הסרט “חולית” מ־1984, בבימויו של דייוויד לינץ’, נחשב לאחת ההפקות השאפתניות ביותר של התקופה. הסרט, שמבוסס על ספר המדע הבדיוני האייקוני של פרנק הרברט, שאף להעביר למסך את המורכבות של עולם עשיר במזימות פוליטיות, במאבקי כוח ובאידיאלים פילוסופיים. אלא שבזמן אמת הסרט התקבל בקרירות, מבקרים רבים קטלו אותו על כך שהוא מסורבל, מבולגן ובלתי מובן, ומעריצי הספרים התקשו למצוא את עומקם ביצירה הקולנועית.

במבט לאחור לא קשה להבין מדוע הסרט התקבל כך בזמנו. העלילה המורכבת של הספר הראשון בסדרת “חולית” מכילה דמויות רבות, מושגים ייחודיים ושפה מדעית־דתית משלה. לכן ברור למדי שבסרט באורך שעתיים וחצי נעשה סבוך מדי עבור הצופים הממוצעים, ולא פעם הדמויות כאילו העבירו מידע ישירות לצופה במקום לפתח את עצמן באופן אורגני. הסוף, שבעיני מבקרים רבים נתפס כפתרון חפוז שלא נותן את מלוא הכבוד לסיפור, מעורר גם כיום דיונים על התאמתו לרוח התקופה.

אחד האלמנטים המרתקים ביותר בסרט הוא השימוש ב־CGI ובאפקטים המיוחדים, שהיו מתקדמים לזמנם. לינץ’ וצוותו השיגו תוצאה ויזואלית מרהיבה אך גם מלאת חספוס שמזכירה את מגבלות התקופה. התולעים הענקיות של המדבר, למשל, זכו לעיצוב אייקוני, אך התנועה שלהן על המסך נראית מיושנת בעיני צופים מודרניים. יחד עם זאת, יש משהו נאיבי ומלא קסם בניסיון להחיות עולם כה מורכב באמצעות הכלים הטכנולוגיים המוגבלים של שנות ה־80.

מוזיקת הרקע, שהולחנה על ידי להקת טוטו ובריאן אינו, היא אחד המרכיבים הבלתי נשכחים של הסרט. הפסקול מצליח לשלב בין מוזיקה אלקטרונית מודרנית לתקופתה לבין אלמנטים קולנועיים מסורתיים, ובכך יוצר אווירה חלומית שמתאימה לעולם של “חולית”. גם כיום הצלילים המלודיים והקצב הדרמטי מצליחים לעורר נוסטלגיה ולחבר את הצופה לתחושת ההוד וההדר של היקום הקולנועי שיצר לינץ’.

העיצוב האומנותי של הסרט נותר אחד מהישגיו המרשימים ביותר. התלבושות, התפאורה והעיצוב של התרבויות השונות מצליחים להעביר תחושה של עולם עשיר ומפורט, אפילו אם הסיפור לא תמיד מצליח לעמוד באותו רף. במיוחד זכורים לטובה עיצובי התלבושות של בית הארקונן, שהצליחו להציג רוע בצורה גרוטסקית ואסתטית גם יחד. העושר הוויזואלי הזה היה ועודנו השראה ליוצרים רבים.

אחד ההיבטים הזכורים ביותר מהסרט הוא הופעתו של סטינג בתפקיד פייד ראות’ה. הבחירה בסטינג, זמר וכוכב רוק מצליח באותה תקופה, הוסיפה עניין לסרט ויצרה ציפייה גדולה בקרב הקהל. דמותו של פייד ראות’ה, עם הכריזמה והאופי המתנשא, קיבלה עיבוד חזותי בלתי נשכח. סצנת הקרב הסופית שלו עם פול אטריידס, אף שהייתה קצרה מהמצופה, נחקקה בזיכרון הקולנועי. אם תשאלו אותי, הנוכחות המוגזמת שלו לא השתלבה בהרמוניה עם שאר הדמויות.

עוד דמות יוצאת דופן שהותירה רושם חזק היא אליה, אחותו הצעירה של פול, שהופעתה בסרט הייתה לא פחות מקריפית ומלחיצה בגלל מראה ילדותי ומעורר אי נוחות, אך גם נוכחותה הייתה די מרשימה בסצנות מפתח, שכן יצרה אווירה מצמררת שמדגישה את המסתורין והאימה בעולם של “חולית”.

ברמה האישית אהבתי את הסרט גם כאשר צפיתי בו לראשונה כילד, וגם כיום, לאחר שנים רבות. יש בו משהו אפי שעורר בי השראה. למרות הפגמים הברורים, “חולית” הצליח להותיר בי תחושת פלא וסקרנות, בדיוק כמו הספר שעליו הוא מבוסס. אולי זה השילוב בין המוזיקה המרשימה, העיצוב הייחודי והאווירה הקודרת, ואולי זו היכולת של לינץ’ לשחק על הגבול שבין המיסטי לפוליטי.

מבחינה היסטורית ניתן לראות כיצד הזמן היטיב עם “חולית”. אף שבזמנו הוא נחשב לכישלון מסחרי וביקורתי, כיום הוא נתפס כסרט קאלט שזכה לקהל מעריצים נאמן. הסרט אינו מושלם, אך הוא ניסיון אמיץ לקחת ספר שאפתני במיוחד ולהפוך אותו לחוויה קולנועית שונה וייחודית.

בהסתכלות על הדמויות, ניתן לומר שליהוקו של קייל מקלכלן כפול אטריידס היה בחירה מפתיעה אך מעניינת. מקלכלן הביא למסך דמות שנעה בין תמימות לנחישות, ולמרות כל המגבלות התסריטאיות הצליח להעביר את מסעו של פול עד להפיכתו למשיח. דמויות משנה כמו ג’סיקה, ליידי אמו והרוזן ולדימיר הארקונן הותירו רושם חזק, אך לא תמיד זכו לעומק הראוי להן. הרוזן, בגילומו של קנת’ מקמילן, היה דמות מוגזמת גרוטסקית שאולי לא התאימה לחלוטין לרוח הספר, אך בהחלט הותירה חותם ויזואלי בלתי נשכח.

כיום, כשאנחנו רואים עיבודים קולנועיים כמו זה של דני וילנב, אפשר להעריך את העובדה שההפקה של לינץ’ סללה את הדרך לניסיון להתמודד עם “חולית” על המסך הגדול. הבימוי של לינץ’ אולי לא הצליח לתפוס את כל הרבדים של הספר, אבל הוא יצר עולם חזותי ומוזיקלי שנחקק בזיכרון הקולקטיבי של חובבי מדע בדיוני. גם הפגמים של הסרט הפכו, במובנים מסוימים, ליתרון – הם מזכירים לנו שהקולנוע הוא לא רק מוצר מוגמר ומושלם, אלא גם ביטוי לתקופה, לתעוזה ולחזון.

“חולית” של 1984 הוא סרט שממחיש את הקסם והאתגרים בהעברת סיפור מורכב לעולם הקולנוע. עבורי הוא תמיד יישאר חלק בלתי נפרד מהקסם של המדע הבדיוני, יצירה שאולי אינה מושלמת אך בהחלט יוצאת דופן ומעוררת השראה. כיום, 40 שנה לאחר יציאתו, ניתן לראות בו לא רק עיבוד קולנועי, אלא גם תיעוד של תקופה, של חזון קולנועי נועז ושל תשוקה להתמודד עם אתגרים בלתי אפשריים.