התמונה נוצרה בתכנת בינה מלאכותית

בשנים האחרונות, לצד הפריחה המחודשת של הז’אנר הרומנטי, ז’אנר הפנטזיה לנוער מתחיל גם הוא לחזור לישראל ולמיינסטרים הקוראים. את הז’אנר, שהיה חזק בקרב בני נוער בערך בתקופת “משחקי הרעב” ו”דמדומים”, הוצאות הספרים החלו שוב לתרגם לעברית.

ההבדל העיקרי בין ספרי פנטזיה לבני נוער לבין אלו למבוגרים טמון בהיעדר דברים כמו: סמאט מפורט, אלימות, עינויים וכדומה, שדווקא נפוצים מאוד בספרי פנטזיה אך לא קריטיים לעלילה. מעבר לכך, קיים גם הבדל נוסף, שיכול להפריד ספר אחד ממשנהו – מידת ההשקעה בבניית העולם. בספרות נוער, לא תמיד שמים על זה דגש. “ריקוד הגנבים” מוכיח זאת.

עלילת הספר מתמקדת בקאזי וג׳ייס. קאזי היא גנבת לשעבר שגדלה ברחובות, וכיום  רהטנית בשירות המלכה ואחת החיילות הנאמנות ביותר שלה. זאת למרות גילה הצעיר. היא מוצאת עצמה נשלחת למשימה בטריטוריה שנקראת “פה הגיהינום” – משימה קריטית ביותר שאסור לאף אחד לדעת עליה, מלבד לצוות שנשלח יחד איתה. מה הבעיה? ב”פה הגיהינום” בדיוק היו חילופי שליטים, וג’ייס בלנג’ר תפס את השלטון במקום אביו שנפטר. משפחת בלנג’ר ידועה כמשפחה של פורעי חוק, כאלה שעושים מה שהם רוצים ודי מתעלמים משלטון הממלכות עליהם. לקאזי עוד צפויות הרבה בעיות עם המשפחה הזו במהלך משימתה.

הדמויות הראשיות (קאזי וג’ייס) מעניינות. מאוד. לקאזי יש סיפור רקע עצוב, כזה שהוביל אותה להיות מי שהיא – גנבת מחוננת וקשוחה ואשת שיחה מצוינת ואילו ג’ייס, השליט החדש של הטריטוריה שלו עוד צריך להסתגל למעמדו הטרי. מזלו שמשפחת בלנג’ר מלוכדת מאוד ועוזרת לו בכך שכל אחד נותן יד, על מנת להקל על תקופת ההסתגלות.

מערכת היחסים ביניהם… קיימת. בערך. היא נבנית במהלך מסע כבר בתחילת הספר, ומשם פשוט נשענת אך ורק על אותה החוויה. ברמה הרגשית מערכת היחסים היא מאוד פרווה. מכיוון שמדובר בספר לנוער בוגר, החוסר במערכת יחסים אמיתית ומורכבת, כזאת שלא נשענת רק על קונפליקטים חיצוניים, מתקבל בסלחנות מסוימת, בעיקר ברגע שמבינים שהקיום של מערכת יחסים קריטי לעלילה. על כן, כפי שניתן להבין, אין סמאט. האקטים המפורטים ביותר הם נשיקות, וגם הן מופיעות רק בתחילת הספר.

 

 

העלילה מצוינת – יש בה מוטיבים מוכרים מאוד (אויבים לאוהבים, קרבה כפויה, משפחה מאומצת, גיבורה עם עבר אפל וכדומה), אבל גם דברים חדשים, כמו התפקיד של קאזי בתור רהטנית בשירות המלכה, צורת השלטון של בני בלאנג’ר ואפילו הדרך שבה קאזי וג’ייס מכירים זה את זה. בנוסף, הקונפליקטים מקוריים ולא קיימת תחושה שהספר פועל על פי תבנית מסוימת. בסך הכול מדובר בספר שבאמת קל לקרוא.

ועכשיו לבעיות. קודם כול, הספר פשוט זורק על הקוראים דמויות. יותר מפעם אחת בעלילה פשוט הופיעו 4–5 דמויות בבת אחת לצד תיאורים קצרים שלהן, ומשם הקוראים צריכים לזכור אותן. אבל באמת לזכור, כי צריך לדעת מי אימא או אח של מי, מה הקשר המשפחתי בין אנשים ובאיזה צד הם – וכל זה בלי תזכורות אמיתיות לדמויות ולתפקידים שלהן שצצות מדי פעם, ככה שדי קל ללכת לאיבוד מבחינת הדמויות בשלב הזה.

דבר שני, הוא פשוט לא סוחף. כן, העלילה מצוינת, הדמויות מעולות ואי אפשר להגיד שהקצב שלו איטי מדי – כי הוא לא – אבל הוא לא מסוג הספרים שאי אפשר להניח בצד אפילו לרגע. עד בערך מאה העמודים האחרונים שלו ממש לא חייבים “לקרוא בשקיקה”, ואפשר בקלות לעזוב את הספר ליום־יומיים – וכך כמובן מחריפה בעיית ה”קשה לזכור מי זה מי”, כי קוראים ותיקים יודעים שאם עזבת ספר ליום–יומיים הסיכוי שתזכור מי זה כל אחד הוא די אפסי.

