חמוד להפליא. The Plucky Squire
טוב, תכינו את האצבעות שלכם לאחד המשחקים הכי חמודים שתכירו אי פעם. כן, לפעמים מתעורר חשק לשחק במשחק שלא מחייב אתכם ללקט פריטים נדירים מתחת לכל אבן אפשרית, ללכת לאיבוד בעולם פתוח או לרקוח שיקויים מורכבים ולפתח יכולות מטורפות. יש משחקים קלילים ולא מסובכים מדי ובעיקר מפחיתים סטרס יוםַ־יומי מרוב שהם חמודים ומרגיעים.
כזה הוא משחק האינדי The Plucky Squire, פרי מקלדתו של היוצר ג’יימס טרנר, האחראי גם למשחק החמוד Harmoknight. העלילה של המשחק אינה מורכבת מדי, והוא מיועד בראש ובראשונה עבור ילדים, אבל המבוגרים בחבורה ייהנו ממנו ללא ספק.
משחק פשוט – עלילה בהתאם
The Plucky Squire מתרחש בתוך עולם קסום וספרותי, וזו לא מטאפורה – אנחנו נמצאים בתוך ספר בשם הזה. הסיפור עצמו פשוט: ג’וט, הגיבור הראשי, אביר צעיר שנושא חרב בצורת עט ציפורן, נלחם בהאמגארמפ, המכשף הרשע, יחד עם שני חבריו, ויולט ות’ראש, ובמהלך הסיפור הם פוגשים בדמויות שונות ברחבי מוג’ולנד, המדינה הדמיונית שבה סיפורנו מתרחש. יום אחד למכשף הרשע נמאס להפסיד בסוף הסיפור, ובאמצעות קסם מיוחד הוא מנצל את האובייקטים מחוץ לספר כדי לאיים על ג’וט וחבריו ולהשתלט על הממלכה. ג’וט נדרש לאמץ יכולות חדשות, בהן הקסם החדש, אחרת מוג’ולנד תיפול לידיים הלא נכונות וסיפורו יסתיים.
בקריאה ראשונה העלילה של The Plucky Squire נשמעת סופר גנרית, ובתכל’ס היא באמת כזו. יש לנו מכשף רשע שרוצה להשתלט על העולם, על המדינה או על משהו רנדומלי אחר, ומהצד השני יש אביר אמיץ עם שני סיידקיקס. אבל תתעלמו לרגע מהעובדה הזו, כי הכוח האמיתי של The Plucky Squire טמון במכניקות שלו ובסיפור עצמו, שכן לשחקן שמורה האפשרות לשנות את מהלכו.
מילים להחלפה
במהלך המשחק, אחרי שג’וט מבין כי עליו לשנות גישה ולהילחם בהאמגראמפ בדרכים לא שגרתיות, הוא נתקל בשורות ובמילים מהסיפור, וכן במכשולים רבים שבמבט ראשון אין שום דרך הגיונית לעבור אותם. אבל הסוד, חברים, נמצא במילים. חלק מהמילים ניתנות לשליפה, וג’וט יכול להחליף מילה במילה אחרת משורה אחרת ולעבור את המכשול שניצב לפניו או לברוא איזשהו חפץ שיסייע לו בדרכו. כך למשל תוכלו להפוך מים לקרח ולהפך או ליצור קוביות עזר יש מאין. האינטראקציה הזו מגניבה לגמרי ומקורית. אבל זה ממש לא הכול, כי מכאן הדברים נעשים מטורללים הרבה יותר עבור ג’וט וחבריו למסע.
יוצאים מהספר
כאמור, להאמגראמפ יש יכולת מטא חדשה – הוא התוודע לעובדה שהוא דמות מתוך ספר ומצא דרך לצאת ממנו אל העולם “האמיתי”, זה שמחוץ לספר. אבל הוא לא היחיד, שכן גם ג’וט מצליח לנכס לעצמו את הכוחות הללו, וזהו הכוח המניע האמיתי של The Plucky Squire. בין הדפים והפרקים של הסיפור נוכל למצוא מעין מערבולות קסומות שדרכן אפשר פשוט “לקפוץ” אל העולם שמחוץ לספר, ואז מתרחש הקסם האמיתי של המשחק – והוא עובר מגרפיקת דו־ממד לתלת־ממד, ואף אחת אינה עולה באיכותה על האחרת. כלומר, יש כאן סימביוזה מושלמת במעבר, וכל התנועות והמהלכים שג’וט מבצע כדמות דו־ממדית מתבצעות גם בתלת־ממד, ללא מגבלות נראות לעין. כשנצא עם ג’וט מחוץ לספר נוכל לבצע כמה פעולות שיסייעו לנו לעבור את המכשול שניצב מולנו או למצוא את הפריט הדרוש כדי לעשות זאת. נוכל לתמרן את הספר ולבצע מניפולציות שונות על הדפים, לעלעל בהם ולחזור אחורה ולבדוק אם הפתרון לתסבוכת נמצא בעמוד הקודם (ממש “בלי סודות”). נוכל גם להטות את הספר ולהזיז דברים בתוכו, לטמון פצצות ולעצור דברים מכניים שזזים.
