מי שעקב אחרי ה־MCU יודע שכל הסיפור התחיל עם דמותו של איירון מן. טוני סטארק, בגילומו של רוברט דאוני ג’וניור, היה גאון שנפל, התרסק ואז המציא את עצמו מחדש. הנוסחה הזאת – נפילה, כישלון ואז קאמבק מפואר – מתאימה מאוד גם למותג Battlefield. אחרי תקופה ארוכה שבה הסדרה איבדה את הזוהר שלה, מגיע עכשיוBattlefield 6  עם הבטחה להחזיר את המותג לימי תהילתו.

Battlefield 2042: נפילה כואבת

כדי להבין את הקאמבק, צריך לחזור חמש שנים אחורה, לנובמבר 2019, כאשר השיקה חברת DICE השוודית את Battlefield 2042 – משחק שנכנס מייד לספרי ההיסטוריה אך מהסיבות הלא נכונות: ערמות של באגים, היעדר מצב קמפיין, איזון שבור לחלוטין ותחושת כאוס שהצליחה להוציא מכליהם גם את המעריצים הכי נאמנים. זוכרים רחפות מטפסות על בניינים כאילו הן ספיידרמן מכני? זוכרים את ההרס המגוחך? זה היה קו פרשת המים – המשחק התרסק, והקהילה נטשה.

באותו רגע היה ברור ל־EA ול־DICE שאם הם רוצים להציל את המותג, עליהם להביא שינוי אמיתי. לא עוד טלאי על טלאי, אלא משחק שבנוי נכון מהיסוד עם חוויה שלמה ועשירה. לשם כך גויסו כמה סטודיואים, כל אחד הופקד על חלק אחר, מתוך מטרה אחת – לספק מוצר גמור ומלוטש ולא אכזבה מהדהדת.

הקמפיין – קולנועי, אבל חלול

Battlefield 6 מגיע עם קמפיין חדש שמכניס את השחקנים לשנת 2028, לעולם שבו נאט”ו מתפרקת וצבא פרטי בשם Pax Armata מרים את ראשו. המשימות לוקחות אותנו לניו יורק, למצרים, לגיאורגיה ולטג’יקיסטן – זירות קרב מגוונות שמנסות ליצור תחושה של איום גלובלי מתמשך.

על הנייר מדובר בעלילה בעלת פוטנציאל גדול – אזהרה למה שעלול לקרות אם בריתות בין־לאומיות יתמוטטו וצבאות פרטיים ישתלטו על הבמה, בסגנון כוח וגנר. בפועל הסיפור לא באמת מצליח לרגש. נדרשו לי בערך שלוש וחצי שעות לסיים את הקמפיין, ובסופו לא ממש היה לי אכפת מהנבל הראשי או מהמניעים שלו. למה Pax תוקפים כל מה שזז? לא ברור.

עם זאת, אי אפשר לקחת מהקמפיין את הצד הקולנועי – וכאן Battlefield 6 מצליח בגדול. רמת הדיבוב גבוהה, והשחקנים מצוינים מכניסים דרמה אמיתית לכל דיאלוג. הסביבות נראות כאוטיות, מלאות פיצוצים ועשן ומלוות בתחושה שאנחנו באמצע סרט מלחמה הוליוודי. זה יוצר חוויית “בליץ” אמיתית – הרבה אקשן, הרבה רעש והמון רגעים שבהם אתם פשוט נבלעים בשדה הקרב.

הלב של המשחק: ה־Multiplayer

למען האמת, הקמפיין הוא רק פתיח. מה שמעניין בבאטלפילד זה המולטיפליי. ב-Battlefield 6 הוא זוכה לטיפול יוצא מן הכלל. כבר ביום ההשקה שמונה מצבי משחק שונים היו זמינים, ועוד שישה לפחות מתוכננים להגיע בהמשך – שניים מהם כבר אושרו רשמית. הם נותנים לשחקנים מגוון עצום, כך שכל אחד יכול למצוא את הסגנון שמתאים לו.

הייחודיות כאן באה לידי ביטוי בכך שגם מי שלא שולט במכניקה של FPS ברמה גבוהה ירגיש מתוגמל. המשחק מדגיש פעולות חיוביות, כמו עזרה לקבוצה, תמיכה בלוגיסטיקה או תפיסת נקודות, ולא רק יחס ההריגות/מיתות. זה שינוי מרענן שגורם גם לשחקנים מתחילים להרגיש שהם תורמים.

וכמובן, אי אפשר לדבר על המשחק בלי להזכיר רכבים. החל מטרקטורונים וג’יפים קלים, דרך טנקים מסיביים ועד מסוקים ומטוסי קרב – הכול כאן. לפי דעתי, השליטה ברכבים מעט כבדה מדי, אפילו בטרקטורונים, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

טכנולוגיה ויציבות – סוף־סוף!

אם היה משהו ש־2042 הרס עבור השחקנים את האמון במותג, זו היציבות. לכן הופתעתי מאוד לגלות שב־Battlefield 6 כמעט ואין באגים. שיחקתי על PS5, ולא נתקלתי בשום דבר רציני שגרם לי לעצור או להתעצבן.

יתרון ענק נוסף הוא שכמעט כל דבר במשחק ניתן להריסה. אין מקומות “בטוחים” להתחבא בהם, ולכן הקרבות דינמיים מאוד. אתם תמיד בתנועה, תמיד מחפשים מחסה חדש ותמיד נדרשים לחשוב מחדש על האסטרטגיה שלכם.

גם השרתים הפתיעו לטובה: זמן ההמתנה ללובי כמעט לא חצה את 10 השניות, והחיבור נשאר יציב גם בקרבות עם עשרות שחקנים. עבור משחק שלEA  מדובר בהישג לא קטן.

השורה התחתונה

לא מדובר במשחק מושלם. הקמפיין קצר מדי והעלילה שלו חלשה, ולעיתים יש פה ושם בעיות טקסטורה קטנות. אבל מדובר בקאמבק מרשים: משחק שמחזיר את המותג למסלול בזכות מולטיפלייר עשיר, מגוון, מתגמל וכיפי. אחרי שנים של אכזבות, Battlefield סוף־סוף נותן תחושה שמישהו באמת הקשיב לשחקנים. האם זה מספיק כדי להחזיר את אמון הקהילה לטווח הארוך? ימים יגידו. אבל נכון לעכשיו זהו משחק מרשים מאוד שמחזיר את אחת הסדרות האהובות ביותר לזירה המרכזית.