“הזיקית” הוא משחק מסיבות שמצליח לשלב בין שתי מכניקות משחק מוכרות ואהובות – זהות סודית (לדוגמה “המחתרת”) יחד עם מכניקת משחקי מילים  (לדוגמה “אליאס”). השילוב החדש יותר חוויה מעניינת שבה השחקן שקיבל את תפקידו הסודי של הזיקית צריך להסוות את זהותו בפני שאר השחקנים, ומצד שני להיות מספיק יצירתי ולהתמזג בתור הקבוצה בכדי להעביר רמזים בצורה נכונה וחכמה.

תודה רבה לסטופר משחקים על העותק לביקורת

המשחק עצמו עובד בצורה פשוטה. כל שחקן מקבל קלף זהות שמראה לו איפה נמצאת המילה הסודית בלוח המילים. כל השחקנים מלבד אחד יודעים מה המילה. השחקן היחיד שלא יודע נקרא “הזיקית”. הלוח מחולק לנושאים, וכל נושא מכיל רשימת מילים. הקוד האישי על הקלף של כל שחקן מראה לו בדיוק באיזה ריבוע נמצאת המילה הסודית – הצלבה של שורה ועמודה שמתקבלת כתוצאה מהטלת שתי קוביות שונות בצבע ובממדים שלהן. “הזיקית” לא מקבל קוד בכלל, ולכן נדרש לאלתר לאורך כל הסיבוב. כשהמילה ברורה לכולם מתחיל הסבב, ובו כל שחקן אומר מילה אחת בלבד. זו יכולה להיות מילה קרובה, רחוקה, מסתורית או ברורה, אבל היא חייבת להיות רמז שיהיה ברור מספיק כדי שהשחקנים האחרים יבינו אותו וערטילאי מספיק כדי לא להיות שקוף מדי. “הזיקית”, מן הסתם, מנסה לדלות מידע מהרמזים של האחרים ולשחק כאילו הוא יודע הכול מהתחלה. לאחר שכולם נותנים רמז מתחיל שלב הדיון – הרגע שבו כל מי שיושב בשולחן הופך לחוקר קטן שמנסה להבין מי מחברי הקבוצה לא רמז את המילה או אולי לא הבין את מהות המשחק. הדיון הזה בדרך כלל מצחיק, ספונטני ומלא בכוונות טובות שמוצגות כמעין התפרצויות קטנות של האמת. בסוף כולם מצביעים ומחליטים מי “הזיקית”. אם בחרו נכון, “הזיקית” מקבל הזדמנות אחת להציל את עצמו בניסיון לנחש את המילה הסודית. אם הוא מצליח, הוא גונב את הניצחון ברגע האחרון. אם הוא נכשל, השחקנים האחרים מצילים את הסבב. ואם אף אחד לא עלה על “הזיקית” – הוא מנצח בלי מאמץ.

מבחינת נראות המשחק ברור ונעים לקריאה, אבל הבחירה בצבעים חזקים מאוד עלולה להכעיס חלק מהשחקנים. הם בהירים, חדים ומחליפים גוונים בצורה כמעט זרחנית. מצד אחד הבחירה הזו מתאימה לתחושה של זיקית שמנסה להיטמע ולהתמזג, אבל מצד שני יש סיבובים שבהם נדמה שהצבעים צורבים את העיניים, בייחוד כשמחליפים לוחות בתאורה חזקה. העיצוב לא פוגע בחוויית המשחק, אבל בכל זאת אפשר היה לרכך אותו מעט.

האיכות החומרית דווקא מפתיעה. סטופר משחקים יצרו גרסה עברית מלאה, בלי לחסוך בתוכן. כל לוח, כל קטגוריה וכל קלף נבנו מחדש בעברית ולא רק תורגמו. זה מורגש בתוכן, בחיבור בין המילים ובשיח שהשחקנים מנהלים. לעיתים קטגוריות מסוימות דווקא ברורות יותר בעברית מאשר בשפה זרה, עובדה שתורמת למתן רמזים חכמים יותר ולמשחק אסוציאציות מוצלח יותר. גם בחירת החומרים נקייה. כל הרכיבים הגיעו בעטיפות נייר פשוטות במחשבה על איכות הסביבה. בתחילה הן מעוררות תחושה מעט זולה, כאילו משהו חסר במשקל המוצר, אבל אחרי כמה שימושים מבינים שהכרטיסים עצמם מוצקים, עמידים ונעימים מאוד לשימוש. זהו פתרון שבפועל יוצר מוצר איכותי שלא נסחף ליוקרה מזויפת.

