דיסני מחזיקה ברקורד מזעזע של סרטי המשך: אלאדין, מלך האריות, פיטר פן, ספר הג’ונגל, סינדרלה, פוקהונטס, אטלנטיס, בת הים הקטנה ומולאן – כולם זכו להמשכים שלא התקרבו להצלחה ולאיכות של קודמיהם. אפילו הצלחות קופתיות כמו “לשבור את הקרח 2”, “ראלף ההורס שובר את האינטרנט” ו”מואנה 2″ הם צל מרצד של המקור. גם פיקסאר, שעד הרכישה בידי אולפני דיסני ב־2006 לא פספסו אפילו פעם אחת והוציאו להיט אחרי להיט, נדבקו בקללה: סרטי ההמשך ל”מכוניות”, “שנות אור” וההתעקשות להמשיך את “צעצוע של סיפור” מעבר לטרילוגיה המושלמת. למרות כישלונות העבר, הטריילרים של “זוטרופוליס 2” הבטיחו המון ושידרו ביטחון עצמי מופרז ואמונה מדבקת בסרט המשך ממש טוב.

“זוטרופוליס” הוא הסרט הכי “פיקסארי” שלא יצא תחת ידיהם של פיקסאר. אנימציה חלוצית מושקעת של חוטי הפרווה של החיות, קונספט ייחודי, גיוון ועומק בדמויות, הומור שנון, קריצות לסרטים קלאסיים, נגישות והנאה למבוגרים וילדים כאחד – הכול כאן זועק פיקסאר. לכן בכל פעם מפתיע מחדש להתוודע לעובדה שזהו תוצר טהור של דיסני. הקרדיט על כך מגיע לצוות הבמאים והכותבים ג’ארד בוש וביירון הווארד, שחתומים גם על ההצלחה של “אנקנטו”. הרעיון הייחודי העומד במרכז “זוטרופוליס” הוא עולם המאוכלס בבעלי חיים ומרקם חברתי המדמה את זה של בני האדם, ומתאפיין בטכנולוגיה, במעמדות ובתוויות חברתיות.

הרעיון היה יכול להיות עוד יותר מקורי אלמלא הסדרה “בוג’ק הורסמן”, שעשתה משהו דומה מאוד שנתיים לפני כן, תוך התמקדות בהוליווד בלבד. המצע מאפשר פתח לביקורת חברתית, דימויים וסאבטקסט עשיר על מצב העולם כיום, והוא גם מקור בלתי נדלה לבדיחות שמשלבות התנהגות של חיות ומשליכות על החיים האמיתיים. לדוגמה, עצלנים, מהחיות האיטיות בטבע, עובדים במשרד הרישוי. הבדיחות יכולות להתמקד בטבען של החיות לצורך הצחוק בלבד, כמו היפופוטם שמשתמש במייבש שיער, או להגיד משהו משמעותי על הדמות, כמו במקרה של ג’ודי הקטנה, יחסית לשוטרת, שמגיעה לשכונה של מכרסמים ופתאום נראית ענקית.

תשע שנים עברו מאז יצא לאקרנים הסרט הראשון זוכה האוסקר, אך הסרט השני נפתח בסצנה שהיא המשך ישיר של אירועי קודמו. אחרי תקופה לא ידועה אנחנו פוגשים שוב את הצמד ג’ודי הופס (יקירת ישראל ג’ניפר גודווין), ארנבת מהפרברים ששברה את תקרת הזכוכית והפכה לשוטרת בעיר הגדולה למרות גודלה ומינה, וניק ויילד (ג’ייסון בייטמן), שועל שבזכות החברות עם ג’ודי הפך מנוכל זוטר לשוטר בעצמו. כעת אנחנו מגלים שהשותפות בין שני הגיבורים יצרה סדקים ביחסים ומרירות שהצטברה לאורך זמן. אף על פי שהם הצוות הכי צעיר והכי קטן במחלק, ניק וג’ודי מתנהגים כמו הצמד מ”נשק קטלני” – לא נשמעים לפקודות, יוצאים למבצעים חשאיים על דעת עצמם וזורעים הרס סביבתי בכל מקום שאליו הם נקלעים. ההתנהלות הזו מטריפה את המפקד שלהם, הבאפלו צ’יף בוגו (אידריס אלבה), והוא מאלץ את השניים ללכת לטיפול זוגי. אבל העקשנות והחתירה למגע של ג’ודי שוב מכניסה את צמד השותפים לצרות וללב קונספירציית ענק נוספת.

