יש משפט שחוזר על עצמו בקרב קוראי קומיקס: “עוד איפוס? שוב חוברת מספר 1?” זה אכן משהו שקורה בקביעות אצל ענקיות הקומיקס מארוול ודיסי ועלול לגרום לתחושת בלבול ותסכול. בתוך פחות מ-15 שנה הכותר הראשי של האביר האפל כבר עבר שלושה איפוסים – ב-2011, ב-2016 ושוב עכשיו, ב-2025.

האיפוס הראשון של סקוט סניידר, שיצר את Court of Owls והחזיר את באטמן לימי המסתורין והפחד, היה אפל, דחוס ומלא מתח פסיכולוגי. האיפוס של טום קינג ב-2016 לקח את הדמות לכיוון רגשי יותר, בדגש על אהבה, זהות ובאטמן שמנסה למצוא שלווה. כעת מגיע מאט פרקשן עם באטמן שנלחם בפשע אבל גם מאפשר לעצמו לנשום. התוצאה? גיבור ששומר על אופטימיות זהירה.

תודה רבה לקומיקאזה על העותק לביקורת.

פרקשן הוא אחד הכותבים המזוהים ביותר עם הסגנון הקומיקסי המודרני: מהיר, אנושי ובעל עין חדה לפרטים קטנים. הוא זה שהפך את הוקאיי של מארוול ב-2012 מ”הבחור החלש הזה עם החץ והקשת” לבחור שפשוט מנסה לשרוד את היום־יום בשכונה, וזה עבד טוב כל כך שההשפעה של השינוי מורגשת גם בסדרת הטלוויזיה מ-2021.

עכשיו הוא מקבל לידיו את באטמן, הגיבור הכי אפל, אהוב וחרוש – ומנסה לגרום לו לחייך קצת. לצידו נמצא המאייר הספרדי חורחה חימנס, שכבר מזמן הפך לשם נרדף לאקשן זורם ולדמויות שנדמות חיות בכל פאנל. חימנס עבד בעבר על Batman/Superman ו־Super Sons, והביא איתו צבעוניות, אנרגיה והמון תנועה. הצביעה של טומאו מוריי משלימה את החבילה בשילוב של אור וצל שנותן לגות’הם תחושת עומק אמיתית – פחות קודרת ויותר ניו יורקית מודרנית עם מסכי פרסומות בכל מקום.

החוברת החדשה נפתחת בגות’הם שונה לגמרי. עדיין עיר פשע, אבל אחת כזו שתחושת ייאוש פחות מאפיינת אותה. באטמן ממשיך לפעול בעיר, רק שהפעם הוא לא לבדו: אלפרד מלווה אותו בתור בינה מלאכותית. המשרת האגדי, שנרצח לפני כמה שנים ב-City of Bane, חוזר כהולוגרמה שמלווה את ברוס – כזו שמעניקה מגע נוסטלגי נחוץ וכלי טכנולוגי חדש. מדובר בפתרון מתוחכם שמצליח לשמור על הנוכחות של אלפרד בלי לבטל את המשמעות של מותו, אך גם כזה שמזכיר מאוד את ההולוגרמות שטוני סטארק השתמש בהן לאורך השנים.

שינוי מפתיע נוסף, כזה שהתחיל בסיפורים המקדימים, קורה עם דמותו של ונדל סאבג’. נבל בן אלמוות שכיכב גם בסדרת הטלוויזיה “הפלאש”. כעת הוא מתפקד כמפכ”ל המשטרה של גות’הם. פעולה זו גורמת לג’ים גורדון לחזור לשטח, הפעם כשוטר פשוט. השינוי לא נראה טבעי במיוחד, והוא מעט מאכזב.

פרקשן לא מנסה להמציא את באטמן מחדש, אלא לשנות את הטון שלו. במקום הבלש הקודר, מתקבלת גרסה רגועה יותר ואף אנושית. ברגע השיא של החוברת ברוס מתיישב לצד קילר קרוק ומנהל איתו שיחה שבקלות אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בשיחה בין הורה לילד. זו סצנה שמצליחה להיות גם מוזרה וגם נוגעת ללב, כזו שמדגישה את הבעיה המרכזית של החוברת – ניסיון להיות נגישה וקלילה אך כזו שמאבדת חדות. במקום בלש מתוחכם יש גיבור על שמגיב לאירועים במקום ליזום.

החוזקה הבולטת של החוברת טמונה בחלקים האומנותיים שלה. עיצוב החליפות החדש של באטמן ורובין מזכיר מאוד את הקו הקלאסי של ג’ים לי, בצביעה רכה יותר ובהדגשות מודרניות. העיצוב החדש של הבאטמוביל, לעומת זאת, מוצלח פחות, וניכר שזו הכנה מוקדמת למכירת מרצ’נדייז חדשים למעריצים.

קילר קרוק, “הנבל השבועי”, מקבל כאן שינוי קיצוני. ההסבר לכך מגיע מהרופאה המטפלת בו, אך בפועל הוא מוצג כטיפש וילדותי יותר, בצורה שמזכירה מאוד את הענק הירוק בימיו הראשונים במארוול. גם קרוק הוא יצור טראגי, מפלצת אנושית שמתקשה למצוא את מקומה בעולם, אבל ההקצנה לילד שכלוא בגוף דמוי תנין נדמית זולה ומארוולית מדי.

כמובן שאין באטמן בלי שימוש בגאדג’טים חדשים, רק שהפעם הם לא מאפיינים אותו היטב. הטכנולוגיות החכמות – כפפות חשמל ורחפנים בצורת פרפרים כחולים – מצועצעות למדי, והקוראים יכולים להרגיש שקיבלו סיפור גנרי של ספיידרמן מול הליזארד או הענק הירוק, רק בעולם של דיסי.

בסוף החוברת מופיע טיזר לאירוע הבא של דיסי, DC K.O, שבו דרקסייד חוזר אחרי היעדרות ממושכת והיקום מתכונן לקרב גדול. בכנס ניו יורק קומיקון הוכרז שאירוע זה יכלול דמויות קרוסאובר לא צפויות, כמו סאבזירו, סוניה האדומה, אנאבל, הומלנדר ואפילו “סמנתה הדובה הרוצחת”. זה נשמע מטורף על הנייר, אבל כרגע זו רק טעימה קטנה – יותר גימיק שיווקי מאשר עלילה שמורגשת בחוברת עצמה.

אין ספק שפרקשן קיבל אתגר לא פשוט בסדרה החדשה שלו והרצון להנגיש את הסיפור לסטטוס קוו חדש בולטים מאוד, גם לקוראים חדשים וגם לוותיקים. חבל שהם באים על חשבון עומק הדמויות. בסופו של דבר, זו חוברת יפה ונעימה לקריאה, אבל חסר בה אפקט ה״וואו״ שיגרום לקוראים לצפות לגיליון הבא.