קשה לפספס כיום את התחפושות המושקעות שצצות לפתע, כאילו משום מקום. תרבות הקוספליי, שהתפתחה בשנות ה־80 ביפן, הפכה עם השנים לתחביב בין־לאומי ולתופעה תרבותית רחבת היקף, וגם בישראל היא צוברת תאוצה משמעותית. קוספליי (Cosplay – קיצור של Costume Play) הוא תחביב שבמסגרתו אנשים מתחפשים לדמויות אהובות מסרטים, סדרות טלוויזיה, אנימה, משחקי וידאו, קומיקס ועולמות פנטזיה שונים. אפשר לומר שהדגש המרכזי בקוספליי הוא תהליך היצירה של התחפושת והלמידה של הדמות עצמה. לרוב הקוספליירים מכינים את התחפושות בעצמם – מתכנון וגזירה ועד תפירה, בניית אביזרים (שנקראים גם פרופים) ובחירת האיפור – אבל יש גם קוספליירים שבוחרים לקנות חלקים מוכנים או את כל הקוספליי עצמו. אפשר לומר שיש חוק מרכזי שמגדיר את התחום: הקוספליי חייב לייצג דמות כלשהי, בין אם היא יצירה מוכרת או אישית ומקורית.

קוספליי של נדב חי-כהן ל-Malenia, צלם: עומר טרנר

רבים מהעוסקים בתחום הקוספליי הגיעו אליו מתוך אהבה לעולמות הפנטזיה, הגיימינג והאנימה, ולעיתים נחשפו אליו לראשונה בכנסים ייעודיים. בשנים האחרונות, בעיקר מאז תקופת הקורונה, התחום נעשה מוכר יותר גם בישראל. הבידוד והשהות הממושכת בבית הובילו לצפייה בסדרות, סרטים, ומשחקי וידאו, הקשורים בעולמות תוכן גיקיים, שבעבר נחשבו נישתיים יותר. אנשים נוספים התחברו לסיפורים ולדמויות, וקהילת הקוספליי התרחבה.

הקוספליי הראשון של רבים מהקוספליירים המקצועיים אולי לא היה מושלם או מקצועי, אך הוא סימן נקודת התחלה משמעותית – לנסות ולראות איך זה להפוך לדמות שאוהבים. “כשאתה משקיע במשהו, זה מביא ערך מוסף גם עבור אלו שלא מכירים את התחום”, אומרת סתיו, קוספליירית העוסקת בתחום כבר 19 שנים. לדבריה, עצם ההשקעה והדיוק בפרטים גורמים גם למי שאינם חלק מהקהילה לעצור, להתעניין ולהתרשם, גם אם מדובר בחברים ובבני משפחה.

תהליך ההכנה, קרדיט: סתיו גיני

יש האומרים שתהליך ההכנה הוא האתגר המרכזי בקוספליי. מעבר לבחירת הבדים, האיפור והחומרים, הקוספליירים משקיעים גם בלימוד שפת הגוף, סגנון הדיבור ואופן התנועה של הדמות שאליה הם מתחפשים. המטרה אינה רק להיראות כמוה אלא גם להחיות אותה, כי גם זה חלק מהאינטראקציות עם אנשים. חשוב גם להדגיש שלא כל דמות חייבת להגיע מיצירה מוכרת; חלק מהקוספליירים בוחרים ליצור דמויות מקוריות משלהם בעלות סיפור רקע, עולם ותכונות אופי, להציג אותן לקהל ולספר עליהן לכל מי שמוכן לשמוע. בצורה הזאת הופך הקוספליי גם לאמצעי ביטוי יצירתי ואישי.

הקוספליי של סתיו גיני ל-Rem, צלמת: קורל מרק

אם כבר מדברים על אינטראקציות עם אנשים, תמיד יהיו כאלה שיבחרו לצחוק או ללעוג, אבל הם מיעוט מזערי לעומת התגובות האוהדות שמתקבלות מהסביבה – מחמאות, בקשות להצטלם ושיחות סקרניות על הדמות והמקור שממנו הגיעה. במובנים רבים הקוספליי הוא כמו גשר: הוא מאפשר לאנשים להיחשף ליצירות חדשות דרך שיחה פשוטה ברחוב או בכנס. “הקהילה מפרגנת מאוד”, אומרת קורל, קוספליירית שנמצאת בתחום 13 שנה. כדאי להדגיש שקהילת הקוספליי אינה אחידה. יש מי שנהנים מתהליך התפירה והבנייה, ואילו אחרים מעדיפים לרכוש תחפושות מוכנות ולהתמקד בגילום הדמות. יש קוספליירים שמדגישים את המשחק וההופעה בכנס, ויש כאלה שאוהבים ליצור תכנים, כמו תמונות וסרטונים, לרשתות החברתיות. כל גישה נחשבת לגיטימית – העיקר שנהנים.

בשל גודלה המצומצם של הקהילה בישראל נוצרת לפעמים תחושת אחידות ואף משפחתיות. “קוספליי בשבילי זה אומנות, קהילה, אנשים לדבר איתם”, אומר ברק, קוספלייר שנמצא בתחום שש שנים. “זה כמו בית לחזור אליו בסוף יום ארוך ולהתרווח”. לעומת זאת, באירופה ובאמריקה התחום של הקוספליי היה מוכר ומצליח עוד הרבה לפני כן, וקוספליירים רבים משתפים פעולה עם חברות גיימינג וקולנוע מסחריות, משתתפים בקמפיינים של פרסומות שונות ומקבלים על כך תשלום. בישראל, נכון לעכשיו, הדגש נותר ברובו על אהבת היצירה והקהילה שמגיעה איתה.

קורל סופר בתחרות קוספליי, צלם: ברק אלבז

בכנסים שונים בארץ מתקיימות תחרויות קוספליי שאינן מתמקדות רק ברמת ההשקעה בתחפושת עצמה. לצד קטגוריות של עיצוב וביצוע נערכות גם תחרויות “סקיטים” – קטעי משחק קצרים שבהם הקוספליירים מופיעים בדמות ומציגים סצנה מקורית או עיבוד מגניב. כך בא לידי ביטוי בתחום הממד הבימתי והפרפורמטיבי, אחד משני החלקים העיקריים ביצירת קוספליי. אספקט מעניין נוסף הוא צילום הקוספליי, שגם לו יש מקום מיוחד בתחרויות. צילום הקוספליי דורש דיוק, למידה וסבלנות, ועל כן גם אלה שלא מתחפשים נעשים שותפים בקהילה המיוחדת. “אני רוצה לגרום לצופה להרגיש משהו”, אומר עומר, צלם קוספליי וקוספלייר לשעבר.

קהילת הקוספליי מזמינה אליה תמיד חברות וחברים חדשים, וכל מי שמעוניינים ליצור קוספליי מוזמנים להתחיל. אין צורך בשלמות מהניסיון הראשון; הטכניקות נלמדות תוך כדי עשייה. יש גם אלה שממליצים לא להתחיל את המסע לבד אלא להיעזר בחברים ובחברות שיהיה אפשר להתייעץ איתם ולשתף בחוויה עצמה. “קוספליי זה מכתב אהבה למשהו – מכתב אהבה חי והולך”, אומרת ג’ניפר, אחת הקוספלייריות המוכרות בארץ. אולי זו ההגדרה המדויקת ביותר: לא רק תחפושת, אלא דרך לבטא את עצמך, להביא את מה שאתה אוהב בצורה שונה וייחודית, שדרכה אפשר ללמוד דברים ולהכיר אנשים חדשים שאוהבים את אותם הדברים.