הרוב קובע – כך לימדו אותנו עוד בבית הספר. כאשר צריך להגיע להחלטה הוגנת או להכרעה מסוימת, בין כל חברי קבוצה, זוהי השיטה המוסכמת.  משחק הקופסה “ברוב קולות” מבית “גולה משחקים” לוקח את הרעיון הזה והופך אותו למשחק מסיבות המיועד ל־4–10 שחקנים בני 8 ומעלה.

מטרת המשחק היא להגיע לנקודת הסיום במסלול, בדומה לשלל משחקי מסיבות בסגנון דומה, כמו “דיקסיט”, “חוק חמש השניות” או “אליאס”. כדי להגיע לנקודה זו כל השחקנים יענו על שאלות שונות הנוגעות לעצמם ולשאר חברי הקבוצה (“מי מאיתנו כנראה יצליח לעשות אקזיט ראשון?” לדוגמה). התשובה הנכונה לכל שאלה תהיה התשובה שענו רוב המשתתפים, ולפי עיקרון זה מנקדים ומתקדמים על לוח המשחק. מטרה נוספת חשובה לא פתוח היא להכיר באמצעות משחק זה את יתר חברי הקבוצה.

בדומה למשחק “דיקסיט”, לדוגמה, יש אינטרס לשחקנים להצביע לאדם מסוים בקבוצה כדי להיות חלק מהרוב (ובכך לסייע בקביעת התשובה הנכונה), אך בניגוד לאותו משחק, שאינו מאפשר לשחקן הפעיל להשתתף בבחירת התשובה או להצביע לעצמו, “ברוב קולות” הופך את הנוסחה ומאפשר זאת.

נניח שהאדם שנבחר ברוב קולות לשאלה מסוימת הוא מורן. כל שחקן שהצביע למורן יתקדם צעד אחד, ואם מורן הצביע לעצמו, הוא ספציפית ינוע שני צעדים קדימה. אם מורן הצביע לעצמו ולא נבחר כתשובת הרוב, הוא יזוז דווקא צעד אחד אחורה. במקרה של אי הסכמת הרוב לתשובה, אף אחד מהשחקנים לא מתקדם.

המשחק אומנם כולל רכיבים פשוטים יחסית, אך הם צבעוניים ויפהפיים. כל שחקן בוחר לעצמו מספר מ־1 עד 10 במעמד נייר בצבע שונה ומקבל מיפל קטן מאוד בצבע שלו ובמספר שלו שייצג אותו על הלוח. קלפי המשחק קטנים, בגודל של קלפי “שם קוד”, ולוח המשחק עשוי מקרטון קשיח יחסית. אומנם גלגלות בחירת התשובה עשויות מנייר אבל לאור גודל הקופסה והמחיר הנגיש זה זניח. אגב, כמעט ואין איורים, פרט על לוח המשחק עצמו, והטקסט כתוב בפונט קריא, בולט ועקבי לאורך כל המשחק.

לא מסובך כלל להבין משחק זה. חוברת ההוראות המצורפת למשחק היא קצרה ועניינית אך מלווה בדוגמאות ובהסברים שנועדו להבהיר את שיטת הניקוד, שבסיבוב הראשון היא לא אינטואיטיבית כל כך, הן לשחקנים חדשים והן לשחקנים ותיקים.

אורך המשחק הממוצע בכל הרכב שחקנים הוא כחצי שעה, ומייד בסופו אפשר להמשיך לסיבוב נוסף. העובדה שיש 140 קלפי שאלות שמתוכם ארבעה הם ריקים, בכוונה שהשחקנים יבחרו בעצמם שאלה משלהם, גורמת למשחק למצות את עצמו בשלב מסוים, בייחוד אם משחקים באותו הרכב באופן קבוע.

הרעיון של הוספת קלפים ריקים אינו חדש (גם במשחק “שם קוד”, לדוגמה, יש כמה קלפים ריקים לשימוש חופשי של השחקנים), אך דווקא במשחק זה הוא נחוץ ומהנה, שכן חלק מהשאלות במשחק מעט חוזרות על עצמן אך בניסוח מעט שונה. שאלות לדוגמה שנתקלנו בהן היו  “על מי מאיתנו היו עושים סרט דוקומנטרי” או “על מי מאיתנו היו עושים דמות בסרט”, והן נשמעו דומות למדי ועלולות לקבל תשובות די זהות.

מדובר במשחק מצחיק ומעניין, הוא עוזר בהחלט להכיר את חברי הקבוצה בצורה פלפלית ומאתגרת יותר, והבחירה בעצמך בתור אופציה מרעננת וטומנת בחובה אלמנט סיכוני קל (יצאת יהיר? זוז צעד אחורה. עזרת בהכרעת הרוב דווקא לעצמך? צעד שני צעדים קדימה). גודל הקופסה הקטן ואיכות ההפקה הפשוטה יחסית עבורי הם דווקא יתרון, אבל לצערי המשחקיות החוזרת על סמך הקלפים הקיימים מעט מוגבלת, והמסלול המוצג על לוח המשחק קצר מדי בהשוואה למשחקים אחרים באותה הקטגוריה.

בשורה התחתונה, “ברוב קולות” לוקח את הקונספט של משחק מסיבות צעד אחד קדימה בהשוואה למתחרים אחרים בשוק.