“מופאסה: מלך האריות” הוא פריקוול לסרט “מלך האריות” מ-2019, שממשיך את המגמה הקיימת מזה תקופה ארוכה בדיסני ובאותה נשימה עשוי להיות סרט שיביא לשינוי לטובה. למרות שאין כאן חידוש של ממש בעלילה, חזרתה של דיסני לאחד היקומים הקלאסיים המוצלחים שלה, וההתמקדות בדמותו של האב המלכותי והאהוב, עם סיפור שנועד להעמיק את ההיכרות שלנו עמו ועם סקאר וכיצד הפכו לדמויות אגדיות, ממחישות את תפקידו המרכזי של מופאסה בסיפורו של סימבה.

הסרט נפתח עם מחווה לג’יימס ארל ג’ונס האגדי, שדיבב את מופאסה לאורך השנים והלך לעולמו בחודש ספטמבר האחרון. המחווה זיכתה את דיסני בנקודות זכות אדירות אצל רוב מעריצי הסרט מהדור המבוגר. מכאן יוצאים להרפתקה מוזיקלית, קומית, מתובלת בדרמה שכתובה לא רע בכלל, כאשר אנחנו מצטרפים למסעו של מופאסה (ארון פייר), גור האריות הקטן שהופך להיות מאומץ ומנודה. מי שנחלץ לעזרתו בפעם הראשונה הוא לא אחר מאשר הגור והמלך המיועד טאקה (קלווין הריסון הבן), אותו אנו מכירים כסקאר. הם עוברים מסע התפתחותי, כשסראבי (טיפאני בון), אותה הם פוגשים בדרך, מצטרפת אליהם במסע לעבר מיללה, גן עדן אפריקאי מהאגדות, בעודם נסים על נפשם מלהקת אריות לבנים שמאיימת להשתלט על המקום, בהובלת קירוס (מאדס מיקלסן).

למה זה נשמע לנו מוכר? “מלך האריות” המקורי יצא לאקרנים בשנת 1994 והפך לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של דיסני, הן מבחינה ביקורתית והן מבחינה מסחרית. הסרט זכה לשבחי המבקרים על העלילה הדרמטית, הדמויות הבלתי נשכחות, הפסקול האיקוני של אלטון ג’ון והאנס זימר, והאנימציה פורצת הדרך.

ב-2019, דיסני הפיקה גרסה מחודשת ל”מלך האריות” בסגנון CGI ריאליסטי בבימויו של ג’ון פאברו, שהייתה הצלחה קופתית ענקית. עם זאת, היא עוררה ביקורות מעורבות בשל סגנונה החזותי, שלדעת רבים הפחית את הביטוי הרגשי של הדמויות. הצלחת הסרט עודדה את דיסני להעמיק ביקום של “מלך האריות” עם סרט פריקוול, שנועד להרחיב את הסיפור ולחשוף את הרקע של מופאסה.

ההצלחה של הסרט התבטאה גם במחזמר מצליח ומבוקש מאוד בברודווי, כך שב”מופאסה: מלך האריות” דיסני לחלוטין הלכו על אותו הסיפור עם שינוי קטן והסיטו את הזרקור הפעם לדמותו הנערצת של מופאסה. במהלך שעתיים, עם שירים בלתי נגמרים שהלחין האנס זימר, המלחין המקורי, משולבים אלמנטים ישנים בצורה חדשה. גם לין-מנואל מירנדה מצטרף להפקה ומוסיף טוויסט רענן למוזיקה עם שירים חדשים שמדגישים את המסע הפנימי של מופאסה. השירים מצליחים להיות גם קליטים וגם עמוקים, ושוזרים באופן טבעי את העלילה. לאלה שפחות מתחברים לקטע, הסרט הנ”ל כנראה לא בשבילכם.

הסרט בוים על ידי בארי ג’נקינס, הבמאי עטור השבחים של הסרט “אור ירח”,  שמביא עמו נופך דרמטי ועמוק יותר. לאורך השעתיים ש הסרט ניתן לראות את הרצון של ההפקה לשלב בין נאמנות למורשת של הסרטים הקודמים לבין יצירתיות חדשה שמעמיקה את דמויות המפתח בעולם של “מלך האריות”.

מבחינת האנימציה, בדומה לסרט “מלך האריות” מ-2019, נעשה שימוש בטכנולוגיית CGI מתקדמת ליצירת עולם עשיר וריאליסטי. הנופים של הסוואנה האפריקאית מלאי צבעים וטקסטורות, אך בהקרנת תלת-ממד הם לא באים לידי ביטוי משמעותי – וזה די מאכזב. עם זאת, תשומת הלב לפרטים קטנים, כמו תנועת הרוח בעשב או משחק האור והצל על פרוות האריות, מדוקדקת במיוחד. ההמלצה: ותרו על הקרנה בתלת-ממד.

בסרט אנו זוכים לראות איך דמותו של מופאסה התפתחה. אנו יורדים לעומק רגשותיו, ובפעם הראשונה מקבלים הצצה לחלקים הפגיעים של מנהיג חזק וחסון. גם היחסים המורכבים עם אחיו סקאר מקבלים תפנית או הבהרה מסוימת. כמובן שרפיקי, טימון ופומבה נמצאים גם הם בסרט להוסיף קצת הומור.

הסרט מלא באזכורים וקריצות לסרטים הקודמים, בנוסף למסרים שרוצים לקדם, כמו מנהיגות, אחריות אישית, ולכל אחד יש מקום ותפקיד ייעודי בעולם. כמובן, הסרט מדגיש כיצד גיבור נולד, וכיצד החיים מאתגרים אותנו ועלינו לעבוד בנחישות ובחריצות. הסרט נע ברובו בקצב טוב, מוסיף נדבך משמעותי לדמויותיהם של מופאסה וסקאר, ומאפשר לנו לראות את המורכבויות הקיימות. הוא בהחלט קורץ לקהל חדש, אך גם לזה שאוהב את היקום הזה. ההנחה היא שהוא יזכה להצלחה כמו זו של הסרט מ-2019, למרות שהוא צפוי ולא מחדש דבר. אגב, למה חלק מהאריות מדברים במבטא בריטי, בעוד אחרים במבטא אפריקאי? האם אנחנו עדים לקולוניאליזם בריטי בערבות הסוואנה? זה מורגש לאורך כל הסרט, ואולי זה דווקא החלק המצחיק שאליו התכוונו.