מתוך Paper Mario: The Thousand-Year Door | צילום באדיבות נינטנדו
בשנת 2020 הוציאה נינטנדו את המשחק Paper Mario: The Origami King, בו גילמנו את מריו כמובן, אבל בגרסת האוריגמי שלו ושל שאר החברים. הביקורות ברחבי הרשת היללו אותו, ובצדק. הוא היה שינוי מרענן והוכיח בפעם האלף שנינטנדו תמיד יודעת להמציא מחדש את עצמה וגם את דמותו של מריו. בנינטנדו ראו כי טוב, ועכשיו אנחנו מקבלים חידוש למשחק נוסף ברצף החידושים האחרונים, הפעם למשחק הקודם בסדרה. המשחק Paper Mario: The Thousand-Year Door, שיצא בשנת 2004 לקונסולת הגיים קיוב, שהלכה ודעכה עד שמתה ב־2007.
בעקבות מכתב ומפת אוצר שקיבל מהנסיכה פיץ’ מריו מוצא את עצמו בעיר נמל בשם רוגפורט (Rogueport). הוא מגלה כי פיץ’ נחטפה (כמה מפתיע), ובמקביל למסע השנתי וההירואי שלו להצלתה, הוא יוצא לחפש שבעה כוכבי קריסטל מיוחדים שבעזרתם הוא יוכל לפתוח את דלת אלף השנה ולמצוא את האוצר המסתורי. מכאן והלאה יפגוש מריו דמויות הזויות ומצחיקות וכאלה שיצטרפו אליו למסע ויסייעו לו בקרבות ובחיפושים. כמו בשאר משחקי הסדרה, הוא מצטייד בפטיש בסיסי כדי למצוא מקומות נסתרים ולהילחם באויבים.
כמי שחרש על מלך האוריגמי והתמכר אליו, אני יכול להעיד שהחידוש ל”דלת אלף השנה” אומנם לא עומד בסטנדרטים שלו, אבל בהחלט קרוב אליו מבחינת איכות המשחקיות והכיף שמתלווה אליה. לא שיחקתי בגרסה הישנה של המשחק ולכן אני לא יכול לערוך השוואה בין שתי הגרסאות, לפחות מנקודת המבט שלי. לצורך הביקורת צפיתי בסרטונים ביוטיוב, והשיפור אכן ניכר, בעיקר ברמת הגרפיקה, שחודדה עד דק, ולכן הצבעים חיים יותר והעולם של מריו מעולם לא נראה טוב יותר. כמיטב המסורת הנינטנדואית המשחק מתנהל בצורה של דיאלוגים מצחיקים, שנונים וקצרים.
כמו תמיד לב ליבו של Paper Mario: The Thousand-Year Door הוא מערכת הקרבות. במהלך המסע שלכם תיתקלו בכל מיני אויבים בצורת קופות וגומבות וכל השאר. במהלך הקרבות תוכלו לשפר יכולות, להגדיל את מכסת החיים שלכם ולהרוויח מטבעות. הקרבות נערכים על במת תיאטרון, עם קהל וכל השואו, והם מתנהלים בתורות, כשבכל פעם תוכלו לבחור בחברים שאספתם בדרך כדי שיילחמו לצידכם. לכל אחד מהם יכולות משלו והם יעזרו לכם לצלוח את הקרבות במינימום פגיעות. בסך הכול מערכת הקרב פשוטה למדי ולא מצריכה אסטרטגיה מיוחדת, בייחוד בהשוואה למלך האוריגמי, שם העניינים כבר היו מאתגרים הרבה יותר.
