
קרדיט: Freepik
אין דבר מבאס יותר עבור קורא מאשר להתחיל ספר מדהים, להתאהב בדמויות ובעולם ואז לגלות שמדובר בחלק מסדרה שטרם הסתיימה, שהתרגום שלה טרם הושלם או רחמנא ליצלן, אין כוונה כלל לסיים לתרגם אותה (שלום סדרת “כס הזכוכית”). לכן כאשר יוצאת סדרה שלמה בת לא פחות משישה ספרים ואפילו מתורגמת כולה לעברית, אי אפשר שלא להמליץ עליה. ואם יש לסדרה הזאת כריכות מדהימות וסמאט לוהט, מה טוב.
נתחיל בכך שמדובר בעולם פנטסטי. יש “בעלי כוחות” וגם “נטולי כוחות”, וגם מועצות שמתכללות את העניין. מעבר לכך מדובר בפנטזיה אורבנית שבה הגיבורים לומדים בקולג’, חיים בעיר ומחזיקים בטלפונים סלולריים, ובאופן כללי העולם דומה מאוד לעולמנו, אבל יש בו גם מערכת קסם כיפית ונחמדה.

קרדיט: אתר סטימצקי
הסדרה מתרכזת באולי, נערה בת 19 שברחה מה”כבולים” שלה. הרעיון של כבולים די מגניב ומשנה את הקונספט של משפחה בעולם. לרוב בעלי הכוח יש כבולים, משמע אנשים שלפי בדיקת דם הוחלט שהם שייכים זה לזה (מובן שכשהם נפגשים הם גם מרגישים את המשיכה זה לזה). בדרך כלל יש כבול או כבולה מרכזיים וכבולים משניים נוספים, ויחד הם מקימים משק בית של כמה משכורות, מתגוררים יחד ומגדלים יחד ילדים. לא רק שיש לאולי חמישה כבולים – הם גם באים ממשפחות בעלות השפעה: אחד במועצה, אחד מרצה באוניברסיטה, אחד מנהל את הצוותים הטקטיים ושניים לומדים בקולג’, אבל לכולם כוחות חזקים באופן יוצא דופן, דבר שגורם לרתיעה מצד שאר בעלי הכוח מהם ומ”חבורת הכבולים” שלהם.
הסדרה מתחילה בתפיסה של אולי לאחר שברחה מהכבולים שלה במשך חמש שנים כדי להגן עליהם. לאט־לאט אנחנו מתוודעים לסיבה שבגללה היא ברחה, לסודות שהיא שומרת מהכבולים שלה וגם לאופי שלהם. לכל אחד יש כוחות משלו (חזקים בטירוף), אופי משלו והתייחסות שונה לאולי עצמה, לכבילה ביניהם ולכל מערכות היחסים שלהם זה עם זה.
העלילה של הסדרה מצוינת. יש “כוחות ההתנגדות”, שהם אומנם לא דמות מקורית (בעלי כוח שחושבים שצריך להשמיד את כל נטולי הכוח), אבל הם “רע” מוצלח ביותר. נוסף על כך, המלחמה בינם לבין שאר בעלי הכוחות, וכמובן חבורת הכבולים של אולי, היא הזרז שמניע את העלילה. מובן שיש גם עלילה רומנטית פנימית לוהטת שכוללת חמישה גברים ואישה אחת. כל הספר הראשון מתרכז דווקא בעובדה שאולי לא רוצה להיכבל (מובן שכבילה דורשת קיום יחסי מין), מכיוון שכך יגדלו הכוחות שלה, והכבולים שלה כמובן לא מכריחים אותה, כי אפילו בעולם הפנטזיה כולם יודעים שהסכמה היא חשובה.
לא רק שהעלילה לוהטת, גם הסמאט לוהט, מפורט, ובספרים המתקדמים יותר כולל גם יותר מגבר אחד בכל רגע נתון. גם מבחינת הכמויות מדובר בספר שיש בו הרבה סמאט, שאומנם ניתן לדלג עליו, אבל לא מומלץ בכלל. היתרון הוא שהסמאט באמת לא בא על חשבון העלילה, אלא נוסף עליה. כן, לפעמים הוא קצת מוגזם, אבל לעומת ספרים לא מציאותיים אחרים, בסדרה הזו קיימת התייחסות לדברים אמיתיים שקשורים לכמות מופרזת של יחסי מין, כולל אפילו אזכור של דלקת בדרכי השתן. האם ימות המשיח הגיעו לספרות הפנטזיה הרומנטית? נראה שכן.
