אם יש לכם סוג של דז’ה וו, ובכן, יש בזה משהו. פריימאייפ דומה מאוד למאנקי, הפוקימון שקדם לו. ההבדל הבולט ביותר הוא שפריימאייפ איבד את הזנב שהיה לו בתור מאנקי. הוא עצבני יותר ממאנקי – יעיד על כך הווריד הפועם במצח שלו. פנים האוזן שלו ורודות, לא חומות, וכל הידיים והרגליים שלו צבועות בחום, ולא רק הקצוות. בשונה ממאנקי, האצבעות של פריימאייפ כבר לא מוגדרות, וכפות ידיו עטופות בשכבות של רקמות ריכוך כמו כפפות אגרוף, רק שבמקרה שלו הרצועות והגידים שמובילות לאצבעות שלו (שנמצאות תחת כל השכבות האלה) הפכו למסוידות ומעוצות, ולכל אגרוף שהוא נותן יש עוצמה של סלע שמוטח על הראש. על כל גפה יש לו משקולות מתכת – טכניקת אימונים מיושנת מתקופת יפן הפיאודלית. החוטם החזירי, אגב, לא נעלם.

הידיים של פריימאייפ ארוכות מהרגליים שלו, ואוי לאויב שלא ישים לב לזה. הם חיים בלהקות גדולות, אך הלהקה יכולה למנות זכרים בלבד או נקבות בלבד. לעיתים קרובות הם נלחמים זה בזה עבור טריטוריות ומשאבים, וברוב המקרים המלחמות נגמרות במחיקה מוחלטת של אחת הלהקות.

המזג החם של פריימאייפ הוא ללא ספק מכשול בכל הנוגע לרבייה. הזכרים והנקבות דומים מאוד, פרט לעובדה שהנקבות במין הזה מעט יותר גדולות וחזקות מהזכרים (אחרת לא הייתה להן אפשרות לברור בין הזכרים הטובים יותר). כאשר עונת הרבייה מתקרבת, להקות של זכרים יבקרו טריטוריות של להקות נקבות. טקס שלם שמכריח פריימאייפים זכרים לשמור על קור רוחם מתרחש, ולאחר מכן הזכרים מסתלקים. הנקבות יטילו ביצה אחת עד שתי ביצים בתטולה, ובכך תוכל להקת נקבות להכפיל את גודלה עם מאנקי חדשים ותגרש מעליה את הזכרים, ואלה יצאו לחפש להקה משלהם (או יקימו אחת).

להתראות בפוקימון הבא!