הוליווד אוהבת סיפורי הצלחה, גם אם היא לא תמיד יודעת איך להתמודד איתם, בטווח הארוך. לא פעם קהל המעריצים היה עד לסאגות שהתחילו עם סרט מוצלח אך נחרבו ונשחקו בשם הניסיון להמשיך או להחיות אותן מחדש. עד לאחרונה היה נדמה שזהו גם גורלה של סאגת “הנוסע השמיני”, שעברה בשנים האחרונות רכבת הרים של ניסיונות שונים ומשונים להשאיר אותה רלוונטית. אף אחד מהסרטים האחרונים בסדרה לא היה מרשים או משכנע מספיק בתור המשך לסרט המקורי של הבמאי רידלי סקוט. אבל בתחילת אוגוסט הופיע פתאום ניצוץ חדש, מרענן ומפתיע העונה לשם, ”הנוסע השמיני: כדור הארץ”.

אחרי אינספור גרסאות של תרחישים שונים, בהם לקחו חלק החייזרים הכי מפחידים של עולם הקולנוע, היה ברור שהצעד המתבקש כעת הוא גיחה לכדור הארץ – על פניו זה טריוויאלי אך מסוכן: אם בני האדם שיצאו למסעות בחללית הפכו לארוחת הצהריים של הזינומורף פעם אחר פעם, אין סיבה שהוא יתנהג אחרת על כוכבים אחרים – משמע כל העסק עלול להתיישן במהירות.

למזלם של מעריצי הסדרה האדוקים, מי שנכנס לתפקיד יוצר הסדרה הוא נואה האולי, שכבר הוכיח עצמו כאחד שיכול לקחת עולם תוכן מוכן ולהרחיב אותו בצורה חכמה ואיכותית (”פארגו”). ואכן, גם במקרה של “הנוסע השמיני” הוא הצליח ליצור מיקס מעניין ורלוונטי של אימה ומדע בדיוני קלאסי שמתכתב בצורה חכמה עם המציאות הנוכחית – זאת בתוך תחומי היקום של ״הנוסע השמיני״.

אז מה קורה הפעם? כדור הארץ נשלט כעת ע”י שני תאגידי ענק. ה”בוי ג’יניוס”, נער גאון ואקסצנטרי שבבעלותו נמצא התאגיד ”פרודיג׳י”, יוצר טכנולוגיה שמאפשרת להעביר בינה אנושית לגוף סינתטי. היא מיושמת בצורה חשאית על חמישה ילדים חולי סרטן סופני שהתודעה שלהם מועברת לגוף חלופי כדי להציל אותם ממוות.

כשחללית של התאגיד המתחרה ויילנד־יוטני מתרסקת בקמפוס הבניינים של “ג’יניוס”, חמשת ההיברידים יוצאים למשימת חילוץ, ובמהלכה נתקלים במקרה במיני חייזרים שנאספו למטרות מחקר. אותם יצורים זרים נחטפים למעבדה של “ג’יניוס” בהוראת הילד הגאון. מכאן מתחיל הבלגן.

הסדרה מורכבת מכמה קווי עלילה מקבילים – בין פרקי ”קפסולה” שהיו יכולים להפוך לסרטים בפני עצמם, לבין סיפור חדש שנרקם סביב טכנולוגיית הבינה המלאכותית שמופיעה כאן לראשונה.

מהבחינה הזו הפורמט של סדרה טלוויזיונית, שכאמור היה יכול להיות מכשול בגלל הנפח שלו (לעומת הסרטים), עובד מצוין. בין אם חיפשתם סצנות אימה, מכשור טכנולוגי מגניב או סתם דיאלוג טוב – תוכלו למצוא אותם בין פרקי הסדרה.

הרעיונות הטכנולוגיים והעיסוק בבינה המלאכותית מחזירים לסאגת “הנוסע השמיני” את מה שאבד בסרטים האחרונים בסדרה: רעיון מוצלח שמגובה בתסריט כתוב היטב. האולי עוסק בצורה עקיפה בנושאים כמו אחריות הורית, בגרות ושגעון גדלות, וכמו בכל יצירת מדע בדיוני טובה – הסביבה הטכנולוגית משמשת מעין אינקובטור לתוכן הרעיוני.

אחת ההברקות המרכזיות בכתיבה היא הרחבת ארסנל הנפשות הפועלות: תוספת של מיני חייזרים חדשים לעולם הקיים של “הנוסע השמיני”, לצד החברה האנושית. מה שאומר שלזינומורף המוכר והאהוב מצטרפים כעת יצורים תבוניים מכוכבים אחרים שנופלים בעל כורחם לידיים של מדען עשיר וחולה כוח. ״ההרחבה״ חדשה זו, על רקע הנופים של כדור הארץ, פותחת למעשה את המיקרוקוסמוס של החללית הקטנה והמבודדת בחלל ומאפשרת עלילה שמתפרשת על פני שמונה פרקים בלי להיות משעממת.

לטובת הסדרה גויס קאסט מרשים שמצליח להחזיק בצורה משכנעת את התוכן. הפרט הזה חשוב, והוא משמעותי להצלחת הסדרה – שמציבה אתגרי משחק לא שגרתיים. מכיוון שרוב הדמויות בסדרה הן ”כמעט אנשים” – רובוטים בעלי בינה מלאכותית או ילדים שכלואים בגוף של מבוגרים – קל מאוד ליפול למחוזות הקרינג’. למרות הכול, יכולות המשחק של צוות השחקנים והליהוק המדויק עובדים בצורה מעולה עם הרעיונות והסאבטקסט של העלילה.

גם השפה העיצובית של “הנוסע השמיני” מקבלת מקום של כבוד בעיבוד הזה. המחשבים משנות השמונים לצד טכנולוגיה חדשנית מתמזגים לסט יפהפה של קדמה ונוסטלגיה. מצד אחד, סדרת מדע בדיוני מודרנית, ומצד שני – קריצה לכל הצופים שביקשו המשך הולם ולא תלוש מהמקור. בקיצור, ככה עושים שימור לקוחות בצורה טובה.

”הנוסע השמיני: כדור הארץ” מהווה הומאז’ יפה לעבר שפניו מועדות קדימה. בתוך כמות אין־סופית של תוכן בינוני הסדרה הזו מספקת טון ייחודי – מעין אי של יצירה שניכרות המחשבה ושעות העבודה שהושקעו בה. נואה האולי מצליח להחיות מחדש תשתית קיימת ולייצר תוכן מקורי ומעורר מחשבה בלי לוותר על הלב והגרעין של סאגת “הנוסע השמיני”. אם התגעגעתם לרידלי סקוט של פעם, זו ההזדמנות שלכם לקבל מנה מנחמת של מדע בדיוני כהלכתו בגרסה עדכנית.