קטע הווידאו הפותח את Yoshi’s Island מספר על מריו ולואיג’י כשהיו תינוקות. החסידה (שאפשר להניח שהיא אחראית להבאת תינוקות לעולם ביקום הזה) רצתה להביא אותם לביתם, אך בזמן מעופה הותקפה על ידי קאמק (Kamek), שחטפה את לואיג’י בזמן שמריו נפל לאי שעל שמו קרוי המשחק. כך מריו פגש את היושי (Yoshi), מעין דינוזאורים חברותיים שהופיעו לראשונה במשחק  Super Mario World, שיצא חמש שנים לפני כן. בכל שלב יושי בצבע אחר נשלט ע”י השחקן, והמטרה היא להביא את מריו התינוק לסוף השלב, ובסופו של דבר להציל את לואיג’י התינוק.

המשחק יצא לראשונה ב־1995 ל־Super Nintendo, הקונסולה החשובה השנייה של נינטנדו, בשיא התחרות עם SEGA, אז היריבה העיקרית שלה והיוצרת של סוניק הקיפוד. כתוצאה מהתחרות של אותה תקופה על הגרפיקה הכי מתקדמת פיתחה נינטנדו את צ’יפ ה־Super FX, שעזר לה לייצר גרפיקות תלת־ממדיות למשחקים כמו Star Fox הראשון. Yoshi’s Island כולל בתוכו את צי’פ ה־Super FX 2, שאפשר גרפיקה דמוית ציור מורכבת ומרהיבה לאותה תקופה.

המשחק מחולק לשישה עולמות, בכל אחד שמונה שלבים שחובה להגיע לסופם כדי להגיע לסוף המשחק. אין מד חיים רגיל ב־Yoshi’s Island, אלא שעון הסופר לאחור בכל פעם שיושי נפגע. ברגע שהוא נפגע מריו התינוק מתנתק ממנו ומתחיל לבכות בכי איום ונורא. אם השעון מגיע ל־0, נתינים של קאמק באים ולוקחים את מריו איתם, והשחקן צריך להתחיל את השלב מנקודת האמצע או מההתחלה, תלוי לאיזו נקודה הוא הספיק להגיע וכמה ניסיונות חוזרים נשארו לו.

מריו רכב על יושי במשחק ההרפתקאות הקודם שלו, Super Mario World, שבו יושי היה מסוגל לאכול אויבים. במשחק זה ליושי יש שתי יכולות חדשות: הראשונה היא יכולת תעופה קצרה שאפשר להפעיל אחרי כל קפיצה ואמורה לעזור לשחקן לנווט את נפילתו כל עוד הוא באוויר ולא ליפול לתהומות, על קוצים או על מכשולים אחרים. השנייה היא היכולת המשונה של יושי לא רק לבלוע חלק מאויביו, אלא להטיל אותם כביצים. יושי יכול לקחת איתו שש ביצים לכל היותר בכל רגע ניתן, ואותן אפשר לכוון ולזרוק.

נקודת החוזקה הגדולה של Yoshi’s Island היא המגוון שיש בין כל שלב ושלב. קשה לבלבל בין שלב אחד לאחר, כי כל אחד מציע מכשול, אויב או אתגר חדש. לפעמים ירדוף אחריך במהירות יצור עגול בעל שיניים חדות שתצטרך לברוח ממנו במהרה, לפעמים תיגע במעין פטריות מרחפות שיסממו (!) את יושי ויקשו את יכולתך לשלוט בו, לפעמים קופים יזרקו עליך טילים מהעצים, ולפעמים צפרדע תבלע אותך בשלמותך ותצטרך להילחם בה מתוך המעיים שלה. מגוון רחב כל כך של שלבים ואתגרים מתאפשר הודות לצ’יפ שהוזכר, והאסתטיקה המקסימה עוזרת להפיח חיים בעולם משונה ונפלא זה.

החולשה הגדולה במשחק היא העובדה שלא כל אחד מהאתגרים האלה הוא מהנה. שלבים מסוימים הם מבוכים מתסכלים, ואילו אחרים מציבים מכריחים את השחקן לחכות במקום עד שגלילת המסך האוטומטית תמשיך (Auto-scrolling). המשחק יכול להיות קשה מאוד לפעמים, אך אפשר להפסיד בו רק בנפילה לבור או לתוך קוץ, מוות מיידי, ולא כשהטיימר מגיע ל־0. חשוב לציין שברגע שיושי אוסף את מריו מחדש אותו טיימר תמיד מתמלא עד 10. זה אומר שאחרי פגיעה ע”י אויב כלשהו (ואחרי ששומעים את מריו התינוק צווח), אפשר בקלות להשיג אותו מחדש (אין בכך שום אתגר) ולחכות כמה שניות באזור בטוח. זו הסיבה שרוב המכשולים הם חסרי משמעות, והמשחק היה משתפר משמעותית אם רק היה בו מד חיים רגיל.

משחק זה נחשב בזמנו לאחת מפסגות הגיימינג הדו־ממדי, בעיקר הודות לאסתטיקה ולמגוון הוויזואלי שלו, וכן לעובדה שלא היו כמעט משחקים תלת־ממדיים. בדיעבד, המשחק הקודם של מריו, Super Mario World, היה טוב הרבה יותר. הוא לא היה משחק טוב רק לזמנו, אלא משחק שמפליא עד היום מבחינת רמת ההנאה שהוא מביא. הקצב המשחקי בו הוא מהיר והשלבים מלוטשים, אף על פי שסוגי המכשולים לא מגוונים כל כך. לעומתו Yoshi’s Island מתפקד כראוי, אך לא הרבה יותר מזה, בעיקר מפני שהוא איטי, מגושם ומסורבל הרבה יותר ממנו.

הצלחתו של Yoshi’s Island מבחינה כספית וביקורתית הניבה סדרה ארוכה של משחקים בכיכובו של יושי – בין אם מדובר בהמשכים ישירים למשחק הנדון או במשחקי אקשן דו־ממדיים אחרים. לא מזמן נינטנדו אפילו הכריזה על משחק חדש בכיכובו, Yoshi and the Mysterious Book. יושי הוא דמות אהובה בקרב מעריצי מריו ונינטנדו, והכוחות שהוענקו לו במשחק הזה עדיין מאפיינים אותו במשחקים בכיכובו. סאגת יושי ממשיכה עד היום, רק חבל שהמשחק שהבטיח את מקומו בקנון הגיימינג אינו שומר על המעמד שהיה לו כשיצא לשוק לראשונה.