סדרת “הארי פוטר” הייתה ונותרה אבן יסוד בספרות הילדים והנוער. דורות שלמים גדלו על הסדרה וזוכרים כל חלק ממנה. ב־2.5, התאריך של הקרב על הוגוורטס, שחותם את הסדרה, מצוין יום הארי פוטר הבין־לאומי, דבר שמבהיר מעבר לכל ספק את חשיבות הספרים ואת השינוי התרבותי שנוצר בעקבותיהם. אבל האם רק בני הנוער עצמם הושפעו מהם, או שמא גם ספרות הנוער באופן כללי?

כבר מבחינה מספרית אפשר לראות את ההשפעה של “הארי פוטר” על צריכת ספרי ילדים ונוער. על פי רשת “סטימצקי”, הצלחת הסדרה הגבירה את הביקוש לספרות בני נוער בכ־20%. בחוץ לארץ המספרים אפילו מרשימים יותר – בתוך עשור מספר ספרי הנוער זינק פי שניים וחצי.

הארי פוטר לא רק החיה את תרבות הקריאה והפך אותה למגניבה בקרב בני נוער וילדים, הסדרה אף הגדילה לעשות והתהדרה במאות עמודים – פר ספר. דבר כזה נחשב היה לנדיר מאוד בתחום הספרות והנוער, בגלל הגישה שהקשב של הצעירים מוגבל. אבל הספרים הוכיחו אחרת – לא רק שילדים קוראים, הם גם מוכנים לקרא סדרות ארוכות ומאות עמודים, בתנאי שהעלילה שווה את זה.

כמו כן, הצורה שבה משווקים ספרים כיום השתנתה, שכן הסדרה עוררה תרבות מעריצים נרחבת. נכון, תרבות מעריצים תמיד הייתה קיימת (אהלן טולקין), אבל “הארי פוטר” העלה אותה לשלב הבא, כאשר נוצרו קבוצות שלמות כדי לדבר על הספרים והסרטים. עזרה לכך העובדה שכשהסדרה יצאה במקור חברויות באינטרנט בדיוק נעשו קונספט (ממש יחד עם המשפט “אל תיפגשו עם זרים שפגשתם באינטרנט”), כך שמי שחיפש מעריצים אחרים ממש לא היה חייב לעשות זאת במסגרת בית הספר או מועדון הספר הקרוב, והטווח גדל.

סדרת “הארי פוטר” הצליחה להצית מחדש נושאים עלילתיים שספרות ילדים ונוער לא כל כך התמקדה בהם עד אז. היא הציתה מחדש ז’אנר אהוב במיוחד ומוכר במיוחד – קונספט “הנבחר”. הארי, כפי שידוע לכל קוראי הסדרה, הוא “הנבחר”, מכיוון שזה שאין לנקוב בשמו ניסה להרוג והותיר בו צלקת. בזכות סדרת הספרים הז’אנר לא רק חזר לכותרות, אלא אף התפתח מאוד. ספרי נוער רבים מתמקדים בעלילה של קבוצת ילדים שאחד מהם נבחר מסיבה מסוימת (נבואה, לרוב), ולכן הוא אחד ויחיד, ולפיכך גם היחיד שיכול לבצע את המשימה. ניתן לראות דוגמאות לקונספט בספרים כמו “המעניק”, סדרת “פרסי ג’קסון”, “נרניה” ו”בני לוריאן”.

ספרי הארי פוטר מציגים גם סיפור התבגרות, אבל כזה שמתרחש הרחק מהבית, בפנימייה אנגלית די מסורתית. הקונספט של ילדים בפנימייה ממש לא התחיל ב”הארי פוטר”, אבל השפיע על ספרי נוער עתידיים שבהם לרוב מרחיקים את בני הנוער מההורים ומהמשפחה שלהם, במטרה לאפשר להם להיות גיבורי הסיפור ללא השפעות חיצוניות של מבוגר שיגיד “אבל למה בעצם ילדים אמורים להילחם בכוחות הרעים ביותר? אין מבוגרים שיכולים לעשות את זה?” אבל פנימייה היא לא הדרך היחידה לעשות זאת; דרך נפוצה אחרת היא פשוט להרוג את ההורים של הדמויות, או לחייב אותם לעזוב את המשפחות כדי להגן עליהם, כמו בספרים “מפוצלים”, “משחקי הרעב” ו”פרסי ג’קסון”.

