תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הביקורת!

כשפשטות מנצחת רעש

בשוק שמוצף במשחקי תפקידים שמנסים להיות “הדבר הגדול הבא”, בזכות גרפיקה מפוצצת ומערכות משחק אין־סופיות, סדרת Octopath Traveller (שתיקרא מעתה OT) עושה בדיוק את ההפך – ועושה את זה בצורה מעולה. לא שמעתי על הסדרה הזו לפני OT2, משחק שעד היום נחשב בעיניי לאחד ה־JRPG האהובים והיפים ביותר ששיחקתי. הוא הציג לא סיפור אחד, אלא שמונה (!!!) סיפורים שנשזרו זה בזה בצורה חכמה, והוכיח שלפעמים “הרבה” הוא לא בהכרח “טוב יותר”.

OT0 הוא למעשה גרסה מחודשת ומורחבת של משחק הגאצ’ה החינמי למובייל Octopath Traveller: Champions of the Continent. בגרסה הזו העלילה שונתה ושודרגה, מערכת הגאצ’ה הוצאה לחלוטין (ובצדק) ונוספו יותר מ־30 דמויות שניתן לגייס ולבנות מהן צוות של שמונה. המעבר ממשחק מובייל חינמי למשחק פרימיום מלא הוא מוצלח – האיזון הוגן יותר, אין תחושת “משחק שמנסה למכור לך משהו” והחוויה פשוט שלמה יותר.

הדמויות שבזכותן OT הוא מיוחד

אחד הדברים שהרשימו אותי במיוחד ב־OT2 היה האופן שבו הוא טיפל בדמויות. שמונה דמויות, לכל אחת שם, סיפור רקע, מטרה ופרולוג ייעודי. בוחרים דמות אחת, ובהמשך פוגשים את השבע האחרות, משחקים את הפרולוג שלהן ומבינים איך כולן הגיעו לאותה נקודת זמן. התוצאה הייתה חיבור רגשי אמיתי, שכן כל דמות היא ייחודית ובלתי נשכחת.

ב־OT0, לעומת זאת, גיוס הדמויות מהיר מאוד. לא מקבלים כמעט זמן להכיר אותן, אין פרולוגים אישיים והסיפורים שלהן נשארים ברקע. זה מובן, טכנית, מכיוון שמדובר ביותר מ־30 דמויות, אבל בפועל זה בא על חשבון הלב של המשחק. חוסר החיבור לדמויות הקשה עליי לרצות להמשיך לשחק, וזה, לצערי, האספקט החלש ביותר ב־OT0.

גם הבחירה לשנות את נקודת המוצא של השחקן תורמת לתחושה הזו. הפעם לא בוחרים דמות קיימת, אלא יוצרים דמות מאפס, כולל מראה, סגנון ואפילו מנה אהובה. זו תוספת חביבה שמנסה להוסיף נופך אישי, אבל בפועל היא קוסמטית בלבד. הדמות הראשית פחות זכירה ופחות מעוצבת אישיותית מהגיבורים האייקוניים של המשחקים הקודמים, והיא לא מצליחה לשאת על כתפיה עולם עשיר כל כך.

הקרבות: חזרה הביתה

מבחינת מכניקות, לעומת זאת, OT0 הוא כמו חזרה הביתה. מערכת הקרב מבוססת ה־Boost וה־Break חוזרת כמעט ללא שינוי – וזו מחמאה גדולה. זיהוי חולשות, שבירת מגנים ותזמון נכון של נקודות Boost מספקים תחושת עומק טקטי נדירה בז’אנר. גם מערכת המקצועות, הציוד ובניית הצוות נשארת נאמנה למקור ומאפשרת הרבה ניסויים ושילובים מעניינים, בייחוד כשעומדות לרשותנו כל כך הרבה דמויות.

תוספת חדשה היא מערכת בניית כפר. במהלך המשחק נפתח אזור שבו ניתן לשקם יישוב, לבנות מבנים, לגייס תושבים ולקבל בונוסים קטנים כמו חנויות משופרות או משאבים נוספים. על הנייר היא נשמעת כמו מערכת עמוקה ומסקרנת, אבל בפועל היא די שטחית. אין בה ניהול מורכב או החלטות משמעותיות, וההתקדמות לינארית ופשוטה. היא נחמדה, היא מוסיפה תחושת התקדמות, אבל בסיכומו של דבר היא יותר תוספת מיותרת מאשר חלק אינטגרלי מהמשחק – כזה שהיה אפשר לוותר עליו בלי לפגוע בחוויה.

ויזואלית OT0 ממשיך בקו ה־HD-2D האייקוני של הסדרה, והוא יפהפה. אולי כבר לא “וואו” כמו בפעם הראשונה, אבל סגנון שמבדל את המשחק מרוב השוק. הדיבוב, כולל בשפה האנגלית, מפתיע לטובה – מקצועי, אמין ולא מביך – וזה ממש לא מובן מאליו בז’אנר.

השורה התחתונה

Octopath Traveller הוא משחק איכותי, מלוטש ומהנה שמוכיח עד כמה הבסיס של הסדרה הזו חזק. מערכת הקרב היא אחת הטובות בז’אנר, העיצוב האומנותי מרהיב אף שכבר ראינו אותו בעבר, והעובדה שמדובר במשחק פרימיום ללא גאצ’ה היא נקודה חיובית מאוד. מדובר במשחק שמכבד את הזמן של השחקן ומספק חוויית JRPG קלאסית וממכרת, כזו שקל מאוד לשקוע בה לעשרות שעות.

עם זאת, מי שמגיע אחרי OT2 יתקשה להתעלם מתחושת ההחמצה. OT0 בוחר להרחיב את העולם והמערכות, אבל עושה זאת על חשבון הלב הרגשי של הסדרה. ריבוי הדמויות, הדמות הראשית הגנרית והוויתור על סיפורים אישיים עמוקים גורמים לכך שהחוויה יותר טכנית ופחות אישית. זהו משחק שנהנים לשחק בו, אבל לא משחק שיישאר איתכם הרבה אחרי שתכבו את הקונסולה.

לשחקנים חדשים OT0 יכול להיות שער כניסה מוצלח לעולם של Octopath Traveller – כזה שמציג את המכניקות, הסגנון והאווירה של הסדרה בצורה נגישה וברורה. לשחקני עבר, ובעיקר למי שהתאהב בדמויות ובסיפורים של OT2, מדובר בפרק צדדי: טוב, מושקע, אבל נראה יותר כמו ניסוי או סטיית ביניים מאשר צעד אבולוציוני אמיתי קדימה.

OT0 הוא משחק טוב, אפילו טוב מאוד, אבל מרגש פחות מקודמיו. הוא מצטיין במכניקות, בקרבות ובעיצוב, אך נופל דווקא במקום שבו הסדרה הבריקה בעבר – הדמויות והחיבור הרגשי אליהן. למי שזו ההיכרות הראשונה שלו עם הסדרה מדובר בחוויה מהנה בהחלט. למי שהתאהב ב־OT2 זו סטייה קלה הצידה – עדיין מהנה, אך קסומה פחות. בסופו של דבר, Octopath Traveller הוא תזכורת לכך שמכניקות חזקות יכולות להחזיק משחק שלם – אבל גם לכך שהסיבה שהסדרה הזו מיוחדת באמת היא לא רק איך שיחקנו, אלא עם מי.