לא כל סדרת אנימה מצדיקה זמן המתנה ארוך כל כך בין עונה לעונה, אבל הסערה שחוללה הסדרה “צ’יינסו מן” לפני כשלוש שנים הייתה חזקה מספיק כדי להמשיך הייפ בסדר גודל בלתי נתפס. על פני השטח, הסיפור דומה מאוד לסדרות שונן אחרות, אבל דווקא מפני שהוא לא כזה – מדובר באחת היציאות הטובות ביותר של האנימציה היפנית זה שנים. הסדרה מתרחשת בעולם שבו הפחדים של בני האדם יכולים לתפוס צורה בתור שטנים, החל מפחדים סתמיים, כמו עגבניות, עד פחדים משמעותיים יותר, כמו רובים. כוחם של השטנים בדרך כלל נקבע לפי מידת הפחד של בני האדם. דנג’י, הדמות הראשית, נרצח בפרק הראשון, אך כורת הסכם עם שטן המסור החשמלי כדי לחזור לחיים בתור שילוב של בן אדם ושטן. ארגון הביטחון הציבורי תופס את דנג’י ומכריח אותו להילחם עבורו או למות.

מבחינה סגנונית מדובר בשילוב של אקשן, קומדיה, דרמה ורומנטיקה, כמו לא מעט סדרות אחרות. אבל יש כמה הבדלים משמעותיים, בעיקר בכל הקשור לכתיבת הדמויות. הבולט ביניהם הוא מן הסתם דנג’י, שפועל בצורה שונה מגיבורים אחרים. אין לו מניע אצילי או רצון לנקמה כנגד השטנים; כל מה שמעניין אותו זה לחיות חיים פשוטים וטובים, לישון על מיטה נוחה, לאכול אוכל טעים ולצאת עם בחורות. למרות המניעים הפשוטים שלו, דנג’י זוכה לכתיבה עשירה ומורכבת, והדרך שבה הוא מתמודד עם הקונפליקטים שלו מלאה בניואנסים. בשונה ממנו, דמויות המשנה מונעות ממטרות רציניות יותר, אך גם הן מתוארות באופן מורכב ועשיר. זה נכון במיוחד לגבי אקי, המפקד הישיר של דנג’י.

לאחרונה עלה לאקרנים סרט חדש הממשיך ישירות את העונה הראשונה של “צ’יינסו מן”. מהפריימים הראשונים של האנימציה בשחור־לבן כבר ניכר שכל מה שהיה מצוין בסדרה עשה את דרכו לסרט. הסיפור עוסק במושא אהבה חדשה של דנג’י, נערה בשם רזה. היא מעוררת בו תחושות בלבול כבירות בגלל נאמנותו לאקימה, מפקדת יחידתו בביטחון הציבורי, ולרצונו להיות בזוגיות איתה. נוסף על מערבולת הרגשות הזו, צץ איום חדש של שטנית הפצצות, המאיימת להשמיד את טוקיו. עלילת המשנה עוסקת באקי, שנדרש לשתף פעולה עם שטן המלאכים, למרות הסלידה היסודית שלו משטנים, משום שמשפחתו נרצחה בפיגוע עצום של שטן הרובים שרצח יותר ממיליון בני אדם.

המחצית הראשונה של הסרט בונה את המטען הרגשי של דנג’י לקראת קרב עצום שתופס את כל המחצית השנייה. האקשן אינו רק מרהיב חזותית, אלא גם משמעותי מבחינה עלילתית, פיצוץ מטיל אימה, כמו האקדחים במהלך העונה הראשונה. מטרת חלק מבניית העולם של הסדרה הייתה להמחיש את העובדה שרובים הם נדירים, אך בפרק 8, ברצף סצנות מבעיתות, נבלים מתנקשים ברבים מחברי היחידה המיוחדת שדנג’י הצטרף אליה. הפיצוצים בסרט מגיעים לפסגות אלה, ועושים זאת בצורה אפקטיבית עוד יותר משום שהם מוצגים באולמות קולנוע עם סאונד מפוצץ (במיוחד עבור מי שיבחרו לצפות בסרט באיימקס או 4DX לעומת מסך רגיל).

כמעט הכל עובד מדהים. בעלילה ישנם מעט מאוד ליקויים, והם קשורים יותר למנגה המקורית מאשר לעיבוד הקולנועי, כמו דמויות משנה מהסדרה שבקושי משתתפות בסיפור. אחת הדמויות התומכות בסרט ובמנגה היא בים, שדון הכריש (שדונים בעולם של “צ’יינסו מן” הם שטנים שמשתלטים על גופה של בן אדם). דמותו מופיעה לזמן מועט במהלך העונה הראשונה, ובסרט הוא פתאום מעריץ דגול של דנג’י ומוכן לעזור לו בכל מחיר, בלי שיהיה כל הסבר לכך. אף על פי שהעולם של הסדרה משוגע, כתיבת הדמויות בדרך כלל עקבית והגיונית, ואלה לא סופרלטיבים שניתן לתת להתפתחות זו, שמגיעה משום מקום. בים הוא דמות כיפית ומבדרת, אך הסרט היה יכול להסביר טוב יותר את המניע להתנהגותו.

בעיה נוספת בסרט קשורה יותר לדרך שבה הסרט מוצג בארץ. התרגום שלו לעברית נעשה בלי שום ניסיון להבין את המונחים של עולם הסדרה. למשל, השדונים נקראים בתרגום הרשמי לאנגלית Fiends, אך בתרגום של הסרט בארץ הם נקראים “פיאנדים” – תרגום בלי שום משמעות מילולית או אפילו הקשר להגייה המקורית באנגלית או ביפנית. שטנים באנגלית נקראים Devils, אך בעברית יש תרגום לא עקבי – לפעמים “שדונים” ולפעמים “שדים”. בעיה זו אינה ייחודית רק ל”צ’יינסו מן”, וקיימת בצורה דומה גם בסרט של “דימון סלייר”, שהופיע בבתי הקולנוע בארץ מוקדם יותר השנה.

הסרט החדש של “צ’יינסו מן” ללא ספק מתאים למגוון עצום של צופים – בין אם הם מעריצים ותיקים של המנגה, צופים שנחשפו לעיבוד האנימה כשהוא רק יצא או קהל חדש. הוא מעניין לכל אורכו, ומצדיק את זמן ההמתנה הארוך וגם את המבנה הייחודי שלו, שיוצר הפרדה בין רוב הדרמה והאקשן. הצפייה בו בקולנוע מומלצת בחום לכל מעריצי האנימציה, ולא רק מעריצי אנימה בפרט, בייחוד לאור העובדה שלא נדרש להשלים עשרות שעות של סדרה (אורכה העונה הראשונה היא בערך ארבע שעות). רק איכות האנימציה היוצאת מן הכלל שווה את מחיר הכרטיס.