אולי של הספר הראשון ואולי של הספר האחרון הן שתי נשים שונות לחלוטין. בספר הראשון האישיות שלה מסתכמת בחוסר רצון להיכבל, במחשבה שהכבולים שלה רק רוצים להיכבל איתה בשביל הכוח ובעיקר במרדנות כלפי כמעט כל דבר, ומכיוון שאנחנו לא מכירים את העבר שלה נדמה לנו שאין סיבה ממשית לכך. בהמשך היא מפתחת אופי אמיתי, והקוראים מגלים שהיא חוצפנית, מצחיקה, רכושנית וטובת לב ומוכנה להקריב הרבה בשביל להגן על העולם ועל הכבולים שלה.
גם שאר הדמויות מתפתחות בצורה ממש יפה בין הספר הראשון לספר האחרון, וכל אחד מהכבולים מקבל אופי משלו, קווי אישיות שונים לחלוטין ודרכים שונות להביע את עצמו. בספר הראשון הדמויות קצת חדגוניות ונעות על סקאלה של שנאה כלפי אולי, שברחה מהן, ומביעות זאת בצורות שונות. אבל עד סוף הספרים לומדים לאהוב את כל הכבולים, כן, גם את אלה ששנאנו לחלוטין ממבט ראשון, ואפילו מבינים את הסיבה להתנהגות שלהם. לא תמיד הסיבות מצדיקות את ההתנהגות, אבל מדובר בדמויות בעלות עומק רציני, טראומות וילדות קשה, וכקוראים יש משהו מספק בהסרת המסכות מדמויות ובהבנה מה גורם להן להתנהג כפי שהן מתנהגות.
כפי שכבר נכתב כאן הסמאט לוהט ומפורט. אגב, אורגיה היא לא מילה גסה בספר הזה. גם טריגרים יש בספר בלי סוף, כולל התעללות, גבולות מיניים שנחצים (כמעט תמיד בהסכמה), אזכורים של התעללות בילדים, מוות לא עדין בכלל ועינויים.
הבעיה בסדרה הזאת קיימת למעשה בעיקר בספר הראשון, שבו כל הדמויות די מעצבנות ואין להן אופי רחב מלבד “הכבולה שלי ברחה ממני”, “אני לא רוצה אף אחד מהכבולים שלי”, “אני קנאי ורכושני”, “אני אפל ושיכור” ומדי פעם גם “אני שונה מכולם”. אה, וזה השלב שבו עוד מתבלבלים בין כל הכבולים, אז מומלץ להחזיק תרשים בצד. אבל ככל שהספרים מתקדמים והעלילה מתקדמת ונבנית וגדלה וככל שהעולם מתפתח, הספרים משתפרים ונעשים ממכרים. אה, ויש סמאט. והרבה. כבר אמרנו?
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:

קרדיט: Freepik
אין דבר מבאס יותר עבור קורא מאשר להתחיל ספר מדהים, להתאהב בדמויות ובעולם ואז לגלות שמדובר בחלק מסדרה שטרם הסתיימה, שהתרגום שלה טרם הושלם או רחמנא ליצלן, אין כוונה כלל לסיים לתרגם אותה (שלום סדרת “כס הזכוכית”). לכן כאשר יוצאת סדרה שלמה בת לא פחות משישה ספרים ואפילו מתורגמת כולה לעברית, אי אפשר שלא להמליץ עליה. ואם יש לסדרה הזאת כריכות מדהימות וסמאט לוהט, מה טוב.
נתחיל בכך שמדובר בעולם פנטסטי. יש “בעלי כוחות” וגם “נטולי כוחות”, וגם מועצות שמתכללות את העניין. מעבר לכך מדובר בפנטזיה אורבנית שבה הגיבורים לומדים בקולג’, חיים בעיר ומחזיקים בטלפונים סלולריים, ובאופן כללי העולם דומה מאוד לעולמנו, אבל יש בו גם מערכת קסם כיפית ונחמדה.

קרדיט: אתר סטימצקי
הסדרה מתרכזת באולי, נערה בת 19 שברחה מה”כבולים” שלה. הרעיון של כבולים די מגניב ומשנה את הקונספט של משפחה בעולם. לרוב בעלי הכוח יש כבולים, משמע אנשים שלפי בדיקת דם הוחלט שהם שייכים זה לזה (מובן שכשהם נפגשים הם גם מרגישים את המשיכה זה לזה). בדרך כלל יש כבול או כבולה מרכזיים וכבולים משניים נוספים, ויחד הם מקימים משק בית של כמה משכורות, מתגוררים יחד ומגדלים יחד ילדים. לא רק שיש לאולי חמישה כבולים – הם גם באים ממשפחות בעלות השפעה: אחד במועצה, אחד מרצה באוניברסיטה, אחד מנהל את הצוותים הטקטיים ושניים לומדים בקולג’, אבל לכולם כוחות חזקים באופן יוצא דופן, דבר שגורם לרתיעה מצד שאר בעלי הכוח מהם ומ”חבורת הכבולים” שלהם.