ולמרות כל אלו, הבעיה הקריטית ביותר בספר היא בניית העולם. “ריקוד הגנבים” נשען על סדרת ספרים קודמת שעלילתה מתרחשת באותו עולם, ולצערנו לא תורגמה לעברית. אומנם הספר עומד בפני עצמו (הוא חלק מדואט, והספר השני טרם יצא), אבל ניכר שהסופרת לא טרחה יותר מדי להשקיע בבניית העולם.

מבחינת הפנטזיה? אין לאנשים כוחות (מלבד דברים מעורפלים יחסית). יש אולי יצור או שניים שהם באמת לא מהעולם שלנו, אבל אי אפשר באמת לשייך את הספר לז’אנר הפנטזיה. אומנם העולם עצמו מומצא, אבל לא על זה קמה ונופלת הגדרת הפנטזיה. מבחינת הפוליטיקה? כל קורא פנטזיה יודע שבניית העולם הקסום והפוליטיקה בין הממלכות יכולות להיות קריטיות להבנת היקום. נכון שמדובר בספר לנוער בוגר, אז הציפייה מבחינת בניית העולם נמוכה יותר מאשר בספרים לבוגרים, אבל לעיתים “ריקוד הגנבים” נותן תחושה של מרדף אחרי ההבנה של מה קורה. למה המלכה עשתה את זה? מי זה המלך שמדברים עליו? מה בכלל הקטע של הטריטוריה של בני בלנג’ר? כל השאלות הללו פשוט לא נענות, וחבל.

בסך הכול מדובר בספר טוב. הדמויות מעניינות, העלילה מקורית ומגניבה, אבל הוא נשען על טרופים מוכרים ועל כן נמצא בגזרת ה”אהוב והמוכר”. “ריקוד הגנבים” לא מתרכז יותר מדי בבניית העולם או בדמויות, אבל את מה שהוא עושה – הוא עושה היטב.

 

לרכישת ״ריקוד הגנבים״ באתר עברית לחצו כאן

3.5

טוב אבל לא יחזיק אתכם ערים בלילה

פחות

אהבתי

נכתב על ידי:

About the Author: יוניק נאנס

אוהבת תולעת וספר מגדלת בהצלחה מרובה 3 חתולים בשם לוק, ליה ורן
  1. Avatar
    עפריקית ספטמבר 1, 2025 בשעה 19:43 הגב

    נשמע שלא יהיה לי כוח לספר הזה

התמונה נוצרה בתכנת בינה מלאכותית

בשנים האחרונות, לצד הפריחה המחודשת של הז’אנר הרומנטי, ז’אנר הפנטזיה לנוער מתחיל גם הוא לחזור לישראל ולמיינסטרים הקוראים. את הז’אנר, שהיה חזק בקרב בני נוער בערך בתקופת “משחקי הרעב” ו”דמדומים”, הוצאות הספרים החלו שוב לתרגם לעברית.

ההבדל העיקרי בין ספרי פנטזיה לבני נוער לבין אלו למבוגרים טמון בהיעדר דברים כמו: סמאט מפורט, אלימות, עינויים וכדומה, שדווקא נפוצים מאוד בספרי פנטזיה אך לא קריטיים לעלילה. מעבר לכך, קיים גם הבדל נוסף, שיכול להפריד ספר אחד ממשנהו – מידת ההשקעה בבניית העולם. בספרות נוער, לא תמיד שמים על זה דגש. “ריקוד הגנבים” מוכיח זאת.

עלילת הספר מתמקדת בקאזי וג׳ייס. קאזי היא גנבת לשעבר שגדלה ברחובות, וכיום  רהטנית בשירות המלכה ואחת החיילות הנאמנות ביותר שלה. זאת למרות גילה הצעיר. היא מוצאת עצמה נשלחת למשימה בטריטוריה שנקראת “פה הגיהינום” – משימה קריטית ביותר שאסור לאף אחד לדעת עליה, מלבד לצוות שנשלח יחד איתה. מה הבעיה? ב”פה הגיהינום” בדיוק היו חילופי שליטים, וג’ייס בלנג’ר תפס את השלטון במקום אביו שנפטר. משפחת בלנג’ר ידועה כמשפחה של פורעי חוק, כאלה שעושים מה שהם רוצים ודי מתעלמים משלטון הממלכות עליהם. לקאזי עוד צפויות הרבה בעיות עם המשפחה הזו במהלך משימתה.

הדמויות הראשיות (קאזי וג’ייס) מעניינות. מאוד. לקאזי יש סיפור רקע עצוב, כזה שהוביל אותה להיות מי שהיא – גנבת מחוננת וקשוחה ואשת שיחה מצוינת ואילו ג’ייס, השליט החדש של הטריטוריה שלו עוד צריך להסתגל למעמדו הטרי. מזלו שמשפחת בלנג’ר מלוכדת מאוד ועוזרת לו בכך שכל אחד נותן יד, על מנת להקל על תקופת ההסתגלות.

