אם עוד לא התעוררתם מהמטריקס אז הנה חדשות בשבילכם – אנחנו חיים בתוך מהפכה. לאו דווקא מהפכה משפטית, אלא מהפכה טכנולוגית, והיא מתפשטת לכל עבר. מעל הכול, הבינה המלאכותית ממשיכה להתפתח בסגנון סקיינט מ”שליחות קטלנית”, וכבר היום עולים חששות מפני מלחמה גרעינית בגלל שמידג’רני תקום על רגל שמאל באיזה בוקר. כיאה לתקופה שבה אפשר להנפיק בשניות תמונה של כף יד עם אחד עשר אצבעות, הנבל הראשי בסרט החדש בסדרת “משימה בלתי אפשרית” הוא בינה מלאכותית, ובמהלכו היא נקראת בשם התואר “הישות”. הישות הבלתי מוגדרת הזו מאיימת לחדור אל מאגרי המודיעין הסודיים ביותר, לחשוף סודות מדינה ולהפיל משטרים. במאי הסרט, כריסטופר מק’קווארי, שכתב וביים שני סרטים נוספים בסדרה (“התרסקות” ו”אומת הנוכלים”), כתב את התסריט ברוח התקופה העדכנית והעלה על המסך חששות רבים ופחדים המשותפים לכולנו. אבל הבעיה העיקרית של “משימה בלתי אפשרית – נקמת מוות” היא בביצוע.
תמונה באדיבות פורום פילם
טום קרוז, שחגג לאחרונה יום הולדת 61 (לא נראה בכלל), חוזר לגלם את אית’ן האנט, הסוכן המסוקס והמרדן. הוא בוחר לקבל על עצמו משימה למצוא את הדבר היחיד שיוכל להשבית את הישות המדוברת – מפתח מוזהב ומסתורי שלא ברור מה הוא אמור לפתוח או לסגור. אל האנט מצטרפים השותפים הוותיקים בנג’י דאן (סיימון פג), לות’ר סטיקל (וינג ריימס) ואילזה פאוסט (רבקה פרגוסון). אליהם חובר דם חדש בדמותם של היילי אטוול, פום קלמנטיף בתפקיד הזוי ואסיי מוראלס בתור נבל משנה המשרת את הישות.
כמו בכל שאר סרטי משימה בלתי אפשרית, גם הפעם העלילה רופפת ואינה נמצאת במרכז. עם כל הכבוד לעלילות מורכבות – אנחנו כאן בעיקר בשביל האקשן. תפקידם של סרטי מב”א היה מאז ומתמיד לספק אקשן כיפי, מהיר ומותח ועד כה הם עמדו במשימה הבלתי אפשרית (הבנתם מה עשיתי כאן?) בצורה פנומנלית. העובדות מדברות בעד עצמן ויש קבלות – זוהי אחת מסדרות הסרטים המצליחות אי פעם.
מסע יחסי הציבור של הסרט, שבמהלכו הוקרן חזור והקרן הפעלול הגדול התורן שבו קרוז צונח אל התהום על גבי אופנוע, הזריק למעריצים אקסטרה אדרנלין לוורידים. הבעיה הייתה במינונים.
תמונה באדיבות פורום פילם
חוץ מהפעלול השאפתני, שההקרנות החוזרות שלו הפכו אותו לאימפוטנט על המסך, קשה להצביע על מהלך אחד בסרט או סצנה בסגנון הספרינט של קרוז על הבורג’ חליפה שהלהיב את הצופים בזמנו. רק סיימון פג הצליח לעורר את הקהל בעזרת בדיחות אופייניות לבנג’י הנוירוטי. האקשן ב”נקמת מוות” דל ויותר מדי אירועים מתרחשים בו ללא הסבר או היגיון פנימי נראה לעין.
