“אנדור”, הסדרה שהביאה משב רוח מרענן (לא באמת), אפל ובוגר יותר לגלקסיה הרחוקה רחוקה של “מלחמת הכוכבים”, הגיעה לסופה הסופי בהחלט עם סיום עונתה השנייה. קסיאן אנדור (דייגו לונה) נראה כבר בסרט “רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים”, שם הוא פגש את מותו. אבל קתלין קנדי התעקשה משום מה להעלות אותו באוב והחזירה אותו לסדרה בכיכובו. בתכל’ס, אנדור היה רק כלי כדי לספר את הסיפור המקדים על המרד כנגד האימפריה. בואו, עם לייטסייבר על הלב (בזהירות, כפרה!), באמת היה צורך בסדרה הזו? אבל חכו עם הטוקבקים – אולי עוד תשוכנעו.

בעונה הקודמת הכרנו את קסיאן אנדור מקרוב – מי הוא, מאיפה הגיע, לאן הוא עתיד ללכת ואת מי הוא יפגוש בדרך. עזבו רגע שלא ברור למה זה מעניין כל כך, כי את סיפור המרד אפשר לספר במיליון דרכים אחרות שלא כוללות דמות חסרת כריזמה, בפרט כזו שמותה כבר ידוע מראש. בעונתה הראשונה (וביתר שאת בסיכום של שתי עונותיה) “אנדור” לא סיפקה סחורה מי יודע מה. זה מתחיל כבר ברמת הכתיבה, שהיא לא גרועה במיוחד אבל גם לא סוחפת או מרתקת כל כך. נדמה היה ש”אנדור” מנותקת לחלוטין מהיקום הרחב יותר של “מלחמת הכוכבים”. ולא, אף אחד לא צריך חרבות אור, אבירי ג’דיי או שימוש מופרז בכוח. הכול היה תלוי בדבר הקטן הזה שנקרא “עניין”. ובכן, “אנדור” לא הייתה מעניינת בעליל. כיצד הגילוי או החשיפה המרעישה לגבי השתלשלות העניינים היו יכולים להיות מהנים לנוכח תצוגות משחק שמעלות פיהוק ועלילה פוליטית כבדת משקל (הרבה יותר מג’אבה דה האט)? לא ברור. והעונה השנייה, רחמנא ליצלן, אפילו מעייפת הרבה יותר מקודמתה.

הפעם אנדור הופך ממורד חובבן למקצוען למחצה. אבל טבח שהאימפריה מבצעת באופן פושע כדי לחצוב מינרל מיוחד להתנעת כוכב המוות מניע אותו להפוך למורד מקצועי מן המניין. וזהו, בערך – זה הבסיס של העונה הנוכחית. בדרך יש כמה עלילות צד מרתקות, בדיוק כמו האנגלית השבורה של דייגו לונה. הדבר הטוב היחיד שהעונה הנוכחית עשתה לטובת הציבור היה לחשוף את השקר שהוא הסדרה כולה. האקספוזיציה המשעממת, הפוליטית והמטרחנת מהעונה הראשונה זולגת לתוך השנייה, שנועדה להוביל את הצופים לגורלו הכתוב של אנדור. ובכן, למי אכפת? מילא היו שזורים לאורך הדרך הפתעות, סיבוכים עלילתיים מסקרנים ודמויות זכירות באמת.

כל מה ש”אנדור” מציעה, בפעם השנייה ברציפות, היא אותה הגברת בשינוי אדרת, והבדיחה היא על חשבון המנויים של דיסני פלוס. היא לא באמת מתקדמת לשום מקום ותקועה כמו טיי פייטר במוסך האימפריאלי. פשוט סדרה סתמית וגנרית שמתהדרת במשל פוליטי פיוטי ואלים על המנהיגות העולמית בעולם האמיתי. טרחנות כבר אמרנו? אבל רגע, מה “אנדור” ניסתה להיות עבור הצופים שלה? אסקפיזם? היא נכשלה בטסט. פיסת תוכן עם מוסר השכל חברתי־פוליטי? ביץ’, פליז. אפילו קשה לסווג אותה תחת “מדע בדיוני”, מכיוון שהקשר שלה לז’אנר הוא מקרי בהחלט.

כדאי להתעכב שנייה על דייגו לונה. צריך לומר את האמת – ללונה אין את הכריזמה הדרושה לגיבור, כל שכן לדמות ראשית שאמורה לסחוב את כל העלילה על כתפיה. גם בהיעדר תסריט טוב, שחקן ראשי יכול להיות כמו משכך כאבים ולהרים את התוצר הסופי מעל בור החרא שהוא טובע בו. אבל לונה לא מצליח. לא כי הוא לא רוצה, אלא כי אין לו את היכולת הזו. כישרון המשחק שלו לא משכנע, המבטא שלו הוא מכשול עבורו, ואם זה מנהיג המרד שלכם – אז שיהיה בהצלחה.

צפייה בפרק האחרון והידיעה שלאחריו אנדור ימצא את מותו מעלות אנחת רווחה של “ברוך שפטרנו”. הספינה האינטרגלקטית של קתלין קנדי ממשיכה לצלול ברחבי הגלקסיה ומספקת תכנים לא טובים בעליל. רק “צוות שלד” היה משב רוח מרענן, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וגם היא הצליחה כי חזרה למקורות. ההכרזה על תכנים נוספים ביקום הזה (כולל ריאן גוסלינג – דודה שרופה) רק מבאסת עוד יותר, כי נדמה שבחלונות הגבוהים בלוקאספילם מעדיפים להפגיז אותנו בלייזרים בלתי פוסקים של תכנים, מאשר לשבת רגע אחד מזורגג על הטוסיק ולכתוב סיפורים ראויים. בקיצור, אבדה תקוותנו.