“הממלכה של קנסקי” הוא סרט אנימציה מרגש ואסתטי, המבוסס על הרומן המוערך מאת סופר הילדים הבריטי מייקל מורפורגו. הסרט, שזכה בפרסים יוקרתיים כמו פרס התסריט והמוזיקה בתחרות פרסי האנימציה הבריטיים והפרס הגדול של פסטיבל סרטי הילדים בניו יורק, משלב סיפור נוגע ללב על חוסן אנושי וכוחה של חברות עם מסרים עמוקים על הטבע והמחויבות שלנו כלפיו. בבימוים של ניל בויל (“ספייס ג’אם”) וקירק הנדרי (“משפחת סימפסון”) ובתסריט שכתב פרנק קוטרל בויס (“איש המסילה”), הסרט מציע חוויה קולנועית שמצליחה לרתק ילדים ומבוגרים כאחד.

עלילת הסרט מתמקדת במייקל (ארון מקרגור), נער מתבגר וחסר אחריות, שמרוכז בעיקר בצרכיו. מייקל יוצא למסע מסביב לעולם עם משפחתו, שהחליטה לעזוב הכל ולצאת לטיול על יאכטה. הדברים משתבשים כשהם נתקלים בסערה עוצמתית, ובסופה מייקל מוצא את עצמו, יחד עם כלבתו סטלה, על אי נידח. שם הוא פוגש בקנסקי (קן ואטאנבה), זקן יפני שחי באי בבדידות. קנסקי מסייע למייקל להתמודד עם המציאות החדשה, אך גם כאן הם נאלצים להתמודד עם סכנות המאיימות על האי ותושביו. המפגש בין מייקל לקנסקי הופך למסע התבגרות מרגש, המלא בלמידה, צמיחה ושינוי אישי.

הפשטות שבה מסופר סיפור על משפחה, חברות וקבלת החלטות מרושלת ומגושמת היא תענוג אמיתי. במשך כמעט שעה וחצי, הסרט לוקח אותנו למסע עמוק אל נפשם של הגיבורים ואל נפשנו שלנו, ומצליח לעורר אותנו להתעמת עם פחדינו ועם ההחלטות הלא מוצלחות שלנו, דרך מסעו המרגש של מייקל.

אנימציית הסרט, שיצרו האנימטורים ניל בויל וקירק הנדרי, מצליחה להחיות את הסיפור בעזרת איורים יפהפיים בעבודת יד. התסריט, שנכתב על ידי פרנק קוטרל בויס, נוגע בנושאים עמוקים ונעזר בעיבוד קלאסי שלא חושש לגעת בנקודות רגישות, לרגש ולשלוח את הצופים למסע אישי. הסרט עוסק במסרים אקולוגיים, בשיתופי פעולה, בחשיבותה של משפחה ובעיקר – ביכולת לשחרר. התחושה הראשונית עשויה להזכיר שילוב בין סרטי “טרזן” ו”ילד הג’ונגל” לבין הסדרה “החיים”, אך הוא מציע הרבה מעבר לכך.

בסרט יש משהו שמחבר ומרגש, והוא מצליח לעטוף את הצופה בתחושה של “של פעם” – סיפור פשוט שמסופר בגובה העיניים עם קו עלילה בנוי היטב ובלי התחכמויות מיותרות. הדרמה, הדילמות, הצמיחה וההשתנות של הדמויות משתלבות בצורה קלילה ומדויקת, מבלי להכביד על המסר או לאבד את הקשר האמיתי לרגש. אפילו כשהסרט נוגע בנושאים קשים, הוא עושה זאת בפשטות מדהימה, דרך מטאפורות חזותיות חזקות כמו השימוש במכחול לציור המים והמציאות, מה שמעביר את הטון והמסר באופן חודר ומרשים. כל אלה הופכים את הסרט ליצירה נוגעת ללב, שמצליחה לחבר אותנו לרגשות ולסיפור באופן ייחודי וראוי לציון.

אם זה היה תלוי בנו, סביר מאוד שהסרט הזה היה מועמד לאוסקר – סרט שכל הורה היה רוצה שילדיו יצפו בו, יפנימו את המסרים העמוקים שבו ואולי אף יחשבו עליהם מחדש בעצמם. זהו סרט שמזכיר את הערכים של פעם, אותם ערכים שגם ההורים של היום צריכים לעצור ולבחון. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאכזבה הקטנה – בישראל הסרט מוקרן בדיבוב לעברית, מה שמונע מאיתנו ליהנות מקולו הייחודי של קיליאן מרפי, גם אם מדובר בתפקיד קטן יחסית.

למרות איכויותיו, הסרט הוא אנדרייטד באופן ברור. באולם הקולנוע, כמות הצופים הדלה הייתה תזכורת כואבת לכך שהוא עלול להתפספס בעיני קהל רחב. זהו סרט משפחתי מהנה ומרגש, שמגיע לו הרבה יותר הכרה על היותו יצירה נוגעת ללב שמצליחה להפתיע ולרגש.

המוזיקה המלווה את הסרט מצליחה להתאים במדויק לקצב העלילה, והיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהחוויה הרגשית שהסרט מעביר. היא תומכת במעמדים הדרמטיים ומחזקת את החיבור הרגשי שלנו לגיבור הטראגי, מייקל, שנאבק בהתבגרותו ובמשמעות של ההחלטות שהוא מקבל. ההחלטות של מייקל לא פעם מטלטלות את חייו ואת חיי משפחתו, ומעמידות אותם בסיטואציות מסכנות חיים. דרך דמותו, הסרט מצליח לשקף את האופן שבו לעיתים אנו פועלים ממקום רגשי, מפספסים את התמונה הגדולה, ומתמודדים עם אתגרים בתקשורת ובקבלת החלטות בריאה – מסרים שנוגעים לכולנו.

כבר ב-2019 התחילו לעבוד על האדפטציה לספר הילדים, וב-2020 הסרט נכנס לשלב ההפקה. התוצאה היא סרט שזוכה לשבחים רבים על נאמנותו למקור ועל הדיוק שבו הוא מביא את סיפורו לחיים. זהו שיעור מושלם באומנות הכתיבה והתסריטאות – כיצד לבנות קו עלילה מדויק ומחושב, שמצליח לשלב סיפור עמוק עם רגש ואמירה. המבנה הקולח וההתפתחות של העלילה מדגימים שלמות קולנועית. זה סרט שכדאי לצפות בו, להתרגש ולהיזכר כמה עוצמתי ופשוט יכול להיות סיפור שמסופר בחן ובכנות.