקש להציג תכנים בעלי אג׳נדה אחת וללא תוכן מעמיק או דמויות מעניינות שמגיעות עם רקע כלשהו, צריך להודות על כך שאוברי פלזה נמצאת כאן, אחרת לא היה טעם לצפות בסדרה הנ”ל. ו־FYI, יש רק מכשפה אחת בסיילם, ושמה סברינה.

דווקא שני הפרקים האחרונים של הסדרה הולכים יותר בכיוון שהיינו רוצים לראות, אף על פי שהם לא הדוקים במאה אחוז, והפוטנציאל שבהם משאיר אותנו עם תחושת החמצה. כי הרמה בהם עלתה טיפה ולעיתים יש תחושה של תחכום באוויר, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי, ושני אלו לבדם לא יכולים להציל את הסדרה. יש לציין שישנן ביקורות מחמיאות, הן מצד הקהל והן מצד מבקרים ברחבי העולם. רק אלוהים יודע על מה הן הסתמכו ואילו סטנדרטים יש לכותביהן.

גם האפקטים החזותיים לא מחמיאים למותג של מארוול וגם לא לדיסני, ולעיתים קרובות מדי נוכחותו של המסך הירוק מורגשת ובכלל את כל הסט אופפת אווירת סטודיו של סטודנטים לקולנוע. נוסף על כך, המוזיקה המלווה את הסדרה לא משאירה איזשהו חותם. בשורה התחתונה, מדובר באכזבה גדולה ובזבוז כסף ומשאבים על דמות שיכולה הייתה להחיות את המותג, ונראה שלא נעשתה כאן באמת עבודה יסודית כדי לספק את המטרה הזו.