תמונה באדיבות "דב לדעת"

תודה רבה ל”דב לדעת” על העותק לביקורת.

משחק הקופסה “חרטטוני” מבוסס על שעשעון אינטרנטי בעל אותו השם בכיכובם של אור בוטבול ועומרי הכהן, שני יוצרי תוכן ישראלים שהגו את הרעיון לשעשועון החדש, שבו מתחרה עומרי באורחים מפורסמים מתחלפים (כמו מאיה ורטהיימר, ליאור אשכנזי ועידן אלתרמן) במטרה לקבוע מי החרטטן או המאלתר הטוב יותר מבין השניים. משחק הקופסה מיועד לשני שחקנים ויותר בני 9 ומעלה, והוא אורך כרבע שעה.

מהלך המשחק

ראשית בוחרים מי המנחה ומי המתמודד בסיבוב. המנחה שולף את אחד הקלפים (כל קלף מכיל 15 שאלות) ו”יורה” את השאלות, ועל המתמודד לענות תשובה לא נכונה לשאלה שנשאלה, בתנאי שהוא נשאר בקטגוריה. לדוגמה: לשאלה “מהו צבע השמיים?” אפשר לענות “סגול”, אך לא “מחוספס”, כי אין בכלל צבע כזה (מחוספס היא מילת תואר ולא צבע). בסיום מחליפים תפקידים. הסיבוב נגמר אחרי שכל מתמודד שימש מנחה לפחות פעם אחת. בסיום הסיבוב סוכמים את הניקוד וקובעים מי המנצח.

לחרטטנים מצטיינים ישנן אפשרויות משחק נוספות המופיעות על כרטיסייה נוספת אחרת:

  • החזק שורד – במשחק בשלושה שחקנים ויותר המנחה בוחר את התשובה המוצלחת ביותר מבין התשובות של כל המתמודדים.
  • מוקשים – לכל מתמודד יש שתי הזדמנויות לזרוק חפץ (לא כואב) מאותו סוג על אחד המתמודדים כדי להכריח אותו להחליף את התשובה שלו לתשובה אחרת במקום הראשונה.
  • בלבול כפול – מחליטים מראש על סימן מוסכם שאם המנחה עושה על המתמודד לענות תשובה אמיתית לשאלה במקום לא נכונה, כמו בדרך כלל.
  • כרטיסיית “קשה במיוחד” – ישנן 5 כרטיסיות אדומות עם שאלות מבלבלות במיוחד שאפשר להשתמש בהן מתי שרוצים.

איכות ההפקה

קופסת המשחק קטנה מאוד והכרטיסיות מודפסות הן. הקופסה והכרטיסיות בגודל סטנדרטי, בהשוואה למשחקים אחרים כמו “חדרי בריחה” או “סימילו” של חברת הקובייה. הוראות המשחק כתובות על גב הקופסה. יחסית למשחק המבוסס על שעשעון אני מרוצה מהאיכות.

איורים

המשחק מורכב מכרטיסיות כתומות שעליהן כתובות שאלות בפונט שחור ומכרטיסיות אודמות שעליהן כתובות שאלות בפונט לבן (קלפים “קשים במיוחד”). על הגב של כל כרטיסייה מופיע הלוגו של “חרטטוני” בצורה בולטת. לא הרגשנו קושי בכל הנוגע לבחירת גדלי הפונט, צבע הפונט או צבע הרקע, וניכר שנעשתה עבודה מצוינת בהיבט זה.

הבנת המשחק

המשחק בכלל לא קשה להבנה – יש לענות תשובות לא נכונות בתנאי שהן נשארות באותה הקטגוריה שבה עוסקת השאלה. גם אם בוחרים ב”אתגרים הנוספים” לא מוסיפים סיבוך מסוים למשחק שגורם לאי הבנת השעשעון – הכול מוסבר בצורה מספקת בכרטיסיות ובגב הקופסה.

