אולי חיכיתם לזה ואולי, כמו רבים אחרים, ממש לא, אבל “שר הטבעות: מלחמת הרוהירים”, סרט האנימה החדש ביקום של טולקין, הגיע לבתי הקולנוע – והוא בא בדיוק בזמן לחגיגות 20 שנה לטרילוגיה האהובה של פיטר ג’קסון, שעל פי רבים הצליחה לזקק את הטקסטים העמוסים של טולקין בכל טוב לכדי עשייה קולנועית מושלמת. תאהבו אותה או לא, הטרילוגיה ההיא שינתה את פני הקולנוע לנצח. עכשיו אולפני וורנר מנסים להחיות את היקום הזה שוב עם ידיעות על סרטים נוספים (סרט על גולום? כן, תודה!), ולא יהיה מופרך להמר שבעתיד הרחוק נקבל תכנים נוספים, כי למה לא בעצם? יש לימון? יש מסחטה? תעשו אחד ועוד אחד. אבל קודם כול, “הרוהירים”.

עלילת “מלחמת הרוהירים” מתרחשת 200 שנה טרום אירועי הטרילוגיה של טולקין ומתבססת על נספחי הסיפור (שעליהם מבוססת גם סדרת הטלוויזיה של אמזון פריים “טבעות הכוח”). “הרוהירים” מביא אל המסך הגדול את סיפור של הלם האמרהאנד, מלך רוהן, ומתאר כיצד נוסדה נקרת הלם, מקום מרכזי בסיפורי “שר הטבעות”.

חובבי אנימה מושבעים כנראה יעופו על הסרט הזה, ללא קשר לסיפורו הדי גנרי והרגיל. יש כאן גברים לוחמים, נשים אמיצות ודמויות סבירות, אבל מעט פנטזיה משום מה – וזה קצת מציק בעולם פנטסטי מלכתחילה. קשה לקלוט איזה ערך מוסף העיבוד האנימטיבי הזה מביא לשולחן. כלומר, למה אנימציה, מעבר לסיבה הפשוטה שתקציבית זה עדיף? העיבוד המונפשי חסר מעוף ודמיון כלשהו ומחוויר לעומת סרטי אנימציה אחרים שראינו לאחרונה, והעובדה הזו לבדה הופכת את כל העסק הזה לבינוני מדי.

לכל אורך הצפייה ב־130 הדקות של “הרוהירים” עולה וחוזרת התחושה שמדובר בסרט נטפליקסי ולא יותר מזה, או לכל הפחות סדרת סטרימינג מהשורה. ההנחה היא שישנם צופים שימצאו אותו מרתק, אבל רובם המוחלט לא ייסחפו אחרי הסיפור שסופר לא פעם בווריאציות שונות ומשונות: גברים, זקנים, כבוד עצמי ומלחמה, במקרה הזה בתוך העולם של “שר הטבעות”.

שמו של פיטר ג’קסון מתנוסס בגאון בפוסטר של הסרט. מיותר לציין שלמעשה אין לו יד בדבר ומדובר בתרגיל יחצ”ני נמוך ביותר. אמצעי כשר ביותר – אבל וואחד מסריח. זה אומר הכול על הסרט הזה, או לפחות בערך. חריץ מקרי של תוכן “שר טבעותי” שהגיע בפוקס למסך הגדול כי כסף. אין הסבר אחר. ומה שעוד יותר מעצבן כאן ומשמש כתרגיל יח”צני שפל ביותר הוא הופעתו הקצרה עד מכעיסה של סארומן הלבן בדיבובו של כריסטופר לי, או יותר נכון – גרסת הבינה המלאכותית של השחקן המנוח. לפני עליית הסרט לאקרנים הכותרות טחנו עד דק את פלאי הטכנולוגיה שבעזרתם לי יחזור לחיים (מה לא עושים עבור המעריצים, הא?). התוצאה מכעיסה, עגומה, ואפשר להרחיק לכת ולומר – עלובה. גימיק מיותר.

ובהקשר לכך, מה לגבי עבודת הדיבוב? גם כאן לא נרשמה הצלחה יתרה, ואף קול מוקלט לא משאיר חותם אמיתי. אפשר לציין לטובה את בריאן קוקס, שעושה מאמיצים עילאיים, ואת מירנדה אוטו, שמספרת את הסיפור בקולה של אאווין. אבל מעבר לכך אף עין לא נפקחה בתדהמה למשמע הקולות המוקלטים.

“שר הטבעות: מלחמת הרוהירים” הוא סרט מבאס בכל רמ”ח איבריו. היה לו את כל חומר המקור והפוטנציאל האפשרי לייצר הרפתקה חדשה וסוחפת בתוך העולם הגדול והרחב של טולקין. אבל הוא מצומצם לכדי מעשייה פשטנית וגנרית מאוד עם מסרים טחונים להעצמה נשית שכבר שמענו במיליון גרסאות אחרות. יוצרי הסרט לא לקחו את ההזדמנות שנפלה על סף דלתם כדי להפוך את העיבוד הזה לדליקטס אמיתי לעיניים, כמו שהוא ראוי לו באמת. טולקין אולי לא יתהפך בקברו, וודאי יהיו מעריצים שיאהבו את הסרט – אבל להבא מן הראוי להפיק תוצרים קצת יותר משובחים בסקציית “שר הטבעות”. בכל זאת, אי אפשר להאשים אותנו, הרי פיטר ג’קסון הרגיל אותנו לטוב.