הרכישה של דיסני את פוקס המאה ה־20 ב־2019 הייתה בגדר איחוד משפחות עבור מעריצי מארוול, לאור העובדה שסוף־סוף האקס מן וארבעת המופלאים שבו הביתה. יחד עם זאת, עד כה ניתן להגיד בביטחון שלא נראתה תועלת רבה מהרכישה הזאת בשלבים 4–6 של ה־MCU. מפה לשם גם מותגים נוספים של פוקס, כמו “הנוסע השמיני” ו”הטורף”, נמצאים עכשיו בבעלות דיסני. את השפעות הדיסניפיקציה ניתן לראות עכשיו בקולנוע בסרט החדש “הטורף: שטח פראי”.

זהו הסרט השלישי שהבמאי דן טרכטנברג (“קלוברפילד ליין 10”) מוביל בסדרת הטורף, והראשון שיוצא לבתי הקולנוע. שני הסרטים האחרים, “טרף” מ־2022 ו”הטורף: רוצח הרוצחים” המצויר ששוחרר בהפתעה השנה, יצאו בשירות הסטרימינג של הולו ודווקא שידרו בגרות ותקווה לרוחות חדשות בזיכיון. “שטח פראי” בהחלט מביא רוח חדשה לדמות הטורף, אבל לא בהכרח כזאת שמישהו רוצה לראות.

במרכז הסרט עומד טורף צעיר בשם דק (דימיטריוס שוסטר-קולומטנג’י), שסומן כחוליה חלשה על ידי בני מינו ולכן אינו ראוי להמשיך לחיות. הדרך היחידה להוכיח את עצמו לאביו ולשבט שהוא ראוי היא לטוס לכוכב מסוכן בשם ג’נה ולהרוג מפלצת מיתולוגית בשם קאליסק. מרגע הנחיתה דק הופך לניצוד בידי יצורים ואורגניזמים קטלניים וערמומיים שחיים בכוכב. הוא לא חכם מספיק כדי להתמודד עם המלכודות הפרוסות בכל פינה, אך באחת מהן הוא פוגש למזלו את ת’יאה (אל פאנינג), אנדרואיד סינתטית וידידותית בהגזמה. ת’יאה איבדה את פלג גופה התחתון במפגש עם הקאליסק. פירוש הדבר הוא שהחלק השימושי היחיד שנשאר לה זה המוח – בדיוק מה שחסר לטורף השחצן. מאחר שיאוצ’ה הם “טרף לאף אחד וחברים של אף אחד”, כמו שמוצהר מראש בכתוביות הפתיחה, דק מתייג את ת’יאה בתור כלי ולכן מאפשר לה להצטרף למסע שלו. יחד הם מרכיבים יצור פונקציונלי שלם אחד.

כבר ידוע שהטורף והנוסע השמיני מתקיימים באותו יקום קולנועי, ולכן לא מפתיע אבל נעים מאוד לגלות על מיני קרוסאובר נוסף כשת’יאה מספרת שהיא נמצאת בכוכב מטעם משלחת של תאגיד ווילנד־יוטאני. מטרת התאגיד המרושע היא איסוף דגימות חיות של יצורים מסוכנים מרחבי הגלקסיות, והאנדרואידים שלהם ידועים בחתירה בלתי מתפשרת למטרה. התאומה של ת’יאה, טסה (בהופעה כפולה נהדרת של פאנינג), היא בדיוק מסוג הסינתטים הזה וההפך הגמור מאחותה.

השם יאוצ’ה הופיע לראשונה ב־1994 בקומיקס של סטיב פרי “הנוסע השמיני נגד הטורף” ונזרק לאוויר באקראיות בסרט “הטורף” הנשכח מ־2018. “שטח פראי” הוא הסרט הראשון שבו מין הטורפים נקרא יאוצ’ה והכוכב שלהם נקרא יאוצ’ה פריים. עד כדי כך הילת המסתורין אפפה את היצור הרצחני, ששמו לא היה ידוע, שלא לדבר מאיפה בא. בסרט החדש רואים לא רק את הכוכב, אלא גם את המשפחה שלו. רואים אותם מדברים, מביעים רגשות ופועלים למען אחרים בדאגה ובהקרבה.

מיותר לציין שזה לא הטורף הרגיל והמוכר. לא מעניין לראות אותו בתור גיבור, מתמודד עם משבר זהות ונחיתות משפחתית, נקשר ליצורים אחרים וחוזר כדי להציל אותם. זה לא החייזר שמוציא קרביים ללא רחמים לחוליית חיילים בג’ונגל הווייטנאמי. אבל אין בסרט דמות אנושית אחת שהוא יכול לצוד ולשפוך את הדם שלה. יש לא מעט דם ב”שטח פראי”, אבל הוא ירוק או לבן חלבי, ואף פעם לא אדום – עוד משוכה שעוברת דיסני בדרך לדירוג PG-13.

יותר מכול מפתיע ומחריד לראות את היאוצ’ה מדברים. שפה מיוחדת פותחה במיוחד עבור הסרט, והיא מזכירה מאוד את שפת הנאבי מ”אווטאר”. הרוצח השקט, שעד עכשיו לא הוציא מילה, מנהל שיחות שלמות שלא נעימות לאוזן האנושית. מאחר שלאורך רוב הסרט הוא לא חובש את מסכת הקרב שלו, זה גם מחזה לא סימפתי במיוחד. כמו שאמר שוורצנגר לטורף הראשון ההוא, “אתה חתיכת בן זונה מכוער”, וזה עוד לפני שראה אותו ואת הפרצוף שלו מדברים.

“הטורף: שטח פראי” היה נחשב סרט טוב מחוץ לזיכיון “הטורף” בזכות העובדה שהוא מהנה, האפקטים המיוחדים והמשחק של מעט השחקנים שמככבים בו. אבל מתן תכונות אנושיות ליאוצ’ה והפיכתו לגיבור הסרט עושים לטורף רצח אופי שווה ערך לזה ש”הג’דיי האחרון” עשה לג’דיי. התחושה הכללית מהסרט דומה מאוד לזו של “מלחמת הכוכבים” ומריחה מתכתיבים של דיסני – אם בבניית עולם ובעיצוב היצורים החיים בו, דינמיקת הזוג המוזר בין הדמויות הראשיות או שילוב הומור, אפילו בסצנות אקשן. טרכטנברג הוא במאי מוכשר, אבל הניסוי הזה לא עובר בגרון אפילו בתור סיפור מקור לדמות.