הסדרה מתחילה בתפיסה של אולי לאחר שברחה מהכבולים שלה במשך חמש שנים כדי להגן עליהם. לאט־לאט אנחנו מתוודעים לסיבה שבגללה היא ברחה, לסודות שהיא שומרת מהכבולים שלה וגם לאופי שלהם. לכל אחד יש כוחות משלו (חזקים בטירוף), אופי משלו והתייחסות שונה לאולי עצמה, לכבילה ביניהם ולכל מערכות היחסים שלהם זה עם זה.
העלילה של הסדרה מצוינת. יש “כוחות ההתנגדות”, שהם אומנם לא דמות מקורית (בעלי כוח שחושבים שצריך להשמיד את כל נטולי הכוח), אבל הם “רע” מוצלח ביותר. נוסף על כך, המלחמה בינם לבין שאר בעלי הכוחות, וכמובן חבורת הכבולים של אולי, היא הזרז שמניע את העלילה. מובן שיש גם עלילה רומנטית פנימית לוהטת שכוללת חמישה גברים ואישה אחת. כל הספר הראשון מתרכז דווקא בעובדה שאולי לא רוצה להיכבל (מובן שכבילה דורשת קיום יחסי מין), מכיוון שכך יגדלו הכוחות שלה, והכבולים שלה כמובן לא מכריחים אותה, כי אפילו בעולם הפנטזיה כולם יודעים שהסכמה היא חשובה.
לא רק שהעלילה לוהטת, גם הסמאט לוהט, מפורט, ובספרים המתקדמים יותר כולל גם יותר מגבר אחד בכל רגע נתון. גם מבחינת הכמויות מדובר בספר שיש בו הרבה סמאט, שאומנם ניתן לדלג עליו, אבל לא מומלץ בכלל. היתרון הוא שהסמאט באמת לא בא על חשבון העלילה, אלא נוסף עליה. כן, לפעמים הוא קצת מוגזם, אבל לעומת ספרים לא מציאותיים אחרים, בסדרה הזו קיימת התייחסות לדברים אמיתיים שקשורים לכמות מופרזת של יחסי מין, כולל אפילו אזכור של דלקת בדרכי השתן. האם ימות המשיח הגיעו לספרות הפנטזיה הרומנטית? נראה שכן.
אולי של הספר הראשון ואולי של הספר האחרון הן שתי נשים שונות לחלוטין. בספר הראשון האישיות שלה מסתכמת בחוסר רצון להיכבל, במחשבה שהכבולים שלה רק רוצים להיכבל איתה בשביל הכוח ובעיקר במרדנות כלפי כמעט כל דבר, ומכיוון שאנחנו לא מכירים את העבר שלה נדמה לנו שאין סיבה ממשית לכך. בהמשך היא מפתחת אופי אמיתי, והקוראים מגלים שהיא חוצפנית, מצחיקה, רכושנית וטובת לב ומוכנה להקריב הרבה בשביל להגן על העולם ועל הכבולים שלה.
גם שאר הדמויות מתפתחות בצורה ממש יפה בין הספר הראשון לספר האחרון, וכל אחד מהכבולים מקבל אופי משלו, קווי אישיות שונים לחלוטין ודרכים שונות להביע את עצמו. בספר הראשון הדמויות קצת חדגוניות ונעות על סקאלה של שנאה כלפי אולי, שברחה מהן, ומביעות זאת בצורות שונות. אבל עד סוף הספרים לומדים לאהוב את כל הכבולים, כן, גם את אלה ששנאנו לחלוטין ממבט ראשון, ואפילו מבינים את הסיבה להתנהגות שלהם. לא תמיד הסיבות מצדיקות את ההתנהגות, אבל מדובר בדמויות בעלות עומק רציני, טראומות וילדות קשה, וכקוראים יש משהו מספק בהסרת המסכות מדמויות ובהבנה מה גורם להן להתנהג כפי שהן מתנהגות.
כפי שכבר נכתב כאן הסמאט לוהט ומפורט. אגב, אורגיה היא לא מילה גסה בספר הזה. גם טריגרים יש בספר בלי סוף, כולל התעללות, גבולות מיניים שנחצים (כמעט תמיד בהסכמה), אזכורים של התעללות בילדים, מוות לא עדין בכלל ועינויים.
הבעיה בסדרה הזאת קיימת למעשה בעיקר בספר הראשון, שבו כל הדמויות די מעצבנות ואין להן אופי רחב מלבד “הכבולה שלי ברחה ממני”, “אני לא רוצה אף אחד מהכבולים שלי”, “אני קנאי ורכושני”, “אני אפל ושיכור” ומדי פעם גם “אני שונה מכולם”. אה, וזה השלב שבו עוד מתבלבלים בין כל הכבולים, אז מומלץ להחזיק תרשים בצד. אבל ככל שהספרים מתקדמים והעלילה מתקדמת ונבנית וגדלה וככל שהעולם מתפתח, הספרים משתפרים ונעשים ממכרים. אה, ויש סמאט. והרבה. כבר אמרנו?