כשהאדם הממוצע שומע כותרת כמו “בתול בן 40″ הוא נוטה להניח שמדובר בסוג של קומדיה עממית עם בדיחות גסות שגורמות לנערים מתבגרים להתגלגל על הרצפה, והוא צודק. אבל זה לא כל מה שיש לסרט להציע. מתחת למסכה של קומדיית סקס גברית מסתתר, באופן מפתיע, לב גדול וסמיילי משיער החזה של סטיב קארל (הו, קלי קלארקסון!).

כדור השלג התחיל להתגלגל כשהבמאי והתסריטאי ג’אד אפאטו ראה את קארל ב”והרי החדשות” 2004 והתרשם מהופעתו. השניים חיפשו כיוון לסרט ובסוף נחתו על רעיון למערכון שכתב קארל על גבר בן 40 שלא קיים יחסי מין מימיו. אפאטו וקארל כתבו את התסריט מתוך מטרה ליצור דמות ראשית ריאליסטית שאפשר לאהוב ולא סתם קריקטורה עם לוח מטרה על הגב. הם אף קראו בלוגים של בתולים מבוגרים בתור מחקר. התוצאה הייתה אנדי סטיזאר – הסיבה שבגללה “בתול בן 40” נשאר בזיכרון הקולקטיבי גם 20 שנה אחרי.

אנדי (קארל) הוא מוכר ביישן ומופנם בחנות אלקטרוניקה, בן 40 ובתול. מעבר לעבודה, חייו סובבים סביב התחביבים שלו. בגדול אנדי נראה די מרוצה. אך השלווה מופרת כאשר חבריו לעבודה מגלים את הסוד ומחליטים לעזור לו “לאבד את זה”. בין שלל העצות וניסיונות הדייטים שנופלים עליו, הוא פוגש את טריש (קתרין קינר), אמא לשלושה וסבתא לאחת והשניים מפתחים מערכת יחסים. האם זו התשובה לכל צרותיו או מתכון לאסון?

בניגוד לציפיות, הסרט מתייחס לעניין הבתוליות של אנדי ברגישות יחסית, בטח לקומדיה ובטח לתקופה. אנדי עצמו חביב ואדיב ואחת הדמויות עם הכי הרבה היגיון בריא בסיפור. הוא מוקף באנשים שמנסים לעזור לו ובעצם זקוקים להרבה עזרה בעצמם, אולי לא בחדר המיטות אבל בהחלט במערכות יחסים. אנדי, למרות חוסר הניסיון שלו, מתגלה בדיעבד בתור המומחה האמיתי או לפחות יש לו את הכוונות הכי טובות.

הסרט צולם עם דיאלוגים רבים מאולתרים, מהלך נכון כשיש לך קאסט מלא בשחקנים קומיים כמו קארל, פול ראד וסת’ רוגן. הצעקה “קלי קלארקסון!” על שולחן השעווה הייתה רעיון של רוגן על הסט. סצנת השעווה האייקונית אמיתית לחלוטין. קארל התעקש להקריב את שיער החזה שלו עבור האומנות כי “זה לא יהיה מצחיק אם זה מזויף”. הסצנה צולמה בטייק יחיד עם חמש מצלמות ושחקן אחד סובל.

הצילומים נעשו תוך שימוש בלמעלה ממיליון רגל של פילם. גפרור נוסף למדורה עבור חברת יוניברסל ששקלה לעצור את ההפקה. הם פחדו שאנדי ייראה קצת כמו רוצח סדרתי ושהחומר פשוט לא מספיק מצחיק. קארל אף חשש כל כך מעצירת הצילומים שהוא ביקש מהכותבים להכין תסריט גיבוי ללא גסויות. הסט כמובן לא שבק חיים והסרט יצא לאוויר העולם עם קמפיין שיווקי מעט מטעה. המסע הפרסומי התמקד בבדיחות גסות וסצנות פרועות כדי לפנות לקהל צעיר גברי. מה הפלא שצופים ומבקרים רבים הופתעו מהצד הרומנטי והמתוק שהמשווקים ניסוי להצניע. השילוב הבלתי צפוי עבד והסרט היה להצלחה מסחררת, עם הכנסות של מעל 177 מיליון דולר מול תקציב של 26 מיליון בלבד. הוא אף נבחר לאחד מסרטי השנה על ידי AFI וזכה בפרס בחירת המבקרים לקומדיה.

