תודה להוצאת “מטר” על עותק הקריאה לביקורת!

מותחן קליל ומהיר או בשמו השני, ״ספר טיסה״, הוא אחד הז’אנרים האהובים על הקורא הישראלי. הוא מציע בריחה מהירה ונגישה לעולמות אחרים, בייחוד כשמדובר בספר שניתן לסיים בנשימה אחת. בספרה החדש מנסה דיאנה רייבורן לרקוח עלילה יצירתית ומקורית, המשלבת חדות בלשית ושנינות ונופך רומנטי. לעיתים נדמה כי רוחן של אגתה כריסטי ועלילות ג’יימס בונד מרחפת בין דפי הספר, אך מדובר בספר ייחודי שמעלה שאלה אחת – האם זה יצליח לכבוש את ליבו של הקהל הישראלי?

העלילה מתמקדת בארבע נשים בשנות השישים לחייהן העומדות רגע לפני היציאה לפנסיה. התפנית העלילתית המרכזית היא שהן לא נשים נורמטיביות, אלא מתנקשות שכירות לשעבר, שעבדו בארגון מסתורי בשם “המוזיאון”. מרבית חיסוליהן כוונו כלפי אנשים שפגעו באנושות בדרכים שונות, ולכן הארבע ראו בעבודתן שליחות של ממש. כשהעולם המודרני והטכנולוגי הופך אותן למיושנות, הן יוצאות לשיט מפנק על ספינת תענוגות כדי לחגוג את פרישתן. אולם במהרה העניינים מסתבכים, כשמתברר שהן עצמן הפכו למטרה ע״י הארגון. כדי לשרוד עליהן להתנתק מהמערכת שליוותה אותן כל חייהן ולהישען על הניסיון שצברו ועל החברות האמיצה ביניהן.

כבר מהעמוד הראשון ברור שלא מדובר בעוד מותחן שגרתי: הספר נפתח בחיסול הראשון של חבורת הנשים, ומייד מציב את הטון הייחודי של הרומן – שילוב של פעולה, מסתורין ואנושיות. רייבורן בונה את העלילה בשכבות מדודות היטב באמצעות קפיצות מחושבות בין עברן המקצועי של הנשים לבין מאבק ההישרדות שהן מנהלות בהווה. המעברים הללו אינם רק גימיק מבני; הם מאפשרים לקורא להכיר לעומק את סיפורן האישי של כל אחת מהדמויות: מה הוביל אותן להצטרף לארגון מסתורי כל כך, אילו תכונות אופי סיגלו לעצמן בתור מתנקשות מיומנות וכיצד נראים חייהן כיום, כשהן מנסות להשיל מעליהן זהות שנבנתה במשך עשרות שנים. בעזרת הקפיצות בזמן המתח נבנה באופן אורגני ומשכנע. העבר משתלב ישירות בהווה ולעיתים אף מטיל צל על העתיד, ונוצרת ציפייה מתמשכת המניעה את הקורא לדפדף הלאה, רק כדי לגלות מהיכן כל חלק בעלילה מגיע ולאן הוא מוביל.

אחד היסודות המרעננים במותחן הזה הוא הצלחתו לעורר בקורא דחף לזנק קדימה בדפים – לעיתים עד כדי פיתוי ממשי לדפדף ישר לסוף, רק כדי לגלות מה יעלה בגורל הדמויות. זו אחת התחושות הנדירות שרייבורן מצליחה לעורר, והיא בדיוק הסיבה שהספר יעיל ומהנה כל כך: הוא מותח, אך גם קל למעקב, ללא עומס מיותר של דמויות משנה או פרטים שאינם תורמים לעלילה. בניית קווי האופי של הגיבורות נעשית ביד בעדינות המאפשרת לקורא לפתח כלפיהן אמביוולנטיות עמוקה. בהווה הן נשים בגיל העמידה, לכאורה רגילות לחלוטין, אך בעבר היו צעירות חזקות, נועזות ודומיננטיות שחיו חיים הרחוקים שנות אור מהשגרה הנורמטיבית. למרות הפער הזה – ואולי דווקא בגללו – הקורא מוצא את עצמו מזדהה עם הדמויות, מתחבר למורכבותן ואף מרגיש חמלה כלפיהן, גם כאשר ברור שמדובר במתנקשות שכירות.

על אף שמדובר במותחן בלשי שנוגע בנושאים כבדים ומציג אותם בזווית מוסרית המאתגרת את הקורא, “סוגרות חוזה” הוא אחד מותחנים השנונים והחדים שנכתבו לאחרונה. רייבורן מצליחה לאזן בין רצינותה של העלילה לבין טון משעשע ולעיתים אף ציני, המבליט את האנושיות של הדמויות גם כשהן מתמודדות עם סכנה מוחשית. ההומור היבש, התבונה והעוקץ המלווים את מחשבותיהן ושיחותיהן של הגיבורות לא רק הופכים את הקריאה למענגת, אלא גם מחדדים את ייחודן ואת הדרך שבה הן תופסות את העולם ואת עצמן. דווקא השילוב בין הקשיחות הנדרשת למקצוע שבחרו בעבר לבין הגישה המשועשעת, שבה הן חוות את ההווה, הוא שממחיש עד כמה יצר ההישרדות שלהן מפותח. נדמה כי הציניות והקלילות אינן רק תכונות אופי, אלא כלי הישרדות בפני עצמו – והן אלה שמאפשרות להן להמשיך לנוע קדימה גם כשכל העולם פונה נגדן.

מעבר למתח ולאקשן, אחת ההצלחות הבולטות של הספר היא האופן שבו רייבורן מטפלת בנושא הגיל והזקנה. היא מציבה במרכז הבמה דמויות שנדיר לראות בז’אנר – נשים בוגרות, מנוסות, שמסרבות להידחק אל השוליים רק מפני שהעולם סימן עבורן את קו הסיום. במקום זאת הן מוכיחות שוב ושוב עד כמה כוחן, חדותן וחוכמת החיים שלהן רלוונטיים, ולעיתים אף עולים על אלה של יריביהן הצעירים. זוהי בחירה ספרותית שמרעננת את הז’אנר ומוסיפה לו עומק רגשי שאינו מובן מאליו. רייבורן מזכירה לקורא כי הגיל אינו מגבלה, ולעיתים הוא אף יכול להיות גם יתרון.

נראה כי רייבורן מצליחה להתעלות מעל המסגרת המסורתית של הז’אנר ולרקום רומן מתח בלשי מוצלח, חוצה גיל, מגדר ועולמות. הסיפור מצליח לשלב מתח, הומור ורגש בצורה מדויקת, ומעניק חוויה קריאה מלאת הפתעות. סגנון הקריאה מזכיר את הנופך הקלאסי של אגתה כריסטי – חידות בלשיות, תעלומות ופיתולים חכמים – יחד עם הווייב המודרני של ג’יימס בונד: פעלולים מסחררים, אקשן מפתיע ותחכום.

החידוש האמיתי של הספר טמון בכך שהוא מאפשר לקוראים להתחבר לדמויות מורכבות, להבין את מניעיהן ולחוות את מסע ההישרדות שלהן יחד איתן, בלי לוותר על הפאן, השנינות והמתח. מדובר בספר שמצליח להיות חכם, מותח ומהנה בו זמנית.