אמילי וויקטור מתוך הסרט ״חתונת הרפאים״
‘חתונת הרפאים” של טים ברטון מציין 20 שנים ליציאתו ומזכיר לנו, גם ממרחק הזמן, את היופי והעדינות של עולם הסטופ מושן הקסום. במהלך 75 דקות, הוא מאפשר לצופים לצלול לסיפור מקאברי, מסעיר ומרגש המלווה בפסקול בלתי נשכח.
עלילת הסרט, המבוססת על אגדת עם יהודית־רוסית, מתרחשת בעיירה נידחת בתקופה הוויקטוריאנית
ועוקבת אחרי ויקטור, צעיר ממשפחה נובורישית העומד להינשא לוויקטוריה, נצר למשפחה שירדה מנכסיה, במטרה לחזק את מעמדן הפוליטי והכלכלי של שתי המשפחות. למרות הנישואים המאולצים, השניים מתאהבים ומצפים לחתונתם.
לילה לפני החתונה ויקטור מנסה לשנן את נדריו ביער, ובעודו עונד את טבעת הנישואין על ענף עץ ישן – הוא מקים לתחייה את אמילי – כלה שנרצחה על ידי ארוסה, שגנב את כל רכושה ונמלט לאחר מכן. כעת, כשקשר את נדריו באמילי, בעוד שארוסתו האמיתית מחכה לו בביתם, ויקטור יוצא למסע בין עולם החיים לעולם המתים שבו הוא מנסה לפתור את המצב המוזר שאליו נקלע במקרה.
”חתונת הרפאים” הוא תוצאה של שיתוף פעולה מוצלח בין טים ברטון ומייק ג’ונסון – שני יוצרים האחראים לכמה מנכסי צאן הברזל בתחום הסטופ מושן (”הסיוט שלפני חג המולד”, ”גיימס והאפרסק הענק”). הסרט מבוים כמחזמר מתחילתו ועד סופו, והשילוב בין מבנה המחזה התיאטרלי לבין עבודת האנימציה מאפשר ליצור עולם ייחודי ששוזר מציאות ופנטזיה ובו סגנונות העיצוב הייחודיים של ברטון וג’ונסון משתלבים בצורה מושלמת לתוך העלילה.
כבר ברגעים הראשונים האפלוליות הוויקטוריאנית, שמוזכרת רבות בתרבות הפופולרית, מועברת דרך גווני הכחול והאפור ששוטפים את כל הפריימים של עולם החיים – מעל פני האדמה. השפה הוויזואלית והגרפית של הסרט מעניקה לו טון ייחודי המשקף את הביזאריות הניגודית בין הנושא המורבידי שבו עוסקת העלילה, לקלילות ולהומור המיוחד שמאפיינים את סרטיו של ברטון.
מעבר לעיצוב הכללי, שכולל בתוכו תשומת לב לפרטים הכי קטנים, יש גם נושא הליהוק. לטובת הסרט גויסו שחקנים מנוסים דוגמת ג’וני דפ (ויקטור), אמילי ווטסון (ויקטוריה), הלנה בונהם קרטר (אמילי), כריסטופר לי ועוד רבים וטובים. התוצאה היא סרט מונפש שמאפשר להרגיש את הנוכחות של השחקנים בצורה כמעט פיזית ומחזק את הרגשת הקסם והמיסטיקה האופפת את הסרט מכל כיוון.
אלמנט נוסף שהופך את הסרט לחד פעמי הוא הפסקול. דני אלפמן, ”מלחין הבית” של טים ברטון, כתב פסקול שמצליח להעמיק את ההיטמעות שלנו בעיירה האפלולית. באמצעות סגנונות מוזיקליים שונים, החל מלחן המזכיר מוזיקה קלאסית וכלה בג’אז קצבי, אלפמן לוקח אותנו למסע דרך הכנסיות הגותיות, הדרמה המשפחתית, אל עולם המתים העליז, וכל הדרך ביניהם.
קשה להגיד שההלחנה של אלפמן לא קלישאתית, אבל הוא יודע להשתמש בקלישאות הללו בצורה אפקטיבית וחכמה, שמצד אחד יוצרת אווירה מתאימה בכל סצנה, ומצד שני יוצרת פסקול קליט, כיפי ורענן שכיף לשמוע גם בנפרד מהסרט.
”חתונת הרפאים” הוא פיסת יצירה נהדרת הרבה מעבר לכל הסיבות הטכניות – אלא בזכות המכלול שלהן, שמתגבש לסיפור עם שקם לתחייה ממש לנגד עיני הצופים, במלוא מובן המילה. העובדה שמדובר בסרט אנימציה שמנותק מסגנונות ותקופות בחיי היום־יום האמיתיים גורמים לו להישאר רלוונטי, קסום ומרגש גם זמן רב לאחר יציאתו למסכים. השילוב של כל הגורמים הנפלאים שקובצו לצורך ההפקה שלו הוא זה שהופך את העיבוד לאגדה המקאברית לייחודי בנוף, גם בחלוף שני עשורים.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ריטה גוטין
אמילי וויקטור מתוך הסרט ״חתונת הרפאים״
‘חתונת הרפאים” של טים ברטון מציין 20 שנים ליציאתו ומזכיר לנו, גם ממרחק הזמן, את היופי והעדינות של עולם הסטופ מושן הקסום. במהלך 75 דקות, הוא מאפשר לצופים לצלול לסיפור מקאברי, מסעיר ומרגש המלווה בפסקול בלתי נשכח.