השחקנים החדשים שהצטרפו אל המגרש גם הם לא מצליחים להושיע את “נקמת מוות” מהרגעים המתים (ויש יותר מדי כאלה) שלו. היילי אטוול היא גרייס, גנבת קטנה שנקלעה לסיטואציה. הדמות של גרייס לא ברורה. היא אומנם עוזרת להניע את האירועים בעלילה, אבל רמת המשחק של אטוול לא מנפקת שום ערך מוסף בשום מקרה. אסאיי מוראלס מגלם את גבריאל, נבל משנה המשרת את הישות. חוץ מהעובדה שלגבריאל ולהאנט יש עבר משותף ולא סימפטי, הסרט לא חושף מידע נוסף לגביו והמניעים שלו כלל לא ברורים. כנראה שנצטרך להמתין לחלק השני של “נקמת מוות”, שיצא בעוד שנה, כדי להבין מה הוא רוצה.
אחרי שישה סרטים נפלאים, מהירים וסוחפים, “נקמת מוות” מרגיש כמו ברקס מעצבן שנהגי אוטובוס נותנים באמצע הכביש. הנסיעה מהירה, חלקה, ואז עוצרים בפתאומיות. יכול להיות שמדובר בסך הכול באקספוזיציה ארוכה, יש שיגידו יותר מדי (בכל זאת, 163 דקות), אך גם אם זה התפקיד של החלק הראשון, הביצוע לדעתי לוקה בחסר. אפילו אית’ן האנט, הסוכן הבלתי נדלה, נראה כבר עייף ממבול המשימות הבלתי אפשריות שהפילו עליו במהלך 27 השנים של הפרנצ’ייז.
כמעריץ שרוף של סדרת הסרטים הזו, בסיומו של “נקמת מוות” נותרתי עם תחושת החמצה. יש לו את כל האלמנטים כדי לספק מפגן סיום ראוותני ואפי, גם אם חלקי, לסדרת הסרטים המוצלחת. במקום זה, קיבלתי מנה ראשונה פושרת שמדי פעם מפתיעה בטעמה אבל בסיומה, למרבה הצער, לא הצלחתי להישאר עם טעם של עוד. הדרמה דרמטית מדי ומנופחת והאקשן והמתח – שהם הסממנים המזוהים ביותר של הסדרה הזו – נותרו מאחור.
ציון סופי במדד גיקלופדיה: 6/10
“משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק 1”
במאי: כריסטופר מק’קווארי
ארה”ב 2023, 163 דק’
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
אם עוד לא התעוררתם מהמטריקס אז הנה חדשות בשבילכם – אנחנו חיים בתוך מהפכה. לאו דווקא מהפכה משפטית, אלא מהפכה טכנולוגית, והיא מתפשטת לכל עבר. מעל הכול, הבינה המלאכותית ממשיכה להתפתח בסגנון סקיינט מ”שליחות קטלנית”, וכבר היום עולים חששות מפני מלחמה גרעינית בגלל שמידג’רני תקום על רגל שמאל באיזה בוקר. כיאה לתקופה שבה אפשר להנפיק בשניות תמונה של כף יד עם אחד עשר אצבעות, הנבל הראשי בסרט החדש בסדרת “משימה בלתי אפשרית” הוא בינה מלאכותית, ובמהלכו היא נקראת בשם התואר “הישות”. הישות הבלתי מוגדרת הזו מאיימת לחדור אל מאגרי המודיעין הסודיים ביותר, לחשוף סודות מדינה ולהפיל משטרים. במאי הסרט, כריסטופר מק’קווארי, שכתב וביים שני סרטים נוספים בסדרה (“התרסקות” ו”אומת הנוכלים”), כתב את התסריט ברוח התקופה העדכנית והעלה על המסך חששות רבים ופחדים המשותפים לכולנו. אבל הבעיה העיקרית של “משימה בלתי אפשרית – נקמת מוות” היא בביצוע.
תמונה באדיבות פורום פילם
טום קרוז, שחגג לאחרונה יום הולדת 61 (לא נראה בכלל), חוזר לגלם את אית’ן האנט, הסוכן המסוקס והמרדן. הוא בוחר לקבל על עצמו משימה למצוא את הדבר היחיד שיוכל להשבית את הישות המדוברת – מפתח מוזהב ומסתורי שלא ברור מה הוא אמור לפתוח או לסגור. אל האנט מצטרפים השותפים הוותיקים בנג’י דאן (סיימון פג), לות’ר סטיקל (וינג ריימס) ואילזה פאוסט (רבקה פרגוסון). אליהם חובר דם חדש בדמותם של היילי אטוול, פום קלמנטיף בתפקיד הזוי ואסיי מוראלס בתור נבל משנה המשרת את הישות.
