לאחר שנטפליקס שפכה מיליונים על תמיכתה בסרט ״אמיליה פרז״ לקראת טקס האוסקר האמריקאי, נחשפו ציוצים גזעניים משנים עברו של השחקנית הראשית, קרלה סופיה גסקון, וגרמו לרעידת אדמה רצינית בתעשיית הבידור. גסקון פרסמה התנצלות והוסיפה לטעון שמדובר בניסיון חבלה, אך נטלפיקס, הבמאי ז׳אק אודיאר והשחקנית זואי סלדנה כבר מיהרו להרחיק את עצמם מתאונת הדרכים הזו בניסיון להציל כמה זכיות אפשריות. אין ספק שהאירוע הזה הוא הדבר הכי מעניין שקרה בכל הקשור לטקס המנותק בשנים האחרונות. הוא לא רק מעלה מעל פני השטח ציוצים גזעניים, אלא מזכיר לנו חלק מהשערוריות הגדולות ביותר שהתרחשו מאחורי הקלעים.

אם אתם לא מעריצים כבדים של טקס פרסי האוסקר (כמו כל אדם שפוי), ספק אם תזכרו או תדעו כי הסרט ״שייקספיר מאוהב״ בהפקתו של הארווי ויינשטיין ניצח את סרטו של שפילברג בקרב ראש בראש על פרס הסרט הטוב ביותר לשנת 1998. שפילברג ביים את ״להציל את טוראי ראיין״, שנחשב עד היום לסרט אייקוני, בעוד שווינשטיין זכה בפרס הנחשק, לתדהמת כולם. בהמשך נודע על מעלליו הדוחים של המפיק ועל פעולותיו האלימות הן כלפי שחקניות והן כלפי חברי האקדמיה במטרה לסחוט עוד פרסים.

סרטים נוספים שיש להם עבר מפוקפק לא פחות הם ״מטען הכאב״ (בבימויה של קתרין ביגלו), שזכה בפרס בשנת 2010. אחרי הזכייה התברר שסיפורו תואם לסיפור חיו של חייל אמריקאי שלא זכה לאף תגמול פרט לגנבה סיפורית. ״הספר הירוק״ משנת 2018 הציג חברות מרגשת שנרקמה בדרום ארצות הברית בין גבר שחור לגבר לבן בשנות ה־60, אך מתברר שהיא לא הייתה קיימת, לטענת בתו של אחד מהם. ״נער החידות ממומביי״ זכה בפרס בשנת 2008, ונחשף שהפקתו ניצלה ילדים ולא שילמה להם שכר הגון.

השנה המועמדים החסודים לפרס הם ״אמיליה פרז״ (13 מועמדויות), שכבר שמענו על הדרמה שלו מאחורי הקלעים; ״מרשעת״ (10 מועמדויות), שהצית רומן בין שני השחקנים הנשואים בזמנו, אריאנה גרנדה ואית׳ן סלייטר; ״אנורה״ (6 מועמדויות); ו״הברוטליסט״ של בריידי קורבט, שעורר דיון בנוגע לשימושו באינטליגנציה מלאכותית כדי לעזור לאדריאן ברודי בהגיית המבטא ההונגרי. כעת, כשניתן להגיד ש״אמיליה פרז״ צפוי להפסדים, נשאלת השאלה מי המניאק שירוויח מחוסר מזלו. ״מרשעת״, שהצליח, הודות למסע יחסי הציבור שלו ואהבת הציבור לאריאנה, להשכיח את הדרמות האישיות מאחורי הקלעים? או אולי ״אנורה״, הזוכה הגדול של פסטיבל קאן? אין סרט אחד שניתן להגיד כי הוא מתבלט מעל אחרים. גם לא אחד באורך שלוש וחצי שעות ואפילוג של דקה וחצי שמסכם את כל הסרט (כן, כן, אני מתכוונת אליך, ״הברוטליסט״). אין דבר כזה ״מנצח גדול״ בתקופת סרטי המשך, חידושים וספין אוף לכל דבר שהצליח, בתרבות הפופולרית, מאז ומעולם. כולנו רק ממשיכים להפסיד.

במעבר לקטגוריות משניות בטקס הפרסים יש לנו את הסרט התיעודי ״אין ארץ אחרת״, שמקטב את החברה הישראלית בתקופה הכי סוערת במדינתנו, ובקטגוריית האנימציה מתמודד ״הקול בראש 2״ של דיסני מול זוכה גלובוס הזהב הטרי ״עם הזרם״ בקרב סטייל דוד מול גוליית. מצד אחד סרט שנעשה בתוכנה חינמית, ומהצד השני – מפלצת תאגידית. ברור שכל זכייה היא אמירה פוליטית שמתעלה על כל סרט כזה או אחר. הרי מה יותר מעניין בתקופת מלחמה מאשר סרט על הסכסוך? ותחשבו איזה סיפור סינדרלה מוצלח אפשר למכור כאשר סרט לטבי קטן מרים את ראשו בטקס הפרסים הנחשב ביותר בעולם. אמירה פוליטית נוספת לסימון וי היא העובדה שהסרט ״יופי מסוכן״ קיבל את המועמדות היחידה של אישה בפרס הבימוי, או במילים אחרות – פרס על השתתפות שבכל שנה האחראים זורקים לכיוונה של אישה מסכנה כזו או אחרת, פן חס וחלילה תדבר על הדבר הזה שנקרא ״אפליה מגדרית״. הרי ברור שהבמאית קורלי פארז׳ה לא תזכה בפרס. הפעם אני חוששת שזה יהיה בעיקר בגלל סרט גרוע וחסר חזון. אז קורלי, מתברר שדווקא הרווחת הפעם בשם הפמיניזם.

סורי קוראלי

אם בכל זאת בא לכם לסבול בטקס שאף אחד לא יזכור בשנה הבאה, כדאי לדעת שהאוסקר צפוי להתרחש בשלושה במרץ, מהשעה 2 עד 5 לפנות בוקר בשעון ישראל. אני לא יודעת אם קרלה (גברת אמיליה פרז) תציג את פניה ברבים, ואם כן תחליט לעשות זאת, מי יעז להגיד לה שלום; אבל אתם – סיניפילים מתלהבים, תלמידי תואר ראשון בקולנוע או שפילברגים הבאים – תכינו את עצמכם לאירוע משעמם מלא פרסומות, נאומים מזויפים ושקר החן והבל היופי. אה, ואל תשכחו לשאול את עצמכם בכל רגע נתון איפה גווינת פלטרו הייתה בשנת 1998 ואיפה היא היום. ממש דלתות מסתובבות, או במילים אחרות – שייקספיר כבר פחות מאוהב בימינו ופרסים הם בולשיט.