טרופ אחד שתמיד היה קיים אבל רולינג לקחה קצת לקיצון הוא מידת המעורבות של בני הנוער. בספרי נוער רגילים לבני הנוער יש בעיות רגילות. אבל החל מספרי “הארי פוטר” בני הנוער (בתור הנבחרים) נעשים אלה שבאמת ובתמים אחראים לגורל העולם. לא רק שהמעורבות ההורית היא אפסית (כנראה כי ההורים שלהם מתים או רחוקים), אלא גם די מקובל שהם מסכנים את החיים שלהם שוב ושוב כדי להציל את העולם. ניתן לראות זאת בהמון ספרים, גם באלה שיצאו לפני הסדרה וגם אחריה, אבל באופן כללי בספרות הנוער העכשווית בני הנוער יכולים לעשות כל מה שמבוגרים עושים – ולפעמים אפילו טוב יותר. נוסף על הספרים שכבר הוזכרו כאן יש לציין גם את הסדרה של מיקי בוליטר, שאומנם לא משתייכת לז’אנר הפנטזיה, אבל היא דוגמה מצוינת לבני נוער המתמודדים עם בעיות מורכבות של מבוגרים..

סדרת הספרים האייקונית לא גרמה רק לשינוי עלילתי בספרים שיצאו לאחר מכן, אלא אפילו השפיעה על בחירת השמות לדמויות. הרבה דמויות שיצרה ג’יי קיי רולינג קיבלו שמות מהמיתולוגיה או כאלה שהכילו בתוכם יותר מהנראה לעין – מה שהוביל לדורות שלמים של ספרות נוער עם שמות מוזרים שקשה להגות ולספרים שלמים שמתבססים על מיתולוגיות.

שינוי נוסף שהסדרה הביאה הוא יצירת העולם. מאז יציאת הסדרה לאור הרעיון של “גיבור שמתעורר בוקר אחד ומגלה על עולם שלם שהוא לא ידע על קיומו, ועכשיו הוא חלק ממנו” נעשה נפוץ מאוד. הסיבות לכך שונות ומגוונות, אבל כל עלילות הספרים הללו מתרחשות בעולם שהגיבור אינו מכיר כלל, והוא צריך ללמוד את החוקים שלו ולהבין איך להסתגל אליו – מה שמאפשר גם כניסה קלה עבור נוער לתוך עולם הפנטזיה, שכן הם נאלצים ללמוד אותו בדיוק כמו שהדמויות נאלצות, ולכן הכול קל יותר. ניתן לראות זאת בספרים כמו “פרסי ג’קסון”, ש”ומרת הערים העבודה”, “מגנס צ’ייס”, “אלקטרז”, “סקאנדר” ו”גנב הברק”.

השינוי הגדול ביותר שתרמה הסדרה לז’אנר הוא תהליך ההתבגרות המדורג, שהתרחש במקביל לקוראיה. הספר הראשון, שהיה קצר וקליל, עסק בקורותיו של ילד בן 11, ובמהלך הסדרה הארי התבגר – יחד עם הקוראים. תחומי העניין שלו השתנו, הבעיות שאיתן התמודד השתנו (בין אם מדובר בבעיות חברתיות בבית ספר חדש למורים רעים או בבעיות רומנטיות בספרים המתקדמים יותר), מה שאפשר לבני הנוער שקראו אותו להבין את הארי ולהתחבר אליו. כאשר מוסיפים לכך את ההומור שהספרים מלאים בו, את הציניות של הארי ואפילו את היכולת של הספרים להתמודד עם אובדן ועם נושאים שבדרך כלל לא נפוצים בספרי ילדים – מקבלים להיט שעדיין כותבים עליו כתבות שנים לאחר מכן.