הסיבות שגורמות לקוראי פנטזיה להתמכר דווקא לספרות מסוג זה הן עולמות שונים לחלוטין מאלה המוכר לנו והיכולת לברוח מהמציאות לזמן מה. על כן בניית העולם חשובה כל כך בספרי פנטזיה, ואם העולם הספרותי קסום במיוחד, מורכב ממערכת קסם מגניבה ומיוחדת או אפילו פשוט אמין והגיוני מאוד, קל וכיף יותר לקרוא את הספר, ואפשר להישאב לתוכו ללא קושי כבר מהעמודים הראשונים. עולם פנטזיה מיוחד ושונה כזה ניתן למצוא ב”ניצוצות”, ספר פנטזיה רומנטית ישראלי.

הספר מתרחש בישראל קצת שונה מישראל שאנחנו מכירים. נכון, הרחובות הם אולי אותם הרחובות, ומי שביקר באחד המקומות המוזכרים בספר יזהה אותם בקלות, אבל בכל מקום יש קסם, חצרות קסומות, מאפיה בהאית, ליליות, בעלי נס וגם עמי ארצות (בני אדם רגילים, ללא קסם). בתוך העולם הזה, שהוא בערך ישראל, גיבורי הספר סהר ושחר יוצאים יחד למסע כדי לפתור בעיה מסוימת שיש לסהר, ורק שחר יכול לעזור לו לפתור. למה רק שחר? מכיוון שהוא “השיפוצניק”, בן אנוש שמכיר את הקהילה הקסומה. מובן שהסיפור לא מסתכם בכך, ושחר וסהר מתאהבים (כן, השמות הללו מתחרזים, וכן, זה מבלבל), והיחסים ביניהם מובילים חלק די מרכזי בעלילה.

העולם שבונות הסופרות הוא לא ישראל, בכלל. הוא מתרחש בישראל ובמקומות ישראליים שאפשר לזהות, אבל הוא כל כולו פנטזיה יהודית. אנשים רגילים הם עמי ארצות, ויש יצורים לא מוכרים כמו שונרא, אמגושון, ליליות, עשי בלהה וסוס יאור, שנשמעים מוכרים למחצה למי שלמד תנ”ך בבית הספר. הקהילות הקסומות הן “חצרות” (כן, כמו בספרי פנטזיה באנגלית), ובחצר יושבים “בעלי נס”, שהם סוג של רבנים חזקים במיוחד שיכולים לעשות כל מיני דברים שיצורים אחרים בהחלט לא יכולים לעשות.

בניית העולם מטורפת. אומנם הספר הוא פנטזיה אורבנית, אבל הוא בעצם פנטזיה יהודית, כזאת שמתבססת על התנ”ך ועל היהדות ואף מצריכה הבנה מסוימת בתחום. היצורים הקסומים אפילו לא דומים לגיבורי הפנטזיות הרגילים, ולא תמצאו בספר פיות, משני צורה או ערפדים. אותם מחליפים הליליות, בעלי הנס, המתקשרות ויצורים כמו שונרא וסוס יאור. הבעיה מתחילה כאשר מבינים שהחצרות היהודיות, המורכבות מחסידים ומשבאבניקים, מצטיירות כמובנות מאליהן, ועל כן לא מוסברות בצורה מספקת לקוראים שלא מתמחים בפנטזיה יהודית. מערכת הקסם של הספר נשענת על היהדות ועל התנ”ך, כולל ציטוטים, הסברים, ביאורים ופירושים (כמובן, כאלה שהופכים הכול לקסום), ואפילו סיפור מקראי שמוביל חלק מהעלילה. תוסיפו ליהדות גם מילים בלטינית ובארמית, ותקבלו ספר שבניית העולם שלו מושקעת ומדהימה אך מבלבלת למי שלא מכיר את הז’אנר או את היהדות. לא, לא מדובר בספר שהולכים בו לאיבוד, אבל רק חיפוש בגוגל יאפשר לקורא הממוצע להבין למה הכוונה ב”סוס יאור”, “אמגושון” או “בעל נס” (טוב, האחרון די ברור).

המטרה של הדמויות, לפחות לאורך רוב הספר, לא לגמרי ברורה, ולעיתים נדמה שהעלילה הפנימית שאמורה להשפיע על התפתחות הספר נוצרה בעיקר כדי לאפשר מעבר של הדמויות בחלקים שונים של ישראל והכרה של העולם החדש שנבנה בשביל הספר, ופחות באמת כדי לפתור בעיה. זאת תחושה שנעלמת לקראת סוף הספר, כאשר נערכים מעין “מבחנים”, שבהם המטרה של שני הגיבורים הראשית ממש ברורה, וכך גם הדרך שבה צריך ללכת כדי להשיג אותה. הדמויות הראשיות בולטות בנוף של ספרי הפנטזיה, אך לפחות אחת מהן שגורה מאוד בנוף הישראלי. שחר הוא יוצא צבא, שירת ביחידה קרבית ואפילו סובל מפוסט־טראומה. הוא דמות שנראית מחוספסת אך בתוך תוכה נשמה טהורה שזורק רפרנסים לסדרת “הארי פוטר” לאורך כל העלילה (כן, זה אחד החלקים המוצלחים בספר). סהר, לעומת זאת, מזכיר יותר דמויות בספרי פנטזיה “קלאסיים” – הוא בחור די מופנם ושקט שסומך רק על עצמו, מפחד מחצרות מסוימות ונרדף על ידי אחרות, וכן מתמודד עם בעיות שקשורות לעולם הקסום. השילוב בין השניים נחמד אך תמוה, וברור שהקשר ביניהם מקרי בהחלט, בטח שלא מספיק כדי להצדיק קשר רומנטי או הקרבות מצד שניהם במהלך הספר זה עבור זה. דמויות המשנה בספר צבעוניות ומקוריות מאוד. חלקן מגיעות מארצות שונות, יש להן המון עיסוקים, אבל התפקיד שלהן שולי וקטן כל כך שברור שהוא נועד רק כדי להציג לקורא משהו על העולם ולא באמת כדי לקדם את העלילה, וחבל, כי הן דמויות טובות.

בסך הכול לא מדובר בספר רע, וניכר שהושקעו בו הרבה מחקר ומחשבה, אבל בניית העולם שלו עמוסה בפרטים ומסתמכת על היהדות, כך שהיא לא נועדה לספר אחד די קצר אלא לסדרת ספרים שתאפשר לקורא להכיר וללמוד את השפה באיטיות ולאורך זמן, ולא בבת אחת – בעיקר אם לקורא אין שום קשר ליהדות. כן, גם אם מדובר בקורא פנטזיה ותיק.