ההבנה של המשחק היא כמעט מיידית. נדרשת בדיוק דקה כדי להבין את החוקים, ולא צריך שום רקע מוקדם כדי להבין מה רוצים ממך. רמת הקושי שלו נמוכה מבחינה טכנית אבל בינונית מבחינה חברתית. צריך להיות חכם, להחליט במהירות איזו מילה תגיש את הרעיון בלי לשרוף את הקלף שלך ולהבין מי מהשחקנים מסביב מתנהג כמו מישהו שמסתיר משהו. זה לא משחק כבד; זה משחק שנפתח בתוך שנייה ונגמר אחרי כמה דקות, אבל משאיר אנרגיה טובה לסיבוב נוסף.

מבחינת המשך, מדובר במשחק מהיר מאוד. כל סיבוב במשחק אורך דקות ספורות, ומייצר אשלייה של “רק מצמצתי וכבר הסיבוב נגמר”, והוא מסתיים לפני שהשחקנים מספיקים להתעייף. בגלל זה טבעי לשחק שוב ושוב. האינטראקציה גבוהה מאוד – כל המשחק מבוסס על תקשורת: דיבור, ניתוח, מבטים, התלהבות. כמו בכל משחק זהות סודית, הוויכוחים הקטנים והצעקות הקלות הם חלק בלתי נפרד מהאופי שלו. לפעמים זה מתיש, אבל זו בדיוק המהות – משחק חברתי שלא משאיר אף אחד בצד.

הרכב השחקנים משפיע מאוד על ההנאה מהמשחק. בהרכב של ארבעה שחקנים הוא עובד, אבל לא באמת מלא. בהרכב של חמישה שחקנים ויותר הוא נפתח, ובהרכב של שישה עד שמונה שחקנים הוא כבר נמצא בגובה הטבעי שלו. ככל שיש יותר שחקנים, צצות יותר סיטואציות מצחיקות, מתעוררות יותר טעויות ויש יותר רגעים שבהם מישהו נופל על מילה מוזרה שלא קשורה לכלום.

המשחקיות החוזרת גבוהה במיוחד. כל סיבוב הוא כמו סיפור חדש, כי האנשים הם החומר שממנו בנוי המשחק. זה משחק שחי על דינמיקה ולא על חוקים, ולכן כמעט אין שני סיבובים זהים לחלוטין. “הזיקית” מצליח להצחיק גם בסיבוב העשירי שלו, כי ההפתעות מגיעות תמיד מהכיוון של מי שלא חשבתם עליו.

בשורה התחתונה, המשחק תלוי לחלוטין באנרגיה של השחקנים, כיאה לכל משחק מסיבות שהוא. אם הקבוצה קלילה וזורמת, כל סיבוב יהיה מהנה מהתחלתו ועד סופו, אבל אם היא כבדה או תחרותית מדי, תרגישו שהמשחק הוא כמו גיהינום מתמשך, אף על פי שכל סיבוב אורך כמה דקות בודדות. בסופו של דבר צריך לזכור ש”הזיקית” בנוי לערבים קלים, לאנרגיות גבוהות ולכיף מיידי. במקרה אחר מובן שאפשר לבחור במשחקים דומים בז’אנר הזהות הסודית או בז’אנר משחקי המילים.

רק בקשה אחת חשובה מאוד יש להפנות ליצרני המשחקים למיניהם – להבא פחות לשרוף את העיניים בבחירת הצבעים והטקסטורה, גם במחיר פגיעה בניסיון להעביר את התמה בכל דרך אפשרית.