הסדרות המסחריות של מארוול כבר כבשו כל פינה ברחבי הגלובוס, “אובי ואן קנובי” היא שיחת היום במשרדי ההייטק ודיסני פלוס כובשת, בצליעה, את הישראלים. בצד השני של הסטירמר, נטפליקס מדשדשת בבינוניות שלה וכבר שכחנו שיש באמתחתה סדרה שהיא לא פחות מכיף טהור ולא מתנצל – ולא, זו לא “אמילי בפריז”!

“אקדמיית המטרייה”, הסדרה על משפחת גיבורי העל הכי אנוכיים ודפוקים בקומיקס ובטלוויזיה, חזרה אלינו לעונה שלישית כמעט מתחת לראדר. בימים שבהם כל מה שרץ לנו מול העיניים זה הפרסומת של נועה קירל לדיסני+, תנו לי לומר לכם: האקדמיה היא מה שאתם צריכים עכשיו.

בסוף העונה השנייה, הצאצאים הצליחו (שוב) להציל את העולם מאפוקליפסה. הם חזרו סוף־סוף לציר הזמן המקורי שממנו הם יצאו למסע מלכתחילה, רק כדי לגלות שהם הגיעו לאקדמיית הדרור במקום המטריה. חבורה חדשה של ילדי פלא אחרים שסר הארגריבס אימץ.

העונה השלישית נפתחת בדיוק בנקודה זו. זוהי פתיחה שאני אוהב לראות בסדרות. אתה נזרק לתוך המים, בלי התפלספויות והקדמות מיותרות – ישר ולעניין. המטריות מוצאות את עצמן במלחמת כוחות אל מול הדרורים אך אבוי, איזו הפתעה (לא ממש), לפניהם מונחת עוד (!) סכנה לקיומו של העולם, והפעם אפשר להאשים אותם באופן ישיר מכיוון שהם יצרו פרדוקס שיצר חור שחור ש”בולע” את היקום, ואפילו יש לו שם של פשטידה אשכנזית – קוגלבליץ!

בואו נעצור רגע וניפטר מהפיל שבחדר: אלן פייג’ הטילה פצצה לפני צילומי העונה כשהודיעה ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת שמעתה והלאה היא משנה את מינה לזכר ויש לפנות אליה כאליוט. אני מניח שעבור יוצרי הסדרה זו לא הייתה משימה פשוטה להחליף את וניה לדמות גברית, והדבר האחרון שהם רצו היה לפטר שחקנית/שחקן על רקע מגדרי. וניה הופכת לוויקטור בתהליך מהיר, ללא פומפוזיות וללא שום עניין מיוחד. ויקטור מתקבל באהבה מצד כל האחים שלו. היוצרים עשו כאן מהלך מבריק ולא מורגש שעשה טוב לכל הצדדים: גם לצופים וגם לדמויות. שאפו.

כמו תמיד, גם בעונה הזו חמש (איידן גלאגר) פשוט מתעלה ברמתו על כל האחים, כולל ה”דרורים”, הן מבחינת תפקיד המפתח שלו (הוא בסך הכול רצה לצאת לפנסיה בגיל 13 אבל הנחיתו עליו עוד אפוקליפסה, נו שוין) והן מבחינת איכויות המשחק שלו. גלאגר מתנהל כשחקן ותיק, ולעתים נדמה שדווקא הקאסט המבוגר יכול ללמוד ממנו טריק או שניים. שחקן פשוט מעולה.

נוסף על כך, אנחנו מקבלים את לות’ר, האח הגדול והלא יוצלח במעטפת מאוד מאוד רגישה. אחד(טום הופר – ״משחקי הכס״) מפגין יכולות משחק לא רעות בכלל, ולעיתים הרגשתי סימפתיה לבחור המגודל (פיזית ורגשית) כמו שלא הרגשתי באף עונה. בינו לבין אחת הדרוריות מתפתח סיפור אהבה סטייל רומיאו ויוליה שמהווה את נקודת האתנחתה בכל הסיפור המשוגע של האקדמיות

דווקא אליסון היא זו שעוברת את התהליך הכי כואב ולא פשוט העונה, ובינינו – גם הכי מעצבן. היא הופכת לסוג של ביץ’, על סף הנבלית. בהמון סיפורים גיבור הופך לנבל, אבל הפעם זה נראה מאולץ ולא אותנטי. משהו ביכולות שלה עדיין לא אפוי, בייחוד כשצופים בה לצד חמש וקלאוס (איידן גלאגר ורוברט שיהן, המצוין כשלעצמו).

היחסים בעונה השלישית בתוך משפחת המטריה ובינם לבין הדרורים מאוד מאוד מורכבים. האירועים השונים של העונה מתרחשים בעיקר בלוקיישן אחד, עם סיפור אחד מהודק ובריחות קלות לסיפורי צד קצרים וכאלה שמתקשרים באופן מיידי לעלילה, בשונה, למשל, מ”דברים מוזרים” 4, שבה קיבלנו כמה וכמה קווי עלילה יחד עם פרקים מאוד (מאוד) ארוכים.

“אקדמיית המטרייה”, גם בעונתה השלישית, היא מוצר מהודק שיודע בדיוק מה הוא רוצה להוציא מהצופים שלו ומעצמו. גם אם בשני הפרקים האחרונים היא מאבדת מעט גובה, והסיום שלה קצת מוזר, אפילו בהשוואה למוזרות שלה עצמה. היא מספקת בידור קומיקסי בוגר שכל כך חסר לי, באופן אישי, בטלוויזיה. צריך רק לצפות בסצנה הראשונה של הפרק הראשון (שכבר הפכה לטרנד חיקוי מטורף בטיקטוק), ואתה כבר מבין לאן הגעת. אם הייתי צריך לתאר מהי האקדמיה בשבילי, הייתי אומר שהיא שילוב של ההומור של מארוול והאפלוליות של דיסי. “היי, יש אפוקליפסה, אבל בואו רגע נעשה איזה ריקוד קבוצתי”.

ב׳חנויות׳ של גיבורי העל בשלל רשתות הסטרימינג, אפשר למצוא על המדפים המון מוצרים טובים יותר וטובים פחות. לפעמים ישנם כאלה שנשכחים ב’מאחורה’ (טעות מכוונת) של המדף ומעלים אבק אבל הם עדיין בתוקף. זו “אקדמיית המטרייה” בשבילי. קצת שכחנו ממנה ושכחנו מה הטעם שלה (כי קורונה וזה), אבל כששמו אותה על השולחן שלנו וטעמנו ממנה – היא טעימה כל כך שבא פשוט לרקוד!

ציון בסולם גיקלופדיה: 8/10. חמש, קלאוס, ״פוטלוס״ וכל השאר.