תחביב משחקי הקופסה בישראל הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. רבים משחקים בבתים עם המשפחה או עם חבורות קבועות, אבל יש גם מי שמחפשים לצאת מהשגרה ולפגוש שחקנים חדשים במרחבים ייעודיים – בתי קפה, חנויות משחקים ואפילו ברים שכונתיים הפכו למוקדי מפגש עבור קהילת השחקנים ההולכת וגדלה. “קומדי גיימס” הוא מיזם חדש יחסית ב”בר 65″ ברמת גן, שמארח אחת לחודש ערבי משחקי קופסה קלילים עם הרבה צחוק ובירה. שוחחתי עם דור אדרי, בן 39 מתל אביב, האיש מאחורי המיזם שיספר איך הכול התחיל – ולאן זה עוד עשוי להתגלגל.

מורן: איך הגעת לרעיון להקים את “קומדי גיימס”?

דור: לפני כעשור טיילתי בעולם והשתתפתי בכל מיני אטרקציות, בהן פאב קוויזים. נהניתי מאוד מהחוויה וחשבתי שזה בילוי נהדר וחבל שהוא לא קיים בארץ. במשך כמה שנים ישב לי בראש הרעיון להריץ פאב קוויזים בעצמי, ובהתחלה ארגנתי חידונים מקומיים במסיבות רווקים לחברים. רק ב־2021 החלטתי להפוך את “קומדי קוויז” למיזם מקצועי. בעברי גם עבדתי בחדר בריחה מפורסם בשם “אלנבי 28” בתור מפעיל ושחקן בדמות בשם בוריס. שם נחשפתי לאהבה הגדולה של הקהל המקומי לחדרי בריחה, וחשבתי לעצמי – אם הקונספט הזה הצליח בארץ לאורך שנים ויש סביבו תשוקה, יכול להיות שזה סוג הבילויים שהקהל הישראלי מתחבר אליו וכדאי להשקיע בו יותר.

אם להיות כן לרגע, אני מקנא באופי של החידונים שאני מריץ, ולפעמים הייתי שמח להיות בצד השני של הקהל ולחוות את החוויה איתם. דווקא מתוך הצורך האישי להיות חלק מהקהל, נולד לי הרעיון להרים ערבי משחקי קופסה אחת לחודש, ואולי אפילו פעמיים בחודש בהמשך הדרך. המיזם חדש יחסית – התחלתי להריץ את “קומדי גיימס” רק לפני חמישה חודשים.

מורן: ומאיפה בא השם?

דור: קומדיה היא תחום שאני אוהב ומתחבר אליו מאוד ושואף לעסוק בו או לשלב אותו בכל דבר שאני עושה. יש לי חלום להיות קומיקאי בעצמי ואולי לכתוב מערכונים לטלוויזיה בעתיד. ההומור הוא ביטוי לאופי שלי ולמה שאני, ואני מביא אותו לחידונים גם במטרה לאזן את החידון מצד אחד ולהפיח בו חיים וייחודיות מצד שני, בשונה מפאב קוויזים שהשתתפתי בהם בעבר. מכיוון ששם זה עובד טוב, לא ראיתי שום סיבה שזה לא יעבוד גם בערבי משחקי הקופסה.

מורן: איך נראה ערב המשחקים – גם מבחינת לוגיסטיקה וגם מבחינת אווירה?

דור: ערב המשחקים מתקיים ב”בר 65″ ברחוב ז’בוטינסקי 65 ברמת גן. כל המקום עומד לרשותנו. הישיבה מתאפשרת גם בפנים וגם בחוץ מ־20:00 עד 23:30. יש אוכל ושתייה. ברקע יש מוזיקה שנותנת אווירה, והיא לא חזקה או מפריעה ליושבים. אם בחידוני “קומדי קוויז” למיניהם אני נע בין ברים שונים ולא צריך לסחוב הרבה ציוד, “קומדי גיימס” מחייב אותי להתנהל מבר קבוע. בפועל, מכיוון שרכשתי המון משחקים, אני לא יכול לסחוב אותם ממקום למקום, ולכן המשחקים שמורים לי בבר, ואני שמח מאוד על שיתוף הפעולה. יש לי חיבה גדולה מאוד למקום וקשרים טובים, כי זה היה אחד הברים ששמח תמיד לארח את החידונים ונהיה סוג של הפאב השכונתי שממנו בחרתי לנהל את ערבי המשחקים. ערב המשחקים הוא דו־לשוני. אומנם חלק גדול מהקהל דובר עברית, אבל גם יש מיקס של דוברי אנגלית, ולכן המשחקים נגישים גם לדוברי האנגלית.