רמת הקושי

במהלך המשחק נתקלנו בשאלות שבהן יש מילים לא ברורות לאף אחד מאיתנו (כמו “צ’ילבה”) ובשאלות שאף תשובה עליהן לא תספק את המנחה (כמו “האם יש חייזרים?”), שיוצרות בלבול ואי הסכמה בין המשתתפים. לכן הייתי אומר שהקושי עלול לנבוע מאוצר מילים דל או מהבנה לקויה של המושגים או אפילו השאלות עצמן, אך מכיוון שיש 750 שאלות במשחק, כמה שאלות לא ברורות פה ושם לא מעלות במיוחד את רמת הקושי של המשחק. הקושי הוא אך ורק מנטלי, שכן התשובה הלא נכונה היא הנכונה, ויש לענות מהר בלי להתמהמה.

אורך המשחק

המשחק אורך בדיוק רבע שעה, כמו שמצוין על הקופסה אבל הדגש הוא פר כרטיסייה. כדקה לוקח גם לשאול את השאלה גם לחשוב במהירות על התשובה וגם להתפלפל מעט אם התשובה מתאימה או לא זה זמן סביר למדי לרוב השאלות המתוארות. מובן ששיחקנו הרבה יותר מרבע שעה כך שהייתי אומר שבפועל המשחק יכול לארוך עד כשעה אפילו של משחק במקום.

רמת האינטראקציה

רמת האינטראקציה תלויה במספר השחקנים ובאתגרים הנוספים, אבל לדעתי המשחק מערב את כל השחקנים במידה מספקת בכל רגע נתון.

תפעול המשחק

אף על פי שתפעול המשחק אינו מסובך כלל ואפשר אפילו לשחק בו בזמן נהיגה, הפריעה לי מאוד העובדה שלא סופקה בקופסה עצמה דרך כלשהי לניקוד, וכל שחקן נאלץ להיעזר בדף ועט או אפילו לספור באצבעות. אם בשעשועון עצמו יש עורכים שעושים זאת, אז למה גם אנחנו כשחקנים לא יכולים לקבל פינוק בהתאם?

מספר השחקנים

כשמשחקים בזוג המשחק יש להחליף בכל פעם בין מנחה למתמודד ואחרי שממצים מספר כרטיסיות מסוים סופרים את הניקוד. המשחק מהנה יותר כשיש כמה מתמודדים (לדעתי רצוי במספר שחקנים שהמספר 15 יתחלק בו).

משחקיות חוזרת

על הנייר אומנם אפשר למצות את המשחק די מהר, על אף 750 שאלות הפרוסות על פני 45 כרטיסיות רגילות ו־5 קשות במיוחד. בפועל תמיד אפשר לקבוע “תקופת צינון” למשחק ולחזור אליו בהמשך, להחליף מתמודדים או כמובן להמציא שאלות אחרות. בתור אחד שצפה בשעשועון האינטרנטי, הייתי שמח מאוד להשתמש באותן כרטיסיות גם עבור הפינה “מאומת או מחורטט” או אפילו עבור הפינה “זהות בדויה”, שאינן מופיעות במשחק הקופסה – אלה הן בעיניי הפינות המעניינות יותר שלא נכנסו למשחק.

שורה תחתונה

“חרטטוני” מעביר בצורה מצוינת את חוויית השעשעון האינטרנטי למשחק קופסה. בזכות הרבה רגעי הומור, שאלות שנותנות המון מקום לאלתור ויצירתיות, אין ספק שזהו משחק חברתי מהנה המתאים לכל בית. כמה חבל שהמשחק לא מציע דרך לספור את הנקודות ושפינות אהובות מהשעשועון עצמו נשמטו.

5

איטי להחריד וחסר חוש הומור (הבנתם?)

פחות

אהבתי

נכתב על ידי:

About the Author: מורן אבילאה

מהנדס תוכנה, בעל תואר ראשון בהנדסת תוכנה ותואר שני בהנדסת מערכת. קורא קומיקס מושבע, ובפרט מעריץ מארוול. שחקן משחקי קופסה מודרניים קבוע כבר קרוב לעשור, ומתעדף בעיקר משחקי קופסה ליחיד או לזוג.

