כל ילד, כחלק מתהליך ההתפתחות, חושב שהוריו בלתי פגיעים, כמעט על־אנושיים. כאשר הוא מתבגר הוא מתחיל להבין שהם בני אדם, בדיוק כמוהו. ניתן להגיד שזאת טרגדיה בפני עצמה. במקרה של סופרמן, איש הפלדה, העולם באמת חשב שהוא בלתי מנוצח – מי היה מאמין שמסע אובדן תמימות זה ייגמר בטרגדיה גדולה יותר ממה שיכולנו לדמיין? הסרט הדוקומנטרי “סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב” לא מתיימר להיות חדשני או מקורי, אלא בוחן בפשטות את סיפורו המורכב של השחקן האייקוני כריסטופר ריב.

מאחורי כל אייקון מסתתר אדם, בדיוק כמונו. זה דבר שקל לשכוח כאשר הוא מתפרסם בשלטי החוצות. מטרתו העיקרית של הסרט הדוקומנטרי “סופר/מן” הוא לחבר בין האייקון לאדם, בין הגיבור סופרמן לאדם כריסטופר ריב, שכפי שנלמד לאורך הדרך, היה גיבור לא פחות גדול מהדמות שגילם. הסרט בוחן תחנות חיים חשובות במהלך חיו של השחקן, החל מילדותו למשפחה מפורקת, דרך לימודי המשחק שבהם הכיר את רובין ויליאמס, שהיה חברו הקרוב, ועד מערכות היחסים הרומנטיות שלו, הצלחתו בהוליווד ולבסוף פציעתו ומותו. הסרט משלב קטעי וידיאו ביתיים שהשחקן צילם, קריינות וראיונות עם ילדיו וחבריו הקרובים, השופכים אור על פרטים אישיים שלא ידענו על־אודותיו. הדואליות בין הגיבור הבלתי מנוצח לאדם שהפך סיעודי היא בלתי נתפסת, במיוחד לאחר שאנחנו מקבלים הצצה לחיים הפעילים שלו לפני התאונה. הוא עסק בכל ספורט אפשרי. הסרט לא מרחם על ריב. להפך, חשוב לו לחגוג את חייו ומאמציו עבור אנשים אחרים עם מוגבלויות. הוא הצליח לקיים אורח חיים פעיל דרך אקטיביזם, גם כשלא יכול היה להזיז את גופו.

מבחינה קולנועית הסרט אינו מחדש דבר, וגם אין סיבה שיעשה זאת. כל סטייה אפשרית מהסיפור חוטאת למטרה שלשמה התכנסנו. אף שהסרט משלב הצצה אינטימית לחייו של ריב, הוא בכל זאת שומר על מרחק מכבד, אפילו שמרני ומאופק. גם כאשר מצוין הקשר המורכב של ריב עם אביו או העובדה שהיה אב חסר לילדיו למשך תקופה, נשמרת הילת ההערצה לאדם שלרגע קל מאוד לשכוח שהיה בעל פגמים, כמו כולנו. הסרט משלב אנימציה המציגה את דמותו של סופרמן בחלל, קרוב לשמש, ומנסה להמחיש דרכה בצורה ויזואלית, כביכול חדשנית, את התהליך המאתגר שעבר גופו. דרך הדמות שזזה בחלל אנחנו רואים את תהליך התפרקותו באמצעות קריפטונייט התופס את מקומו ומפרק אותו אט־אט. נראה שדימוי ויזואלי זה מחזק את הקשר הבלתי נפרד של ריב לדמות הגיבור שגילם ומייצר הקבלה ביניהם.

אף שהסרט הראשון של ״סופרמן״ יצא ב־1978, רק בשנת 2006, שנתיים לאחר מותו של ריב, הוחלט להפיק סרט נוסף בכיכובה של דמות, ״סופרמן חוזר״, שהיה כישלון מהדהד. ברור שכישלון זה קשור לאיכותו של הסרט וליציאתו בתקופה שבה סרטי גיבורי על נחשבו נחותים, אך אולי ניתן לקשור זאת גם לעובדה שהקהל לא רצה שסופרמן יחזור כי לא היה מוכן לשחרר את ריב ולקבל את בואו של ברנדון ראות׳ כעת, אחרי יותר משלושים שנה מהסרט הראשון – די סי מבקשת מאיתנו לקבל שחקן חדש שייכנס לנעליו האדומות, דייוויד קורנסווט (״הפוליטיקאי״). האם הקהל יקבל אותו בברכה? נגלה זאת ממש בקרוב.

בסופו של דבר, טרגדיה אנושית זו, המלווה בהמון תקווה ואהבה ללא תנאים, היא מסוג הסיפורים שתפורים לקולנוע דוקומנטרי, בטח גם לאור העניין הציבורי בדמותו של ריב ובדמותו של סופרמן. אף שלסרטים נדרש זמן להתבשל, אי אפשר שלא לתהות על מועד צאתו של סרט זה, 11 שנה אחרי מותו של ריב. האם מהלך זה נובע מתוך רצון (נואש) לשכנע מעריצים סנטימנטליים לא לאבד תקווה בעולם הקולנועי של הגיבור המסוקס? הרי ממש לאחרונה שוחררו טריילר ותמונות ראשונות מתוך הסרט החדש של הבמאי ג׳יימס גאן (״שומרי הגלקסיה״), אותו סרט שדי סי נאחזת בו כמושיע שיגאל אותה מכישלונות סרטיה האחרונים. בסופו של דבר, אם נשים ציניות בצד, הסרט מאפשר הצצה קרובה ואינטימית לגיבור ולמשפחתו, שהתמודדה עם הדברים הקשים ביותר ולא ויתרה על אנושיותה, וזה משהו שמומלץ לצפות בו.