“סולו לבלינג” היא מאנווה (המקבילה הקוריאנית לסדרות מנגה) שראתה אור בין השנים 2016–2017. כשמונה שנים לאחר צאתה עובדה לסדרת אנימה שעונתה הראשונה כללה 12 פרקים. עונה שנייה, אגב, כבר הוכרזה רשמית.

העולם של “סולו לבלינג” זהה לעולמנו פרט להבדל מרכזי אחד – ביום בהיר נפתחו בו שערים לממדים מקבילים והחלו להיכנס דרכם מפלצות. האנושות החלה להילחם נגדן, וחלק מהאנשים עברו “התעוררות” שהעניקה להם כוחות על, בדומה למשחקי “מבוכים ודרקונים”, וכעת הם נקראים “ציידים”. עוצמת הציידים נמדדת על סקאלה שנעה בין S (הכי חזק) ל־E (הכי חלש). באופן דומה מדורגים השערים לממדים המקבילים, הנקראים “מבוכים”, ולאחר שהורגים את הבוס באותו מבוך, הוא נסגר ונמנעת הסכמה שמפלצות יעברו ממנו לעולם.

הגיבור שלנו, סונג ג’ין-וו, הוא צייד מדרגת E הנכנס למבוכים אלה תוך סיכון לחייו כדי להרוויח מספיק כסף למימון הלימודים של אחותו והטיפול הרפואי של אימו, ששקועה בתרדמת. סונג ג’ין-וו אינו סתם צייד מדרגת E, אלא הצייד הכי חלש מבין כל ציידי E, והוא הוכתר כ”צייד הכי חלש בעולם”. אולם כל החוקים משתנים ועולמו מתהפך כאשר… רוצים לדעת עוד? תצטרכו לצפות באנימה. לא רק בגלל העלילה המעניינת, אלא פשוט כי זה הדבר הכי טוב שתצפו בו. קיבלתי הרבה המלצות על הסדרה, אך עד שצפיתי בה בעצמי לא הבנתי עד כמה היא טובה. פרק אחר פרק היא שומרת על רמה גבוהה מאוד מבחינת בניית עולם, עלילה, אנימציה, אקשן ופסקול. מתוך 12 הפרקים לא היה אחד שהיה פחות ממעולה לדעתי, והסיבה היחידה לא לצפות בסדרה היא סלידה מאלימות ודם, ויש הרבה מהם. בעודי מנסה לחשוב מה עוד ניתן לכתוב כדי לגרום לכם ללכת לצפות ב”סולו לבלינג”, הבנתי שכל מילה נוספת מיותרת, ולכן אסכם בשלוש מילים: לכו לצפות מייד.

מעולה. אין מילה אחרת.