אי אפשר לברוח מדיון על בינה מלאכותית – זו נעשתה משימה בלתי אפשרית. בין אם דרך שיחת נפש עם הצ’אט, או היתקלות תמימה בעוד פוסט מאת בכירים בתעשייה שמנבאים שחורות. התחום הזה נעשה חלק בלתי נפרד מהחיים, וזוהי רק ההתחלה. אז איך לוקחים נושא מורכב כל כך ומעבדים אותו לסרט המשך מהנה? מפשטים אותו, או במילים אחרות – מחפשים את הלב האנושי הפועם בבסיסו.

מייגן הפציעה לראשונה בשנת 2022. הסרט הופק על ידי ג’יימס ואן, יקיר ז’אנר האימה האוסטרלי, שאחראי לסרטים כמו “המסור”, “לזמן את הרוע” ו”אנאבל”. במרכזו ניצבת ג’מה (אליסון ויליאמס, “תברח”), מהנדסת רובוטיקה כישרונית היוצרת בינה מלאכותית בשם מייגן. כשמייגן מקבלת משימה להגן על אחייניתה היתומה של ג’מה, היא לא בוחלת בשום אמצעי – גם אם זה כולל כמה הרוגים בדרך. הסרט זכה לביקורות חיוביות והפך להצלחה קופתית ברחבי העולם.

כעת, שנתיים לאחר מסע ההרג של מייגן, ג’מה ואחייניתה קייטי מנסות להתאושש. ג’מה הופכת לסופרת רבי מכר שמקדמת את רעיון הגבלת הטכנולוגיה, ואילו קייטי מוצאת עניין דווקא במקצוע שדודתה מנסה להניח מאחור, בחיפוש אחר הקול הייחודי שלה. כאשר בינה מלאכותית מסוכנת במיוחד בשם “אמיליה” מאיימת על האנושות, ג’מה כורתת ברית שלום עם מייגן בניסיון לנטרל את האויבת החדשה.

אם חיפשתם סרט שחוקר לעומק את המשבר הקיומי של עולמנו – זה לא הסרט בשבילכם. הוא לא מחדש דבר, אלא בוחן בצורה פשטנית ונעימה שאלה אחת: מה זה אומר להיות אנושי? הסרט לא מנסה לנסח תשובה פילוסופית עמוקה או ביקורת חברתית נוקבת, אלא להנעים לנו את הזמן באסקפיזם בזמן שאנחנו שוהים בעולם המבלבל והמשוגע הזה. הנה מחשבה: כשעולה שאלת האנושיות, הדברים הראשונים שעולים בראש אהבה, קשרים בין־אישיים, המשכיות, סופיות.

אחד הדברים שהתחדדו במעבר בין הסרט הראשון לשני הוא מערכות היחסים הייחודיות בין הדמויות. בסרט הראשון מייגן וג’מה ניצבו זו מול זו, אך הפעם העובדה שהן משלבות כוחות יוצרת לא רק רגעים משעשעים, אלא גם מעניקה לכל אחת מהן עומק ואפיון טובים יותר. נוסף על כך, הקשר בין ג’מה לאחייניתה מקבל כאן עיבוד רגשי משמעותי בהרבה, כך שג’מה באמת בוחרת לקחת עליה אחריות ולהיות דמות הורית אמיתית עבורה.

אי אפשר להתעלם מהשינוי בטון, מסרט אימה עתיר רציחות לסרט אקשן משעשע. זו בחירה לא מובנת מאליה, בייחוד בתקופה שבה סרטי אימה זוכים להערכה מחודשת. האם המהלך הזה נועד להנגיש נושא מורכב כמו בינה מלאכותית לקהל הרחב? ואולי בעידן שבו בינה מלאכותית היא כבר כמעט צורך יום־יומי חיזוק המאפיינים המאיימים שלה היה דווקא מייצר אפקט חזק יותר של בהלה? כל האפשרויות על השולחן. רבים מבקרים את הזנחת ז’אנר האימה במעבר בין שני הסרטים. אם הראשון היה הרפתקה מלאת טרלול ורציחות, השני הרבה יותר אסוף ומבדר ואף מרשה לעצמו גם להיות סנטימנטלי. נראה שכמו שמייגן וקייטי התבגרו בשנתיים שחלפו, כך גם הסרט – הוא חוקר את עצמו והולך לכיוונים בלתי צפויים במטרה לשאול שאלות.

אף על פי שסרטים רבים שחוזרים לערכים של משפחה וקשרים אנושיים עושים זאת לעיתים רק כדי לסמן וי, נדמה שכאן החזרה הזאת נובעת מתוך סקרנות אמיתית ורצון לחפש דרכים חדשות לספר את הסיפור. יש חשיבות רבה בבחירה הזו, שמציגה את הבלבול ואת הרצון להחזיר את האנושיות למקומה לנוכח כל השינויים הטכנולוגיים של זמננו. נוסף על כך, יוצרי הסרט לא מפחדים להציג את הפחד בצורה כנה, בלי להכתיב לצופה מסר חד־משמעי או לצייר בבירור טוב ורע, וההוכחה לכך היא בדמות הנבלית מהסרט הראשון, שהופכת כאן לכוכבת אקשן שקשה מאוד לא להתאהב בה ולמחול לה על כל עוולותיה הרבות.