הייחודיות של “דלת אלף השנה” מצויה ביכולת העל זמנית שלו להיות משחק שמבטיח הנאה גם לשחקנים הוותיקים שמכירים אותו מימי הגיים קיוב וגם לשחקנים חדשים, כמוני, שהתאהבו בסגנון האוריגמי במשחק הקודם. יחסית לנינטנדו אלה משחקים מאתגרים וממכרים אבל לא מתישים ושומרים על קלילות עם אחלה של גרפיקה צבעונית, מוזיקה חביבה ומשחקיות נהדרת. אולי לא מדובר בפסגת היצירה של הגיימינג, אבל למי שמחפש משחק רגוע וצ’יל – הוא בהחלט מומלץ.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
מתוך Paper Mario: The Thousand-Year Door | צילום באדיבות נינטנדו
בשנת 2020 הוציאה נינטנדו את המשחק Paper Mario: The Origami King, בו גילמנו את מריו כמובן, אבל בגרסת האוריגמי שלו ושל שאר החברים. הביקורות ברחבי הרשת היללו אותו, ובצדק. הוא היה שינוי מרענן והוכיח בפעם האלף שנינטנדו תמיד יודעת להמציא מחדש את עצמה וגם את דמותו של מריו. בנינטנדו ראו כי טוב, ועכשיו אנחנו מקבלים חידוש למשחק נוסף ברצף החידושים האחרונים, הפעם למשחק הקודם בסדרה. המשחק Paper Mario: The Thousand-Year Door, שיצא בשנת 2004 לקונסולת הגיים קיוב, שהלכה ודעכה עד שמתה ב־2007.
בעקבות מכתב ומפת אוצר שקיבל מהנסיכה פיץ’ מריו מוצא את עצמו בעיר נמל בשם רוגפורט (Rogueport). הוא מגלה כי פיץ’ נחטפה (כמה מפתיע), ובמקביל למסע השנתי וההירואי שלו להצלתה, הוא יוצא לחפש שבעה כוכבי קריסטל מיוחדים שבעזרתם הוא יוכל לפתוח את דלת אלף השנה ולמצוא את האוצר המסתורי. מכאן והלאה יפגוש מריו דמויות הזויות ומצחיקות וכאלה שיצטרפו אליו למסע ויסייעו לו בקרבות ובחיפושים. כמו בשאר משחקי הסדרה, הוא מצטייד בפטיש בסיסי כדי למצוא מקומות נסתרים ולהילחם באויבים.
כמי שחרש על מלך האוריגמי והתמכר אליו, אני יכול להעיד שהחידוש ל”דלת אלף השנה” אומנם לא עומד בסטנדרטים שלו, אבל בהחלט קרוב אליו מבחינת איכות המשחקיות והכיף שמתלווה אליה. לא שיחקתי בגרסה הישנה של המשחק ולכן אני לא יכול לערוך השוואה בין שתי הגרסאות, לפחות מנקודת המבט שלי. לצורך הביקורת צפיתי בסרטונים ביוטיוב, והשיפור אכן ניכר, בעיקר ברמת הגרפיקה, שחודדה עד דק, ולכן הצבעים חיים יותר והעולם של מריו מעולם לא נראה טוב יותר. כמיטב המסורת הנינטנדואית המשחק מתנהל בצורה של דיאלוגים מצחיקים, שנונים וקצרים.
כמו תמיד לב ליבו של Paper Mario: The Thousand-Year Door הוא מערכת הקרבות. במהלך המסע שלכם תיתקלו בכל מיני אויבים בצורת קופות וגומבות וכל השאר. במהלך הקרבות תוכלו לשפר יכולות, להגדיל את מכסת החיים שלכם ולהרוויח מטבעות. הקרבות נערכים על במת תיאטרון, עם קהל וכל השואו, והם מתנהלים בתורות, כשבכל פעם תוכלו לבחור בחברים שאספתם בדרך כדי שיילחמו לצידכם. לכל אחד מהם יכולות משלו והם יעזרו לכם לצלוח את הקרבות במינימום פגיעות. בסך הכול מערכת הקרב פשוטה למדי ולא מצריכה אסטרטגיה מיוחדת, בייחוד בהשוואה למלך האוריגמי, שם העניינים כבר היו מאתגרים הרבה יותר.
הייחודיות של “דלת אלף השנה” מצויה ביכולת העל זמנית שלו להיות משחק שמבטיח הנאה גם לשחקנים הוותיקים שמכירים אותו מימי הגיים קיוב וגם לשחקנים חדשים, כמוני, שהתאהבו בסגנון האוריגמי במשחק הקודם. יחסית לנינטנדו אלה משחקים מאתגרים וממכרים אבל לא מתישים ושומרים על קלילות עם אחלה של גרפיקה צבעונית, מוזיקה חביבה ומשחקיות נהדרת. אולי לא מדובר בפסגת היצירה של הגיימינג, אבל למי שמחפש משחק רגוע וצ’יל – הוא בהחלט מומלץ.
שילוב מושלם של נוסטלגיה וחדשנות
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