עלילת הסרט, המבוססת על אגדת עם יהודית־רוסית, מתרחשת בעיירה נידחת בתקופה הוויקטוריאנית
ועוקבת אחרי ויקטור, צעיר ממשפחה נובורישית העומד להינשא לוויקטוריה, נצר למשפחה שירדה מנכסיה, במטרה לחזק את מעמדן הפוליטי והכלכלי של שתי המשפחות. למרות הנישואים המאולצים, השניים מתאהבים ומצפים לחתונתם.
לילה לפני החתונה ויקטור מנסה לשנן את נדריו ביער, ובעודו עונד את טבעת הנישואין על ענף עץ ישן – הוא מקים לתחייה את אמילי – כלה שנרצחה על ידי ארוסה, שגנב את כל רכושה ונמלט לאחר מכן. כעת, כשקשר את נדריו באמילי, בעוד שארוסתו האמיתית מחכה לו בביתם, ויקטור יוצא למסע בין עולם החיים לעולם המתים שבו הוא מנסה לפתור את המצב המוזר שאליו נקלע במקרה.
”חתונת הרפאים” הוא תוצאה של שיתוף פעולה מוצלח בין טים ברטון ומייק ג’ונסון – שני יוצרים האחראים לכמה מנכסי צאן הברזל בתחום הסטופ מושן (”הסיוט שלפני חג המולד”, ”גיימס והאפרסק הענק”). הסרט מבוים כמחזמר מתחילתו ועד סופו, והשילוב בין מבנה המחזה התיאטרלי לבין עבודת האנימציה מאפשר ליצור עולם ייחודי ששוזר מציאות ופנטזיה ובו סגנונות העיצוב הייחודיים של ברטון וג’ונסון משתלבים בצורה מושלמת לתוך העלילה.
כבר ברגעים הראשונים האפלוליות הוויקטוריאנית, שמוזכרת רבות בתרבות הפופולרית, מועברת דרך גווני הכחול והאפור ששוטפים את כל הפריימים של עולם החיים – מעל פני האדמה. השפה הוויזואלית והגרפית של הסרט מעניקה לו טון ייחודי המשקף את הביזאריות הניגודית בין הנושא המורבידי שבו עוסקת העלילה, לקלילות ולהומור המיוחד שמאפיינים את סרטיו של ברטון.
מעבר לעיצוב הכללי, שכולל בתוכו תשומת לב לפרטים הכי קטנים, יש גם נושא הליהוק. לטובת הסרט גויסו שחקנים מנוסים דוגמת ג’וני דפ (ויקטור), אמילי ווטסון (ויקטוריה), הלנה בונהם קרטר (אמילי), כריסטופר לי ועוד רבים וטובים. התוצאה היא סרט מונפש שמאפשר להרגיש את הנוכחות של השחקנים בצורה כמעט פיזית ומחזק את הרגשת הקסם והמיסטיקה האופפת את הסרט מכל כיוון.
אלמנט נוסף שהופך את הסרט לחד פעמי הוא הפסקול. דני אלפמן, ”מלחין הבית” של טים ברטון, כתב פסקול שמצליח להעמיק את ההיטמעות שלנו בעיירה האפלולית. באמצעות סגנונות מוזיקליים שונים, החל מלחן המזכיר מוזיקה קלאסית וכלה בג’אז קצבי, אלפמן לוקח אותנו למסע דרך הכנסיות הגותיות, הדרמה המשפחתית, אל עולם המתים העליז, וכל הדרך ביניהם.
קשה להגיד שההלחנה של אלפמן לא קלישאתית, אבל הוא יודע להשתמש בקלישאות הללו בצורה אפקטיבית וחכמה, שמצד אחד יוצרת אווירה מתאימה בכל סצנה, ומצד שני יוצרת פסקול קליט, כיפי ורענן שכיף לשמוע גם בנפרד מהסרט.
”חתונת הרפאים” הוא פיסת יצירה נהדרת הרבה מעבר לכל הסיבות הטכניות – אלא בזכות המכלול שלהן, שמתגבש לסיפור עם שקם לתחייה ממש לנגד עיני הצופים, במלוא מובן המילה. העובדה שמדובר בסרט אנימציה שמנותק מסגנונות ותקופות בחיי היום־יום האמיתיים גורמים לו להישאר רלוונטי, קסום ומרגש גם זמן רב לאחר יציאתו למסכים. השילוב של כל הגורמים הנפלאים שקובצו לצורך ההפקה שלו הוא זה שהופך את העיבוד לאגדה המקאברית לייחודי בנוף, גם בחלוף שני עשורים.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: ריטה גוטין