תמונה באדיבות "דב לדעת"

תודה רבה ל”דב לדעת” על העותק לביקורת.

משחק הקופסה “חרטטוני” מבוסס על שעשעון אינטרנטי בעל אותו השם בכיכובם של אור בוטבול ועומרי הכהן, שני יוצרי תוכן ישראלים שהגו את הרעיון לשעשועון החדש, שבו מתחרה עומרי באורחים מפורסמים מתחלפים (כמו מאיה ורטהיימר, ליאור אשכנזי ועידן אלתרמן) במטרה לקבוע מי החרטטן או המאלתר הטוב יותר מבין השניים. משחק הקופסה מיועד לשני שחקנים ויותר בני 9 ומעלה, והוא אורך כרבע שעה.

מהלך המשחק

ראשית בוחרים מי המנחה ומי המתמודד בסיבוב. המנחה שולף את אחד הקלפים (כל קלף מכיל 15 שאלות) ו”יורה” את השאלות, ועל המתמודד לענות תשובה לא נכונה לשאלה שנשאלה, בתנאי שהוא נשאר בקטגוריה. לדוגמה: לשאלה “מהו צבע השמיים?” אפשר לענות “סגול”, אך לא “מחוספס”, כי אין בכלל צבע כזה (מחוספס היא מילת תואר ולא צבע). בסיום מחליפים תפקידים. הסיבוב נגמר אחרי שכל מתמודד שימש מנחה לפחות פעם אחת. בסיום הסיבוב סוכמים את הניקוד וקובעים מי המנצח.

לחרטטנים מצטיינים ישנן אפשרויות משחק נוספות המופיעות על כרטיסייה נוספת אחרת:

  • החזק שורד – במשחק בשלושה שחקנים ויותר המנחה בוחר את התשובה המוצלחת ביותר מבין התשובות של כל המתמודדים.
  • מוקשים – לכל מתמודד יש שתי הזדמנויות לזרוק חפץ (לא כואב) מאותו סוג על אחד המתמודדים כדי להכריח אותו להחליף את התשובה שלו לתשובה אחרת במקום הראשונה.
  • בלבול כפול – מחליטים מראש על סימן מוסכם שאם המנחה עושה על המתמודד לענות תשובה אמיתית לשאלה במקום לא נכונה, כמו בדרך כלל.
  • כרטיסיית “קשה במיוחד” – ישנן 5 כרטיסיות אדומות עם שאלות מבלבלות במיוחד שאפשר להשתמש בהן מתי שרוצים.

איכות ההפקה

קופסת המשחק קטנה מאוד והכרטיסיות מודפסות הן. הקופסה והכרטיסיות בגודל סטנדרטי, בהשוואה למשחקים אחרים כמו “חדרי בריחה” או “סימילו” של חברת הקובייה. הוראות המשחק כתובות על גב הקופסה. יחסית למשחק המבוסס על שעשעון אני מרוצה מהאיכות.

איורים

המשחק מורכב מכרטיסיות כתומות שעליהן כתובות שאלות בפונט שחור ומכרטיסיות אודמות שעליהן כתובות שאלות בפונט לבן (קלפים “קשים במיוחד”). על הגב של כל כרטיסייה מופיע הלוגו של “חרטטוני” בצורה בולטת. לא הרגשנו קושי בכל הנוגע לבחירת גדלי הפונט, צבע הפונט או צבע הרקע, וניכר שנעשתה עבודה מצוינת בהיבט זה.

הבנת המשחק

המשחק בכלל לא קשה להבנה – יש לענות תשובות לא נכונות בתנאי שהן נשארות באותה הקטגוריה שבה עוסקת השאלה. גם אם בוחרים ב”אתגרים הנוספים” לא מוסיפים סיבוך מסוים למשחק שגורם לאי הבנת השעשעון – הכול מוסבר בצורה מספקת בכרטיסיות ובגב הקופסה.