מערכת היחסים ביניהם… קיימת. בערך. היא נבנית במהלך מסע כבר בתחילת הספר, ומשם פשוט נשענת אך ורק על אותה החוויה. ברמה הרגשית מערכת היחסים היא מאוד פרווה. מכיוון שמדובר בספר לנוער בוגר, החוסר במערכת יחסים אמיתית ומורכבת, כזאת שלא נשענת רק על קונפליקטים חיצוניים, מתקבל בסלחנות מסוימת, בעיקר ברגע שמבינים שהקיום של מערכת יחסים קריטי לעלילה. על כן, כפי שניתן להבין, אין סמאט. האקטים המפורטים ביותר הם נשיקות, וגם הן מופיעות רק בתחילת הספר.

 

 

העלילה מצוינת – יש בה מוטיבים מוכרים מאוד (אויבים לאוהבים, קרבה כפויה, משפחה מאומצת, גיבורה עם עבר אפל וכדומה), אבל גם דברים חדשים, כמו התפקיד של קאזי בתור רהטנית בשירות המלכה, צורת השלטון של בני בלאנג’ר ואפילו הדרך שבה קאזי וג’ייס מכירים זה את זה. בנוסף, הקונפליקטים מקוריים ולא קיימת תחושה שהספר פועל על פי תבנית מסוימת. בסך הכול מדובר בספר שבאמת קל לקרוא.

ועכשיו לבעיות. קודם כול, הספר פשוט זורק על הקוראים דמויות. יותר מפעם אחת בעלילה פשוט הופיעו 4–5 דמויות בבת אחת לצד תיאורים קצרים שלהן, ומשם הקוראים צריכים לזכור אותן. אבל באמת לזכור, כי צריך לדעת מי אימא או אח של מי, מה הקשר המשפחתי בין אנשים ובאיזה צד הם – וכל זה בלי תזכורות אמיתיות לדמויות ולתפקידים שלהן שצצות מדי פעם, ככה שדי קל ללכת לאיבוד מבחינת הדמויות בשלב הזה.

דבר שני, הוא פשוט לא סוחף. כן, העלילה מצוינת, הדמויות מעולות ואי אפשר להגיד שהקצב שלו איטי מדי – כי הוא לא – אבל הוא לא מסוג הספרים שאי אפשר להניח בצד אפילו לרגע. עד בערך מאה העמודים האחרונים שלו ממש לא חייבים “לקרוא בשקיקה”, ואפשר בקלות לעזוב את הספר ליום־יומיים – וכך כמובן מחריפה בעיית ה”קשה לזכור מי זה מי”, כי קוראים ותיקים יודעים שאם עזבת ספר ליום–יומיים הסיכוי שתזכור מי זה כל אחד הוא די אפסי.

ולמרות כל אלו, הבעיה הקריטית ביותר בספר היא בניית העולם. “ריקוד הגנבים” נשען על סדרת ספרים קודמת שעלילתה מתרחשת באותו עולם, ולצערנו לא תורגמה לעברית. אומנם הספר עומד בפני עצמו (הוא חלק מדואט, והספר השני טרם יצא), אבל ניכר שהסופרת לא טרחה יותר מדי להשקיע בבניית העולם.

מבחינת הפנטזיה? אין לאנשים כוחות (מלבד דברים מעורפלים יחסית). יש אולי יצור או שניים שהם באמת לא מהעולם שלנו, אבל אי אפשר באמת לשייך את הספר לז’אנר הפנטזיה. אומנם העולם עצמו מומצא, אבל לא על זה קמה ונופלת הגדרת הפנטזיה. מבחינת הפוליטיקה? כל קורא פנטזיה יודע שבניית העולם הקסום והפוליטיקה בין הממלכות יכולות להיות קריטיות להבנת היקום. נכון שמדובר בספר לנוער בוגר, אז הציפייה מבחינת בניית העולם נמוכה יותר מאשר בספרים לבוגרים, אבל לעיתים “ריקוד הגנבים” נותן תחושה של מרדף אחרי ההבנה של מה קורה. למה המלכה עשתה את זה? מי זה המלך שמדברים עליו? מה בכלל הקטע של הטריטוריה של בני בלנג’ר? כל השאלות הללו פשוט לא נענות, וחבל.

בסך הכול מדובר בספר טוב. הדמויות מעניינות, העלילה מקורית ומגניבה, אבל הוא נשען על טרופים מוכרים ועל כן נמצא בגזרת ה”אהוב והמוכר”. “ריקוד הגנבים” לא מתרכז יותר מדי בבניית העולם או בדמויות, אבל את מה שהוא עושה – הוא עושה היטב.

 

לרכישת ״ריקוד הגנבים״ באתר עברית לחצו כאן

3.5

טוב אבל לא יחזיק אתכם ערים בלילה

נכתב על ידי:

About the Author: יוניק נאנס

אוהבת תולעת וספר מגדלת בהצלחה מרובה 3 חתולים בשם לוק, ליה ורן
  1. Avatar
    עפריקית ספטמבר 1, 2025 בשעה 19:43 הגב

    נשמע שלא יהיה לי כוח לספר הזה