אני אוהב מאוד את האווירה והזרימה בערב זה. אני קורא לזה “רויאל ראמבל”, כי נדמה לי שכולם משחקים נגד כולם. אנשים מרגישים חופשיים מאוד לעבור בין שולחנות ומשחקים ולהכיר אנשים. אני רואה בערב זה אוטופיה כזאת של בילוי בבר, מעין חוויה שדומה לאכסניות והוסטלים בחו”ל, שבהם אפשר לפנות זה לזה בצורת חופשית. מי שרוצים להיות עם הקבוצה שלהם – זה גם סבבה לגמרי, ולא מפריעים להם. לדעתי, יש הכול לכולם מבחינת סגנון המשחקים, גם הכי קלים להבנה וגם משחקים מורכבים של שעה, גם משחקים ספורטיביים ומצחיקים וגם אסטרטגיה ושיתוף פעולה.

מורן: אילו משחקים פופולריים יותר בערב כזה ואילו פחות?

דור: “שם קוד” הוא בהחלט אחד הפופולריים, מכיוון שהוא חברתי מאוד וממש אחלה משחק. קניתי גם את גרסת “שם קוד סימפסונס” בעקבות ההצלחה והרצון לחוויה חדשה, משעשעת ומגניבה. אני מציע הרבה את המשחק wavelength, כי לדעתי הוא קצת דומה ויותר מעניין, הדבר הבא לדעתי, וגם כי אני מעדיף שיחוו חוויה חדשה ושונה. “קטאן” גם פופולרי. את “טאקו, חתול, עז, גבינה, פיצה” אני מציע כי הוא פשוט ומצחיק מאוד – היחיד שקניתי פעמיים, אגב. אבל באופן כללי הערב מגוון מאוד ויש כל כך הרבה משחקים וסגנונות, ללא חלוקה ברורה. יש אפילו חבורות קבועות שמגיעות ומשחקות “דיקסיט”, “איש זאב ללילה אחד” ו”מאפייה”. האמת היא שבינתיים אני הכי מתחרט שקניתי “בינגו” לשם הנוסטלגיה, ואני מקווה שהוא עוד ישוחק.

מורן: אילו רעיונות עתידיים היית רוצה להוציא לפועל בעתיד?

דור: יש המון רעיונות, האמת. אני מקווה שבעתיד יהיו יותר ערבים בעלי נושאים מרכזיים, גם במשחקי קופסה וגם בחידונים. כבר היום אני רואה את עצמי משלב רעיונות קיימים ממשחקי קופסה ושעשועוני טלוויזיה וממזג אותם לקונספט של החידון, אבל אני גם שואף לעשות את ההפך, כלומר לשלב רעיונות מהחידונים בערבי משחקי הקופסה בצורת הפעלה חברתית מצחיקה בסיום הערב. יש מחשבה גם לחבר קונסולת משחקי רטרו משנות ה־80 וה־90 ללא ווליום, לטובת אנשים שמתחברים גם לקונספט הזה.

אני מפתח משחק מסיבות קטן שבו זורקים קוביות ועושים דברים מצחיקים, לפי מה שמורות הקוביות. אני שואף גם להזמין מפתחי משחקים מקומיים כדי ללמד את המשחקים החדשים שלהם, ואפילו לערוך ערבים לרווקים ורווקות עם החידון הקלאסי בגרסה מעט מקוצרת בהתחלה וזמן חופשי למשחקי קופסה חברתיים. בקיצור, יש הרבה שיתופי פעולה מעניינים מאחורי הקלעים ורצון לגדול.

מורן: מה היית רוצה שהקהל ייקח איתו מערב משחקי הקופסה?

דור: המסר העיקרי שאני מעביר לקהל הוא לא לקחת את הערב ברצינות, ובעיקר לבוא ולשתף את החוויה עם חברים. כשאני אומר “לא לקחת ברצינות”, אני מתכוון לא להיות אובר תחרותיים או לחשוב בצורה לוגית מדי. באופן כללי, אני שמח מאוד שהקהל משתף פעולה ולפעמים אפילו חוזר שוב ושוב. אם הקהל הגיע לערב נטול דאגות, בילה, צחק, הכיר אנשים חדשים ונהנה, השגתי את היעד שלי. חשוב לי להדגיש שאין קהל טיפוסי ספציפי גם בערב חידונים וגם בערב משחקי קופסה, הערבים פונים לכולם – לא רק לחובבי גיק-קולטשר או חכמולוגים מקצועיים – אלא לקשת רחבה של משתתפים עם אישיויות וסגנונות שונים. מגוון הגילים רחב, והתפלגות המינים מאוזנת למדי – ואפילו יש ייצוג נשי גבוה מהצפוי, מה שמשמח אותי במיוחד.

לדף האירועים של דור:

http://comedyquiz.net/?ref=ulpcoysf

תודה רבה לדור אדרי על הראיון, ולבת זוגתו קלאודיה ארנה.