פלטפורמר מדופלם
ביציאה מהספר ג’וט הופך לדמות תלת־ממדית, ובמקביל המשחק משנה קצת את עורו והופך לפלטפורמר מיוחד. בדרכנו לאסוף פריטים חשובים ונורות (שהן בעצם סוג של מטבעות) נקפץ על אובייקטים שנמצאים בחדר, ניכנס לתוך איורים וציורים, נילחם בדינוזאורים דו־ממדיים אימתניים, נברח מתיקנים רעבים ועוד. הפלטפורמריות של The Plucky Squire לא מאפילה על משחק ההרפתקאות שהוא. להפך, היא מוסיפה רובד נוסף ומקורי ביותר למשחק הזה.
מכניקת קרב
מכניקת הקרב של The Plucky Squire מינימלית ביותר וכוללת כמה מהלכים פשוטים עם החרב של ג’וט, ובגדול מצריכה שילוב של שני כפתורים במקסימום. הקרבות מול המיניונים של האמגראמפ הם די בנאליים, אבל דווקא מול דמויות גדולות ומשפיעות יותר תצטרכו לשבור את הראש ולהבין כיצד להביס אותן. אבל גם כאן, מכיוון שרמת המשחק קלה מלכתחילה, לא תסתבכו יותר מדי.
סוף טוב, הכול טוב
במבט רחב, The Plucky Squire הוא לא משחק מורכב, כמעט בכלל. לעיתים רחוקות תצטרכו להתאמץ קצת מעבר ולהבין איך לעזאזל פותרים את הפאזל או כמה אחורה צריך לחזור בספר כדי לעבור את המכשול בפרק הנוכחי. אבל חוסר המורכבות הזו היא גם הקסם שטמון בתוך The Plucky Squire. הוא מאויר באופן נפלא, העלילה שלו חמודה ופשוטה, ופלטת הצבעים שלו מרעננת, חיה ומרהיבה.. כל אלה הופכים אותו למשחק מושלם לשחק בו אחרי יום עמוס כדי להפחית לחץ, בשונה ממשחקים אחרים ותזזיתיים (כן, גם אסטרובוט). The Plucky Squire הוא משחק איטי שלוקח את הזמן ומגיש אותו לשחקנים על מגש של כסף – ולפעמים באמת שלא צריך יותר מזה כדי ליהנות.
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
חמוד להפליא. The Plucky Squire
טוב, תכינו את האצבעות שלכם לאחד המשחקים הכי חמודים שתכירו אי פעם. כן, לפעמים מתעורר חשק לשחק במשחק שלא מחייב אתכם ללקט פריטים נדירים מתחת לכל אבן אפשרית, ללכת לאיבוד בעולם פתוח או לרקוח שיקויים מורכבים ולפתח יכולות מטורפות. יש משחקים קלילים ולא מסובכים מדי ובעיקר מפחיתים סטרס יוםַ־יומי מרוב שהם חמודים ומרגיעים.
כזה הוא משחק האינדי The Plucky Squire, פרי מקלדתו של היוצר ג’יימס טרנר, האחראי גם למשחק החמוד Harmoknight. העלילה של המשחק אינה מורכבת מדי, והוא מיועד בראש ובראשונה עבור ילדים, אבל המבוגרים בחבורה ייהנו ממנו ללא ספק.
משחק פשוט – עלילה בהתאם
The Plucky Squire מתרחש בתוך עולם קסום וספרותי, וזו לא מטאפורה – אנחנו נמצאים בתוך ספר בשם הזה. הסיפור עצמו פשוט: ג’וט, הגיבור הראשי, אביר צעיר שנושא חרב בצורת עט ציפורן, נלחם בהאמגארמפ, המכשף הרשע, יחד עם שני חבריו, ויולט ות’ראש, ובמהלך הסיפור הם פוגשים בדמויות שונות ברחבי מוג’ולנד, המדינה הדמיונית שבה סיפורנו מתרחש. יום אחד למכשף הרשע נמאס להפסיד בסוף הסיפור, ובאמצעות קסם מיוחד הוא מנצל את האובייקטים מחוץ לספר כדי לאיים על ג’וט וחבריו ולהשתלט על הממלכה. ג’וט נדרש לאמץ יכולות חדשות, בהן הקסם החדש, אחרת מוג’ולנד תיפול לידיים הלא נכונות וסיפורו יסתיים.
בקריאה ראשונה העלילה של The Plucky Squire נשמעת סופר גנרית, ובתכל’ס היא באמת כזו. יש לנו מכשף רשע שרוצה להשתלט על העולם, על המדינה או על משהו רנדומלי אחר, ומהצד השני יש אביר אמיץ עם שני סיידקיקס. אבל תתעלמו לרגע מהעובדה הזו, כי הכוח האמיתי של The Plucky Squire טמון במכניקות שלו ובסיפור עצמו, שכן לשחקן שמורה האפשרות לשנות את מהלכו.
