אז אולי כבר שמתם לב, אבל סוגימורי (Sugimori, המעצב של 151 הפוקימונים המקוריים) אוהב מאוד לעבוד עם סרגל צבעים של חאקי־בז’־קרמל. ראינו את זה אצל מיאו, פרסיאן, מיאות’, ניינטיילס, פיג’יוט (על שאר צורותיו), רטיקייט ועוד רבים וטובים. מאנקי לא שונה מהם. צבעו שמנת, והקצוות של גופו (הידיים, רגליים, הזנב, ופנים האוזן) טבולים בצבע חום.

יש להם אוזניים של חתול, וכל הגוף שלהם דחוס בצורה קומפקטית לכדור. כלוב הצלעות שלהם כה צפוף, שהוא למעשה מתפקד כשריון של ממש. הגולגולת הפחוסה שלהם יושבת עמוק בין הכתפיים, הצוואר שלהם למעשה לא קיים ועמוד השדרה מכופף מעט קדימה לכדי גיבנת עגולה. עצמות הידיים והרגליים שלהם עבות וחזקות במיוחד, מכיוון שהם ידועים בפרצי הזעם שלהם. כשהם מתחילים לצרוח ולתקוף, פעמים רבות הם יתקפו אפילו זה את זה בלי להבחין בכלל מי עומד מולם, מה שגורם להם ליפול מעצים לעיתים קרובות. כשאתה חי על עצים, אתה לא יכול להרשות לעצמך לאבד את היכולת לטפס – ולכן הם עמידים מאוד למכות יבשות.

הזנב שלהם, שאורכו כפול מאורך גופם, מאפשר להם להיתלות עליו ממש כמו זרוע שלישית, אבל מסוגל לבצע גם פעולות עדינות, כמו קטיפת פירות מענפים עדינים שכנראה יישברו אם הם ינסו לטפס עליהם. הם צמחוניים לחלוטין, ולמעשה אין להם כל יכולת לעכל בשר.

אם צפיתם באנימה “דימון סלייר” או אם אתם גרים בחיפה (רחמנא ליצלן) אתם ודאי כבר מכירים את הדימוי שניתן לחזירי בר כלא צפויים ועצבניים. למאנקי יש אף חזיר, ככל הנראה כאפיון עיצובי לפוקימון מאוד לא צפוי ומאוד אגרסיבי. יחד עם זאת, הוא גם רגיש מאוד – הוא מסוגל להריח אוכל ממרחק שני קילומטרים ולאתר אויבים בקלות רק בזכות הרחה.