תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת!

מעבדות לחירות

המשחק מתרחש בסיציליה, איטליה, בתחילת המאה ה־20. אנזו, הדמות הראשית, הוא עבד במכרה שחולם לברוח ולהיות חופשי. רצף אירועים מגלגל אותו למאפיה הסיציליאנית. כאן מתחיל סיפור של כבוד, משפחה, אהבה ובגידה, שזור בצורה מהממת ומסתיים בצורה מפתיעה מאוד.

המשחק משתייך לז’אנר אקשן־הרפתקאות בגוף שלישי, ובניגוד לשמועות, לא מדובר במשחק עולם פתוח, אלא במשחק לינארי יחסית בעל אזורים פתוחים לסירוגין. הרבה פעמים במהלך הריצה רציתי לחקור את האזור שהייתי בו רק כדי שיברך אותי הטקסט “חזור למשימה שלך” בצירוף טיימר מאיים של 15 שניות. לכל מי שחוששים שלא יספיקו לראות את הנוף המהמם של סיציליה, אל תדאגו – יש גם מצב ייעודי של Free Roam מחוץ למצב המשחק הרגיל.

קרב סכינים אחד יותר מדי

מבחינת הגיימפליי – אין חדש תחת השמש. הוא בסיסי לחלוטין וכולל מערכות רגילות של ירי, התגנבות ותפיסת מחסה. המכניקה ה”חדשה” היחידה באמת שקיימת במשחק היא קרב הסכינים – קרב אחד על אחד אל מול בוסים מסוימים – ששובר את הזרימה הרגילה של המשחק לטובת קרב מדמם ומלוכלך יותר, אך גם הוא בסיסי מאוד. ניתן להשתמש בשני סוגי התקפה וסוג נוסף אחד לשבירת הגנה, להתחמקות ולהדיפת היריב. זה היה מעניין בפעם–פעמיים הראשונות, אך מהר מאוד נעשה מעייף וארוך, למעט חצי סרטון שנזרק באמצע פה ושם כשפוגעים במד החיים של האויב במידה מסוימת, ומכיוון שזה נכפה כ־10 פעמים, זה גם נמאס מהר מאוד. ישנם 11 נשקים שונים לטווח ארוך (אקדחים ורובים) ו־3 סוגי סכינים, ולכל סוג יכולת מיוחדת שונה. את הראשון ניתן לזרוק מרחוק, בשני ניתן לדקור ולהרוג מהר בהריגה מאחור ובשלישי ניתן להשתמש יותר, כי מספר השימושים בכל יכולת כזו של סכין מוגבל. ישנם בסך הכול 13 סכינים שונים בשלוש הקטגוריות הללו ולכל אחד מתקן (Modifier) שונה קצת. במהלך המשחק נהניתי ממבחר הנשקים השונים. תצטרכו להרוג כ־20 אויבים באמצעות חלק מהנשקים במשחק כדי לצבור את כל ההישגים והגביעים.

לא חף מפשע

המשחק מהוקצע מאוד – זה משהו שרואים כבר מההתחלה. אין בו כמעט באגים, לפחות בריצה שלי, למעט קריסה אחת, וזה משמעותי – כי שיחקתי ברמת הקושי הכי גבוהה וכל שיהוק של המשחק עלול היה לעלות לי ביוקר, אז למזלי לא כך היה המצב. יחד עם זאת, מדי פעם, כשמכוונים אל אויב רובה ויורים, נראה כאילו הירייה עוברת דרכו והוא לא נפגע. זה אומנם לא קרה הרבה, אך מספיק כדי שאמות כמה פעמים אף על פי שלא הייתי אמור למות. כאשר אויב רץ לעברי ורוקנתי לו שוטגאן לחזה, הוא המשיך לרוץ כאילו הכול רגיל ובתמורה ירה בי וחוסלתי. דבר נוסף שעלול להפריע לשחקנים אחרים זו הבינה המלאכותית. בזמן התגנבות הייתי לפעמים עובר ממש מול האויבים, אך מכיוון שלא הספיקו “לגלות אותי” הם היו ממשיכים לעמוד כרגיל ואפילו לא באים לחקור את האזור החשוד.

בואו נדבר על זה

משחקים המתרחשים באיטליה. למה אין לנו עוד כאלה? נדמה כאילו מאז סאגת אציו אודיטורה מסדרת משחקי Assassin’s Creed לא נוצרו כאלה כלל. המיקום מהמם, ההיסטוריה משגעת, ושלא נדבר על הנופים. באותה נשימה חשוב לציין שאומנם ישנם הרבה משחקים העוסקים בפושעים ובארגוני פשיעה, אבל אין מספיק משחקים המביאים לחזית את המאפיה. המשחק הזה משלב את השניים בצורה נהדרת, ואני מסיים אותו בשקיקה לעוד.