“זוטרופוליס 2” מתפאר ב־42 מינים שונים של בעלי חיים, מתוכם 17 חדשים שנראים לראשונה על המסך. הבולט בהם הוא נחש הצפע גארי דה סנייק (קי הוי קוואן), הקטליסט העיקרי לעלילה שחושפת יריבות בין הזוחלים למשפחת חתולי פרא. משפחת לינקסלי היא משפחה מייסדת ואמידה בעיר הגדולה, ובראשה עומד מילטון (דייוויד סתרתרן). דווקא הבן הקטן פוברט (אנדי סמברג) לא זוכה לכבוד כמו כל אחיו ומנסה להוכיח את עצמו. הקונפליקט עם החתולים הוביל לנידוי של אוכלוסיית הזוחלים אל מחוץ לזוטרופוליס, לפרברי הביצות, שם, מאיזושהי סיבה, נמצאים יונקים ימיים.

המרכיבים העיקריים של הסרט הראשון נמצאים גם בשני. הדמויות האהובות לא מאבדות מקסמן והדינמיקה ביניהן היא משהו שהתגעגענו אליו זמן רב. האקשן מהנה וגדול יותר ומזכיר קומדיות שוטרים מהדור הישן. איכות האנימציה ותשומת הלב לפרטים הקטנים מעוררת התפרצויות לבה קטנות במוח הגיקי של הצופה. ביירון הווארד מתגאה ובצדק בשוט בסרט המשלב 50,000 בעלי חיים על המסך בו זמנית. מבחינה טכנית מדובר בהישג של ממש, והסרט זורם וכיפי לצפייה.

אולם מהנה ככל שיהיה, “זוטרופוליס 2” לא מביא בשורה חדשה לעיר החיות. הציוות בין ארנבת לשועל גורם להרמת גבות בכל מקום שאליו הם הולכים, לא סופרים אותם ככוח שיטור לגיטימי, ושוב הם נדרשים להוכיח את עצמם תוך כדי התגברות על קונפליקט פנימי זוגי. אחרי שהסרט הראשון בא לשבור סטריאוטיפים על טורפים, הפעם תורם של הזוחלים להוכיח שהם לא רעים כמו שחושבים. שוב ראש העיר הוא בובה על חוט בידיהם של הנבלים, וההורים של ג’ודי יתקשרו ברגע הכי לא מתאים. העכבר הסנדק מר ביג יופיע כשהוא מוקף שומרי הראש שלו, דובי קוטב, ויסייע לגיבורים בחקירה. העצלן שמצליח להגיד מילה בדקה אבל נוהג כמו מטורף מופיע גם כאן, בדיוק כמו שזכרנו אותו וללא חידושים.

הרבה מים זרמו בביצה ההוליוודית בשנים האחרונות. טרנדים ופוליטיקה השתלטו על הלך הרוח של הפקות על חשבון האיכות. מקוריות היא זן נכחד, והפרשנות החברתית של דיסני כבר לא מעודנת כמו פעם, אלא נשמעת כאילו צועקים אותה לצופה באוזן במגפון. “זוטרופוליס 2” הוא בהחלט סרט ההמשך הטוב ביותר של דיסני, אבל זה לא אומר הרבה. מבעד לצפייה המהנה, האנימציה המרהיבה, ריצוי חושי הנוסטלגיה והמעטפת המהממת, אם מסתכלים מקרוב, ניתן לראות העתק־הדבק של הסרט הראשון בתחפושת של סרט המשך. היו לכם תשע שנים לחשוב על רעיונות חדשים, וכל שהצלחתם להביא זה בדיחה על מוות איטי של צב או אריה ים שמתעצבן כשקוראים לו כלב ים? הצופים הצעירים ייהנו, הצופים המבוגרים יותר יעבירו שעתיים בכיף, אבל האפקט אינו זהה. הקטע אחרי הכתוביות כבר ממהר להכין את הקרקע לסרט השלישי, אבל הציפייה כבר לא תהיה אותו הדבר.