“בתול בן 40” ביסס את מעמדו של סטיב קארל כשחקן ראשי בקולנוע אחרי שהוכיח עצמו על המסך הקטן בסיטקום “המשרד” שהיה בתחילת דרכו. הכישרון הקומי היה ברור אך ההופעה הרגישה גם נתנה הצצה לפוטנציאל דרמטי לא מבוטל. תשע שנים לאחר מכן קארל זכה למועמדות לאוסקר עבור תפקידו בדרמה הביוגרפית “פוקס-קאצ’ר”. גם ג’אד אפאטו, שזה היה סרטו הראשון בכס הבמאי, זכה לזינוק גדול בקריירה ושנתיים לאחר מכן ביים להיט גדול לא פחות – “הדייט שתקע אותי”. הוא משמש בתור מפיק, כותב ובמאי פורה עד היום.

במבט לאחור ניתן לראות כי ל”בתול בן 40″ הייתה השפעה על תעשיית הסרטים ויש הטוענים כי הסרט עזר להכניס יותר רגישות וכנות לקומדיה האמריקאית. הוא בהחלט העלה שאלות על התבגרות ומיניות ומעל הכל א-מיניות. למעשה, פרי יצירתם של אפאטו וקארל הוא סוג של סלע מחלוקת בקהילה הא-מינית. “בתול בן 40” מבוסס על הקונספט שלהיות בגיל מסוים מבלי לחוות יחסי מין, זה מצב אבסורדי כל כך שקומדיה היא הדבר המתבקש. א-מיניים לא מעוניינים בקיום יחסי מין או לפחות לא מרגישים את הצורך כמו אנשים אחרים וטוב להם ככה. להיות בתולים בגיל 40 זו לא סיטואציה מופרכת עבורם.

כמו אנדי, א-מיניים מאושרים ושמחים גם ללא יחסי מין עד לנקודה בה הם פוגשים את הסטיגמות של החברה. אז להיות מי שהם הופך למוזר ומשהו שצריך לתקן. “בתול בן 40” עושה עבודה טובה בהצגת הלחצים החברתיים שמופעלים על א-מיניים בחברה, בעיקר גברים. הבושה ותפיסתם כלוזרים, כפי שניתן לראות בתגובת החברים של אנדי בתחילת הסרט. הבעיה טמונה בהצגת א-מיניות בתור משהו שצריך לפתור. כן, אנדי בסוף מוצא אהבת אמת שמקבלת אותו כמו שהוא אבל הסרט פוצח בנאמבר מוזיקלי אחרי שהם מקיימים יחסי מין. הללויה, יש סקס! הבעיה נפתרה אפילו שלא הייתה אחת, לפחות לא לאנדי עצמו.

א-מיניות סובלת מתת ייצוג בכל תחומי המדיה. “בתול בן 40” הוא אחד הייצוגים הבולטים שלה, גם אם לא בשם. כן, זה רחוק מלהיות מושלם אבל לפחות הסרט מנסה להבין ולא ללעוג. אנדי הוא גיבור שאפשר להזדהות איתו ולהתחבר אליו. זה לא מספיק, אבל זה משהו. עשרים שנה מאוחר יותר “בתול בן 40” עדיין מצחיק, עדיין מחמם את הלב ועדיין קצת בעייתי. זה לא סרט שהולך להיעלם בזמן הקרוב, ולו רק בגלל החזה השעיר של סטיב קארל.

כתבה: הלמינה גרופר. הכתבה בשיתוף אתר Seret. לכתבות נוספות לחצו כאן >>>