מילים להחלפה
במהלך המשחק, אחרי שג’וט מבין כי עליו לשנות גישה ולהילחם בהאמגראמפ בדרכים לא שגרתיות, הוא נתקל בשורות ובמילים מהסיפור, וכן במכשולים רבים שבמבט ראשון אין שום דרך הגיונית לעבור אותם. אבל הסוד, חברים, נמצא במילים. חלק מהמילים ניתנות לשליפה, וג’וט יכול להחליף מילה במילה אחרת משורה אחרת ולעבור את המכשול שניצב לפניו או לברוא איזשהו חפץ שיסייע לו בדרכו. כך למשל תוכלו להפוך מים לקרח ולהפך או ליצור קוביות עזר יש מאין. האינטראקציה הזו מגניבה לגמרי ומקורית. אבל זה ממש לא הכול, כי מכאן הדברים נעשים מטורללים הרבה יותר עבור ג’וט וחבריו למסע.
יוצאים מהספר
כאמור, להאמגראמפ יש יכולת מטא חדשה – הוא התוודע לעובדה שהוא דמות מתוך ספר ומצא דרך לצאת ממנו אל העולם “האמיתי”, זה שמחוץ לספר. אבל הוא לא היחיד, שכן גם ג’וט מצליח לנכס לעצמו את הכוחות הללו, וזהו הכוח המניע האמיתי של The Plucky Squire. בין הדפים והפרקים של הסיפור נוכל למצוא מעין מערבולות קסומות שדרכן אפשר פשוט “לקפוץ” אל העולם שמחוץ לספר, ואז מתרחש הקסם האמיתי של המשחק – והוא עובר מגרפיקת דו־ממד לתלת־ממד, ואף אחת אינה עולה באיכותה על האחרת. כלומר, יש כאן סימביוזה מושלמת במעבר, וכל התנועות והמהלכים שג’וט מבצע כדמות דו־ממדית מתבצעות גם בתלת־ממד, ללא מגבלות נראות לעין. כשנצא עם ג’וט מחוץ לספר נוכל לבצע כמה פעולות שיסייעו לנו לעבור את המכשול שניצב מולנו או למצוא את הפריט הדרוש כדי לעשות זאת. נוכל לתמרן את הספר ולבצע מניפולציות שונות על הדפים, לעלעל בהם ולחזור אחורה ולבדוק אם הפתרון לתסבוכת נמצא בעמוד הקודם (ממש “בלי סודות”). נוכל גם להטות את הספר ולהזיז דברים בתוכו, לטמון פצצות ולעצור דברים מכניים שזזים.
פלטפורמר מדופלם
ביציאה מהספר ג’וט הופך לדמות תלת־ממדית, ובמקביל המשחק משנה קצת את עורו והופך לפלטפורמר מיוחד. בדרכנו לאסוף פריטים חשובים ונורות (שהן בעצם סוג של מטבעות) נקפץ על אובייקטים שנמצאים בחדר, ניכנס לתוך איורים וציורים, נילחם בדינוזאורים דו־ממדיים אימתניים, נברח מתיקנים רעבים ועוד. הפלטפורמריות של The Plucky Squire לא מאפילה על משחק ההרפתקאות שהוא. להפך, היא מוסיפה רובד נוסף ומקורי ביותר למשחק הזה.
מכניקת קרב
מכניקת הקרב של The Plucky Squire מינימלית ביותר וכוללת כמה מהלכים פשוטים עם החרב של ג’וט, ובגדול מצריכה שילוב של שני כפתורים במקסימום. הקרבות מול המיניונים של האמגראמפ הם די בנאליים, אבל דווקא מול דמויות גדולות ומשפיעות יותר תצטרכו לשבור את הראש ולהבין כיצד להביס אותן. אבל גם כאן, מכיוון שרמת המשחק קלה מלכתחילה, לא תסתבכו יותר מדי.
סוף טוב, הכול טוב
במבט רחב, The Plucky Squire הוא לא משחק מורכב, כמעט בכלל. לעיתים רחוקות תצטרכו להתאמץ קצת מעבר ולהבין איך לעזאזל פותרים את הפאזל או כמה אחורה צריך לחזור בספר כדי לעבור את המכשול בפרק הנוכחי. אבל חוסר המורכבות הזו היא גם הקסם שטמון בתוך The Plucky Squire. הוא מאויר באופן נפלא, העלילה שלו חמודה ופשוטה, ופלטת הצבעים שלו מרעננת, חיה ומרהיבה.. כל אלה הופכים אותו למשחק מושלם לשחק בו אחרי יום עמוס כדי להפחית לחץ, בשונה ממשחקים אחרים ותזזיתיים (כן, גם אסטרובוט). The Plucky Squire הוא משחק איטי שלוקח את הזמן ומגיש אותו לשחקנים על מגש של כסף – ולפעמים באמת שלא צריך יותר מזה כדי ליהנות.
צבעוני, מרהיב וחמוד כל כך
פחות
אהבתי
נכתב על ידי:
About the Author: לירן יושעי
