ייתכן שמעט אנשים דרשו באופן אקטיבי סרט המשך ל”גילמור המאושר” מ־1996. הקריאה בכל זאת נשמעה לענקית הסטרימינג נטפליקס, ובימים אלה סרט ההמשך זמין במסכי הטלוויזיה. הוא ארוך יותר (שעתיים לעומת שעה וחצי) ומלא עד גדותיו בהופעות אורח. מן הראוי שאדם סנדלר יחזור לגלם את דמות הנושא, ונוסף עליו אפשר לזהות פרצופים אחרים ורבים מתוך הסרט המקורי – ועבור מי שלא יזהה, “גילמור המאושר 2” יזכיר להם.

העלילה עוקבת אחרי האפי בעת הנוכחית, כשהוא אב יחיד לחמישה ילדים. ארבעת הבנים שלו כבר מבוגרים, והבת הצעירה (סיידי סנדלר) היא רקדנית בלט עם עתיד מבטיח בתחום. הקונפליקט מתעורר כשהמורה שלה לבלט מציעה להאפי שתלמד באחד מבתי הספר היוקרתיים בעולם, דבר שלא מתאפשר מפני שהוא מרושש. האפי נאלץ לחזור לתחום הגולף כדי לאפשר לבתו להגשים את עצמה ולשקם את עצמו. לתוך כל זה מגיע פרנק (בני סאפדי, “הקללה”), איש עסקים שרוצה ליצור גרסה משלו לגולף, וכך לרשימת המשימות הבלתי נתפסת של האפי מתווספת גם הצלת הספורט האהוב עליו.

ההפתעה הכי גדולה בסרט היא שלמרות אורכו הוא מחזיק בלי להתאמץ. כל הסצנות הן לכל הפחות משעשעות, ורבות מהן באמת מצחיקות. “גילמור המאושר 2” שואב את סגנונו מתוך הסרט המקורי וסרטי אדם סנדלר אחרים מאותה תקופה, כמו “בילי מדיסון”. קשה לקרוא לזה קולנוע מיטבי, אבל זה מבדר ומצחיק מאוד. מן הסתם, מי שאינם סובלים את סנדלר המצחיק בשום אופן לא ימצאו כלום בסרט ההמשך החדש, אבל שאר הצופים עשויים להפיק מ”גילמור המאושר 2″ חוויית צפייה טובה.

דרך נוספת שבה נעשה שימוש כדי לעבות את הסרט היא הופעות אורח. עשרות קומיקאים, שחקנים, אישי ספורט ועוד משתתפים בסרט, חלקם לבדיחות בנות כמה דקות, וחלקם, כמו הראפר והשחקן באד באני (“רכבת הקליע”), נעשים דמויות משנה לכל דבר. הסרט לא מבחין בסדרי הגודל של האורחים שלו עבור הסצנות, בין אם אלה אמינם או מרגרט קוואלי (“יופי מסוכן”) ואריק אנדרה (“טריפ רע”), שמופיעים לדקות ספורות. הופעות האורח הללו אומנם גימיקיות ברובן, אולם הן מוסיפות רוח חיים לסרט המשך שנשען מאוד על קודמו. אין ספק כי הצילומים של “גילמור המאושר 2″ היו חוויה נהדרת עבור כל המשתתפים בסרט, והצפייה בסרט ממחישה זאת היטב. גם אם הביצועים לא טובים במיוחד מבחינה משחקית, אין רגע שבו נדמה שמי שמופיע על המסך סובל באיזושהי מידה. סרט ההמשך מכיל טבעיות נדירה בקומדיות מהסוג, כאלה שמסתמכות על אזכורים לתקופה הנוכחית ועל היכרות הצופה עם האנשים במסך, אבל לכל המשתתפים בסרט יש כימיה מהפנטת. בכל סצנה נראה שהשחקנים עושים חיים – ולכן הסרט מהנה עבור הצופים.

חלק מהדמויות בסרט עושות רושם ראשוני כי הן יופיעו לסצנה אחת, אך הן נעשות קבועות. אלה דמויות כמו שחקן הגולף האמיתי ג’ון דיילי (שמוצג כדייר חסר אונים של האפי), שכן מוזר בגילומו של סטיב בושמי האגדי ואוסקר פיקולו, בגילומו של באד באני, שהופך לעוזר של האפי בגולף. דווקא אוסקר הוא אחת הדמויות המצחיקות ביותר בסרט, ובאד באני מסוגל להפוך את השורות הכי פשוטות לקורעות מצחוק. הכימיה שלו עם אדם סנדלר מבריקה, והסרט גם מוסיף לדמותו הומור מטא בכך שבדומה להופעה של באד באני ב־SNL, גם ב”גילמור המאושר 2” הוא בן דוד של דמות בגילומו של מרסלו הרננדז (שחקן שנעשה ויראלי בעקבות מערכוני “דומינגו”). חלק מהדמויות המשניות גם מצליחות לחמם את הלב בזכות ערך המטא שלהן, כמו אישה בקבוצת תמיכה לאלכוהוליסטים שהאפי הוא חלק ממנה, או וינה, הבת של האפי – שתיהן מגולמות על ידי בנותיו של אדם סנדלר במציאות.

מי שמחפש קומדיה עדכנית או סרט מצוין באופן כללי, יתאכזב קשות מ”גילמור המאושר 2″. הסרט לא מכיל תובנות שלא הוצגו קודם בקולנוע, בדיחות חדשניות, עלילה מספקת או כל ערך קולנועי מוסף. למעשה, עצם העובדה שהסרט נמצא אך ורק בסטרימינג ממחיש את היותו חוויית צרכנות חזותית לעומת יצירה קולנועית. אבל מה שמפריד את הסרט מדומיו, שהם למעשה הרבה מסרטיו של אדם סנדלר החל משנות האלפיים, היא יכולתו באמת לבדר את הצופים.