מאז יציאת הסרט, ״הרשת החברתית״, בשנת 2010, אנשים חוזרים ואומרים שנחוץ לעשות סרט המשך. הטענה המרכזית לבקשה זו נובעת מכך שהרבה השתנה בפייסבוק ובאינטרנט באופן כללי. ובכל זאת, חשוב להגיד, שלמרות שהזמן עבר, ומדובר בייצוג שלב מוקדם בחייו של העולם הדיגיטלי, הסרט כולל מסרים נוקבים ועל זמניים לגבי העולם.

עלילת הסרט עוסקת במארק צוקרברג (ג’סי אייזנברג), מייסד פייסבוק, אדם חכם ובעל אישיות רעילה במיוחד, כזו שמרחיקה ממנו את כל מי שאי פעם תמך בו. אחרי שהחברה שלו אריקה (רוני מארה) מחליטה לעזוב אותו, הוא יוצר אתר מיזוגני שבו גברים צעירים ועשירים בהרווארד יכולים להשוות בין פרצופים של תלמידות באותו קולג’ ולהחליט מי סקסית יותר.

מעשיו מושכים את תשומת הלב של התאומים ממשפחת וינקלווס (ארמי האמר בתפקיד כפול). האחים מציעים לצוקרברג להקים בשבילם אתר אינטרנט שיוכל לחבר בין תלמידים בהרווארד ואת הרעיון הזה צוקרברג  מחליט לגנוב לעצמו. יחד עם חברו אדוארדו סאברין (אנדרו גרפילד), הם מחליטים להפוך את הרעיון למה שידוע היום כפייסבוק. הסיפור מסופר כשילוב בין פלאשבקים לבין ההווה, שבו מארק נתבע גם על ידי התאומים וגם על ידי אדוארדו.

את תסריט הסרט כתב אהרון סורקין ודייוויד פינצ’ר היה אחראי על הבימוי. השילוב בין התסריטאי הידוע והבמאי המוכשר הוא מה שמעניק ל”הרשת החברתית” את הכוח שלו. אם אדם אחר היה כותב את התסריט או אם במאי אחר היה מביים את התסריט של סורקין, התוצאה לא הייתה הסרט הידוע שהעולם מכיר כיום. הבימוי עוזר לדיאלוג המסוגנן והמהיר להישאר אמין, והתסריט האנרגטי עוזר לאזן את הבימוי הקר והמרוחק יחסית של פינצ’ר.

הדובדבן על הקצפת מבחינת חוויית הצפייה הוא הפסקול, שאחראים לו טרנט רזנור ואטיקוס רוס, שניים מחברי להקת ניין אינץ’ ניילז, והוא נחשב עד היום, ובצדק, לאחד הטובים בתולדות הקולנוע.

נושא מעניין שחובה לדון בו בנוגע לסרט זה הוא האופן שבו מוצגים בו ״אנשים רעים״. מארק צוקרברג הוא אדם נורא ואיום על פי הייצוג שלו בסרט, אך התסריט מלא בקאמבקים חכמים ושנונים שעלולים לגרום לקהל להזדהות ולהבין איתו.

לא צריך לחפש הרבה באינטרנט כדי למצוא מקרים רבים של שחיתות ופשעים מצידו של צוקרברג, לא רק אלה שמתוארים בסרט, אלא גם כאלה שלא, בהם ניסיון להשתלט באופן חוקי אך בלתי מוסרי על אי קטן בהוואי, או העובדה שפייסבוק שימשה כלי משמעותי בניסיון של קיצוניים ימניים להפיל את ממשלת ארה”ב ב־6 בינואר 2021.

מובן שאותם מקרים קרו אחרי יציאת הסרט, אבל מארק צוקרברג האמיתי הוא אותו אדם שהיה ב־2010 ולפני כן. בעקבות כך, נשאלת השאלה, האם מוסרי להמציא את דמותה של אריקה בשביל שלמארק יהיה צד “אנושי יותר”? אותה פרידה כואבת שאנו עדים לה, למעשה מהווה את המניע מאחורי מעשיו. סורקין ציין שהוא מעוניין יותר בעלילה טובה מאשר באמת הטהורה. אך האם זוהי הגישה הנכונה? אין לדעת אך זה משהו שחשוב להעלות.

אחרי 15 שנים, בצפייה חוזרת, האם “הרשת החברתית” עומד במבחן הזמן? כן, ללא ספק. בעיות הייצוג הן חשובות, אך אם מתייחסים לסרט כפי שהוא, אפשר לקבוע כי מדובר ביצירת אומנות מופתית. הכוח בבימוי ובתסריט מורגשים, ואף על פי שמדובר בסך הכול בסיפור על ייסוד חברה, קשה להוריד את העיניים מהמסך במהלך הצפייה. כל סצנה מלאה בניואנסים, בפרטים קטנים, בהומור, בטריקים מילוליים ובציטוטים בלתי נשכחים.

 התמות שעולות לגבי אתיקה, אף על פי שהן לא מושלמות מבחינת הידע שיש לנו כיום על צוקרברג, מעלות שאלות חשובות רבות לגבי העתיד ולגבי התקופה שבה אנחנו חיים. האם צריך להודות לצוקרברג על כך שייסד את פייסבוק, או לשנוא אותו? מה זה אומר על עולמנו שאדם מושחת כל כך הוא עשיר ומשפיע כל כך? אותן שאלות מהדהדות גם בחברה הנוכחית לגבי עוד ועוד אנשים, חברות ותופעות שונות.

את סרט ההמשך הנחשק, שעתיד לצאת ב־2026, יביים ויכתוב סורקין עצמו. אף אחד מהסרטים שסורקין ביים עד כה לא יצר את ההד וההשפעה של היצירות שהוא רק כתב, בין אם זו “הרשת החברתית”, “הבית הלבן” או “בחורים טובים”. הבימוי של פינצ’ר הוא מרכיב חשוב, ובלעדיו יכול מאוד להיות שההמשך יישכח כאילו לא היה. אז החומר לסרט שני קיים, כעת אנחנו נותרים עם השאלה איך סורקין יעבד אותו למסך הגדול.