כמו בכל שאר סרטי משימה בלתי אפשרית, גם הפעם העלילה רופפת ואינה נמצאת במרכז. עם כל הכבוד לעלילות מורכבות – אנחנו כאן בעיקר בשביל האקשן. תפקידם של סרטי מב”א היה מאז ומתמיד לספק אקשן כיפי, מהיר ומותח ועד כה הם עמדו במשימה הבלתי אפשרית (הבנתם מה עשיתי כאן?) בצורה פנומנלית. העובדות מדברות בעד עצמן ויש קבלות – זוהי אחת מסדרות הסרטים המצליחות אי פעם.
מסע יחסי הציבור של הסרט, שבמהלכו הוקרן חזור והקרן הפעלול הגדול התורן שבו קרוז צונח אל התהום על גבי אופנוע, הזריק למעריצים אקסטרה אדרנלין לוורידים. הבעיה הייתה במינונים.
תמונה באדיבות פורום פילם
חוץ מהפעלול השאפתני, שההקרנות החוזרות שלו הפכו אותו לאימפוטנט על המסך, קשה להצביע על מהלך אחד בסרט או סצנה בסגנון הספרינט של קרוז על הבורג’ חליפה שהלהיב את הצופים בזמנו. רק סיימון פג הצליח לעורר את הקהל בעזרת בדיחות אופייניות לבנג’י הנוירוטי. האקשן ב”נקמת מוות” דל ויותר מדי אירועים מתרחשים בו ללא הסבר או היגיון פנימי נראה לעין.
השחקנים החדשים שהצטרפו אל המגרש גם הם לא מצליחים להושיע את “נקמת מוות” מהרגעים המתים (ויש יותר מדי כאלה) שלו. היילי אטוול היא גרייס, גנבת קטנה שנקלעה לסיטואציה. הדמות של גרייס לא ברורה. היא אומנם עוזרת להניע את האירועים בעלילה, אבל רמת המשחק של אטוול לא מנפקת שום ערך מוסף בשום מקרה. אסאיי מוראלס מגלם את גבריאל, נבל משנה המשרת את הישות. חוץ מהעובדה שלגבריאל ולהאנט יש עבר משותף ולא סימפטי, הסרט לא חושף מידע נוסף לגביו והמניעים שלו כלל לא ברורים. כנראה שנצטרך להמתין לחלק השני של “נקמת מוות”, שיצא בעוד שנה, כדי להבין מה הוא רוצה.
אחרי שישה סרטים נפלאים, מהירים וסוחפים, “נקמת מוות” מרגיש כמו ברקס מעצבן שנהגי אוטובוס נותנים באמצע הכביש. הנסיעה מהירה, חלקה, ואז עוצרים בפתאומיות. יכול להיות שמדובר בסך הכול באקספוזיציה ארוכה, יש שיגידו יותר מדי (בכל זאת, 163 דקות), אך גם אם זה התפקיד של החלק הראשון, הביצוע לדעתי לוקה בחסר. אפילו אית’ן האנט, הסוכן הבלתי נדלה, נראה כבר עייף ממבול המשימות הבלתי אפשריות שהפילו עליו במהלך 27 השנים של הפרנצ’ייז.
כמעריץ שרוף של סדרת הסרטים הזו, בסיומו של “נקמת מוות” נותרתי עם תחושת החמצה. יש לו את כל האלמנטים כדי לספק מפגן סיום ראוותני ואפי, גם אם חלקי, לסדרת הסרטים המוצלחת. במקום זה, קיבלתי מנה ראשונה פושרת שמדי פעם מפתיעה בטעמה אבל בסיומה, למרבה הצער, לא הצלחתי להישאר עם טעם של עוד. הדרמה דרמטית מדי ומנופחת והאקשן והמתח – שהם הסממנים המזוהים ביותר של הסדרה הזו – נותרו מאחור.
ציון סופי במדד גיקלופדיה: 6/10
“משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק 1”
במאי: כריסטופר מק’קווארי
ארה”ב 2023, 163 דק’
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