רמת הקושי

במהלך המשחק נתקלנו בשאלות שבהן יש מילים לא ברורות לאף אחד מאיתנו (כמו “צ’ילבה”) ובשאלות שאף תשובה עליהן לא תספק את המנחה (כמו “האם יש חייזרים?”), שיוצרות בלבול ואי הסכמה בין המשתתפים. לכן הייתי אומר שהקושי עלול לנבוע מאוצר מילים דל או מהבנה לקויה של המושגים או אפילו השאלות עצמן, אך מכיוון שיש 750 שאלות במשחק, כמה שאלות לא ברורות פה ושם לא מעלות במיוחד את רמת הקושי של המשחק. הקושי הוא אך ורק מנטלי, שכן התשובה הלא נכונה היא הנכונה, ויש לענות מהר בלי להתמהמה.

אורך המשחק

המשחק אורך בדיוק רבע שעה, כמו שמצוין על הקופסה אבל הדגש הוא פר כרטיסייה. כדקה לוקח גם לשאול את השאלה גם לחשוב במהירות על התשובה וגם להתפלפל מעט אם התשובה מתאימה או לא זה זמן סביר למדי לרוב השאלות המתוארות. מובן ששיחקנו הרבה יותר מרבע שעה כך שהייתי אומר שבפועל המשחק יכול לארוך עד כשעה אפילו של משחק במקום.

רמת האינטראקציה

רמת האינטראקציה תלויה במספר השחקנים ובאתגרים הנוספים, אבל לדעתי המשחק מערב את כל השחקנים במידה מספקת בכל רגע נתון.

תפעול המשחק

אף על פי שתפעול המשחק אינו מסובך כלל ואפשר אפילו לשחק בו בזמן נהיגה, הפריעה לי מאוד העובדה שלא סופקה בקופסה עצמה דרך כלשהי לניקוד, וכל שחקן נאלץ להיעזר בדף ועט או אפילו לספור באצבעות. אם בשעשועון עצמו יש עורכים שעושים זאת, אז למה גם אנחנו כשחקנים לא יכולים לקבל פינוק בהתאם?

מספר השחקנים

כשמשחקים בזוג המשחק יש להחליף בכל פעם בין מנחה למתמודד ואחרי שממצים מספר כרטיסיות מסוים סופרים את הניקוד. המשחק מהנה יותר כשיש כמה מתמודדים (לדעתי רצוי במספר שחקנים שהמספר 15 יתחלק בו).

משחקיות חוזרת

על הנייר אומנם אפשר למצות את המשחק די מהר, על אף 750 שאלות הפרוסות על פני 45 כרטיסיות רגילות ו־5 קשות במיוחד. בפועל תמיד אפשר לקבוע “תקופת צינון” למשחק ולחזור אליו בהמשך, להחליף מתמודדים או כמובן להמציא שאלות אחרות. בתור אחד שצפה בשעשועון האינטרנטי, הייתי שמח מאוד להשתמש באותן כרטיסיות גם עבור הפינה “מאומת או מחורטט” או אפילו עבור הפינה “זהות בדויה”, שאינן מופיעות במשחק הקופסה – אלה הן בעיניי הפינות המעניינות יותר שלא נכנסו למשחק.

שורה תחתונה

“חרטטוני” מעביר בצורה מצוינת את חוויית השעשעון האינטרנטי למשחק קופסה. בזכות הרבה רגעי הומור, שאלות שנותנות המון מקום לאלתור ויצירתיות, אין ספק שזהו משחק חברתי מהנה המתאים לכל בית. כמה חבל שהמשחק לא מציע דרך לספור את הנקודות ושפינות אהובות מהשעשועון עצמו נשמטו.

5

איטי להחריד וחסר חוש הומור (הבנתם?)

נכתב על ידי:

About the Author: מורן אבילאה

מהנדס תוכנה, בעל תואר ראשון בהנדסת תוכנה ותואר שני בהנדסת מערכת. קורא קומיקס מושבע, ובפרט מעריץ מארוול. שחקן משחקי קופסה מודרניים קבוע כבר קרוב לעשור, ומתעדף בעיקר משחקי קופסה ליחיד או לזוג.